נסענו לעודד את תושבי הדרום הבוער / נשות ה”קולחוז”

 

עוד נסיעה דרומה. במסגרת הכרת הנגב המערבי על נופיו ופסיפס אנשיו, על היפה ועל הקושי עם ההתמודדות היום יומית שהמציאות מכתיבה כבר שנים רבות במרחב עזה.

הפעם יצאנו 16 נשים מהאזור (עמק הירדן, טבריה, עוטף כנרת והסביבה). לנסיעות אלו מצטרפות/ים גם א-נשים מחוץ לתנועה. במהלך הנסיעה ה לא קצרה (כשעתיים וחצי) ניצלנו את ההזדמנות לספר על התנועה ופעילותה הענפה ולהקשיב לקולות השונים.

במגדלור בבארי

הפעם, ב-14באוגוסט, התחלנו את הסיור ב”חץ השחור”, אתר זיכרון לצנחנים שנפלו בתקופת פעולות התגמול. האתר משקיף על עזה. במקום נפגשנו עם משפחת גולדין. עם שמחה עשינו תצפית על עזה שם נתן לנו הסבר קצר. לאה ספרה לנו בפתיחות לב על הקשיים שהמשפחה מתמודדת איתם. קשיים אישיים וקושי מול מקבלי ההחלטות שאליהם המשפחה איבדה את האמון. לאה סיימה את דבריה באומרה שהיא מקווה שתקום מפלגת נשים שתדע לקדם גם נושאיים הומניים.

משם נסענו למגדלור בבארי. כל יום שישי בין 13:00-16:00 מתכנסים במקום למעגל שיח מול עזה, מול האדמה השחורה והחורש השרוף. הפעם גם מול הבלונים המבעירים. לעיתים המעגל גדול, לעיתים המעגל קטן, תלוי במספר האנשים המזדמנים למקום. יש פעמים שמתקשרים לאנשים המתגוררים בעזה. השיח שמתנהל מחזק את האמירה שתקשורת אישית היא היסוד החשוב ביותר לבניית עתיד שיש בו מקום לכולם.

זהו מקום שמחזיר את התקווה. “אל מקום בו דולק אור ניתן לנווט את התקווה”.