נשים בטורקיז ולבן / דבי דלסקי

צעיף טורקיז ובגד לבן - – העצמת הביטוי והכלת מגוון הקולות.

*המשך למאמר על המוסיקה כדיאלוג*

בנוסף לשימוש שהתנועה עושה במסרים במלל ובצליל, היא גם משתמשת בצבע כסמן, כמתייג שייכות שכבר מזוהה. תנועת נשים עושות שלום בחרה בצבע הטורקיז כצעיף או תכשיט, הנלווה לבגדים הלבנים, (על המשמעות האנרגטית של הלבן בהמשך).

לא בכדי נבחר הצבע הזה, גם אם לא במודע. הטורקיז , ברמה האנרגטית, הוא הצבע של הצ'קרה החמישית, (הגרון) הצבע של הביטוי האישי, של השמעת הקול הפנימי בגלוי . מרתקת העובדה שהצבע הזה, גם אם נבחר בצורה לא מודעת, משרת נפלא את אחת משתי מטרות התנועה והיא הפצת ההחלטה 1325 לשוויון מגדרי ולהגנה על נשים, שהתקבלה באום בשנת 2000. רק עכשיו, 19 שנה יותר מאוחר, מתחילה להיות קצת יותר מיושמת. פעילות התנועה לובשות צעיף טורקיז, או תכשיט טורקיז ולא תמיד, מודעות למשמעות האנרגטית העמוקה שיש לתופעה. לבישת צעיפי הטורקיז מחזקת את יכולת הביטוי, הדיבור, הנאום והשירה בכל מקום. נותנת לציבור הנשים , רוח גבית עוצמתית בדרישתן לשוויון, בדרישתן להשמעת קולן ולשיתופן במוקדי קבלת החלטות למען השגת הסכם מדיני. גברים השתמשו לאורך ההיסטוריה במריחת עצמם בצבעי מלחמה מחזקים, הצהרתיים, שתפקידם היה גם להפחיד את האויב. נשים משתמשות בצבעי שיתוף ורצון לשלום.

אפשר לראות את הטורקיז כמיזוג הירוק מהדגל הפלסטיני והכחול מהישראלי . כדוגמא המבליטה את השיתוף והחיבור כאלטרנטיבה הכרחית לעימות המתמשך. מעניינת גם העובדה שרבות מהפעילות בתנועה, הן בגילאים מבוגרים , וברמה האנרגטית, קורה דבר המאפיין כל כך את מה שקורה בתנועה. אצל נשים בגיל הפריון הצ'קרה הפעילה היא הכתומה, השנייה, אזור הרחם. בגיל המעבר מתרחשת אצל נשים התמרה, מהמרכז השני למרכז החמישי מהצבע הכתום לצבע הטורקיז. מרתקת ההלימה לכך, ברמה הפיזיקלית, שכן הכתום והטורקיז צבעים משלימים. במעבר מהמרכז האנרגטי השני ( הרחם) למרכז החמישי( הגרון) מתאפשר חיבור עצמתי של הרחם והגרון . בגיל המבוגר יותר, המאפיין רבות מנשות התנועה, נשים אמנם לא יכולות ללדת ילדים, אך יכולות יותר מתמיד, ללדת רעיונות ומחשבות של שינוי 'ללדת' קול חזק וברור המחובר לרחם, מחובר לרגשות הנותן לגיטימציה לרגשות ולדבור מהבטן. לא עוד נשים, בעולם גברי, המנסות לפלס דרכן, בניסיון להידמות לגברים, בהערכת יתר של חשיבה רציונלית, שכלית ותפישתה כמועדפת וכבעלת ערך גדול יותר. במקום זאת, פיתוח האומץ להשמיע את עצמן בציבור עם שפת הלב הנשכחת, נתינת לגיטימציה לדבור אינטואיטיבי, שהוא מקור כוחן של נשים וייחודי להן. דיבור שהוזנח במשך שנים ונחשב גם כחסר ערך בחברה הפטריאכלית וגם כמאיים. (ראה - ההתייחסות ל 'מכשפות' לאורך ההיסטוריה) באמירה זו, איני יוצאת, כמובן , נגד הפעלת ההיגיון והשכל בשעת הצורך, רק רוצה להפנות את תשומת הלב לכך שקיימת גם שפת הלב שעוזרת תמיד בניווט מיטבי.

רבות מהפעילות שהן כבר סבתות לנכדים , מעבירות את מרכז הכובד האנרגטי למרכז של הגרון שצבעו טורקיז ומיישמות את ההתמרה האופיינית לשלב הזה בחייהן, ומדברות את הרחם. הצבע הלבן , ברמה האנרגטית, הוא צבע המכיל את כל הצבעים. מנסרה (לבנה) נשברת לכל צבעי הקשת. לא בכדי צבע הבגדים הוא לבן, הוא גם מייצג הכלה של כל הצבעים וזהו המוטו של התנועה : הכלת מגוון הקולות מכל הקשת המפלגתית הדתית והלאומית : ימין שמאל ומרכז, יהודיות , חילוניות, דתיות, דרוזיות, ערביות , מוסלמיות ונוצריות.

 

Unity day

סיפור אישי :

הרבה לפני שחברתי לנשים עושות שלום, השתמשתי בצבע הטורקיז כדי לחזק את יכולת הביטוי שלי. במשך תקופה מסוימת הארון שלי התמלא בטורקיז. מתוך היכרות רבת שנים עם הנושא האנרגטי, השתמשתי בו, במכוון, בתהליך האישי של צמיחה וגדילה שעברתי. תהליך בו למדתי לשים את עצמי בראש סולם העדיפויות , מתוך ידיעה שאני כמו גביע, דימוי האהוב עלי, ברגע שהוא מתמלא ,הוא נשפך על גדותיו, כך גם אני, מתוך דאגה קודמת לעצמי, מגדילה את יכולת הנתינה שלי לאחרים פי כמה. כיום אני משמיעה את קולי בבירור ובעצמה ומבטאה את עצמי בדרכים יצירתיות מגוונות . יחד עם זאת מתנדבת יותר ותורמת יותר לסביבה בצורות שונות.

על הכותבת : דבי דלסקי היא אמנית, בוגרת בצלאל ומומחית גופנפש. הציגה בגלריות ובמוזיאונים ברחבי הארץ . בעלת ניסיון של שנים רבות בטיפול ובייעוץ. במסגרת לימודיה המגוונים למדה ריפוי בצבע ודמיון מודרך ובחיפושיה אחר השילוב בין שני תחומי העניין המרכזיים, פתחה את שיטת "הקשת בענן" – הנחיית סדנאות אמנות בגוון טיפולי בליווי מוסיקה. לאחרונה החלה להנחות קורס של  'א ה ב ה' הילינג , שיטה מקורית שהיא פתחה מהניסיון הקליני העשיר שצברה במהלך השנים.