"חזקה בביטחון חלשה בשוויון מגדרי",
זו אולי ססמת בחירות לא מוצלחת במיוחד, אבל זו בהחלט כותרת המסכמת בתמציתיות את תמונת המצב של ישראל נכון לינואר 2019. סקר גלובלי המדרג 80 מדינות חזקות לפי שורה של פרמטרים ("דירוג המדינות הטובות בעולם"), דירג את ישראל במקום ה-29 המכובד בדירוג הכללי, עם דירוג גבוה במיוחד בקטגוריה "כוח". הקטגוריה הזאת מורכבת מפרמטרים כגון צבא חזק, בריתות פוליטיות בינלאומיות, השפעה כלכלית ופוליטית ועוד. אבל באותו סקר, צונחת ישראל עשרה מקומות למטה בתחום האזרחות, עם ציון נמוך במיוחד בתחום השוויון המגדרי. 1.2 נקודות מתוך 10, ליתר דיוק.
יש שיגידו, "נו, טוב, במציאות שבה אנו חיים, חוסן צבאי חשוב יותר משוויון בכלל ושוויון מגדרי, בפרט". אז זהו, שלא.
אנו הנשים מהוות 51% מהאוכלוסייה ואנחנו האחיות, הדודות, הסבתות והאימהות של יתר ה-49%. הקולות שלנו חשובים, ויכולים להכריע את הבחירות הקרובות. לכן, יש לנו הזכות והחובה לדרוש שהבחירות הללו יעסקו בסוגיות שיש להן השפעה מכרעת על חיינו כפרטים וכחברה: חינוך, רווחה, בריאות, תשתיות ותחבורה, וכמובן, ביטחון.
אבל ביטחון אינו מתחיל ומסתיים בנקודת מבט צבאית או בחוסנו של הצבא. ביטחון, הוא גם הידיעה שהמנהיגות הפוליטית עושה כל שביכולתה כדי לשקול חלופות מדיניות למלחמה, וחותרת לפתרון הסכסוך בדרכים של משא ומתן. ביטחון הוא הידיעה שההנהגה הפוליטית מחויבת לחזון מעורר השראה שיש בו תקווה.
ייצוג שוויוני מיטיב ללא ספק עם נשים, אבל גם עם החברה בכללותה. מחקרים ברחבי העולם מראים כי השתתפות פעילה של נשים בעמדות מנהיגות וייצוג שוויוני בבית הנבחרים ובממשלה תורמים ליציבותה של חברה דמוקרטית ולחוסנה. עוד הוסיפה המועצה המייעצת וקבעה, ש"שוויון מגדרי הוא המנבא הטוב ביותר לחברה שלווה ורודפת שלום".
אנחנו, יותר מ-40,000 חברות וחברים בתנועת "נשים עושות שלום" ידענו זאת מיום הקמת התנועה בשלהי קיץ 2014, בתום מלחמת "צוק איתן" ולכן הגדרנו שתי מטרות הכרוכות זו בזו: הגעה להסכם מדיני מכבד שיושג תוך מעורבות פעילה של נשים ממגוון הקהילות בחברה, ברוח החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם מאוקטובר 2000. אנו ניצבות על כתפי ענקיות כאן וברחבי העולם אשר ידעו והאמינו שצדק מגדרי, ייצוג שוויוני ומעורבות פעילה של נשים בנושאי שלום וביטחון חיוניים להשגת הסכמים יציבים ובני קיימא