יום חורפי נעים בינואר 2019, נפגשנו - 18 חברות נע״ש ו 18 פלסטיניות מרחבי הגדה - ליום טיול-ריחלה.
טיול-ריחלה הוא פרוייקט ביוזמה אזרחית של 2 בחורים פעילי שלום, פלסטיני וישראלי. את הטיול-ריחלה (ריחלה - טיול בערבית) מתכננים מדריכי טיולים משני הצדדים - במקרה שלנו מדריכות - ומשולבים בו מקומות משמעותיים לשני העמים, גם במימד ההיסטורי וגם במימד החברתי. בתוך המסגרת של הטיול ישנו גם זמן להכרות אישית, שיחות במעגל ולא פחות משמעותי - שיחות ״על הדרך״ - תוך כדי הנסיעה באוטובוס, ההליכה, הארוחות וכו׳. זוהי הפעם השנייה שנע״ש חוברות לפרוייקט טיול-ריחלה ובשיתוף פעולה בינינו, נוצר טיול ריחלה לנשים בלבד.
היום החל באיסוף מהמחסומים
היום החל באיסוף ממחסום בית לחם ומחסום קלנדיה. משם המשכנו לאירוח אתיופי מסורתי בגדרה, תוך שיתוף פעולה עם ארגון חברתי להעצמת נשים אתיופיות בהובלת יובי תשומה. המארחת האתיופית סיפרה לנו על המנהגים המסורתיים תוך כדי הגשת הארוחה.
החברות הפלסטיניות הצביעו על מנהגים דומים בין התרבות האתיופית והפלסטינית. משם המשכנו לחוף הים באשדוד, ושמענו על ההיסטוריה של עתיקות המצויות במקום. חוף הים הוא מקום מאד מרגש עבור פלסטיניות. ים, כידוע מלבד ברצועת עזה, לשאר אזורי הרשות אין גישה לחוף. זה גם מעורר מורכבות וטעינות לאור ההיסטוריה הרב שכבתית של המקום, שעד מלחמת העצמאות ב- 1948 היה עיר ערבית - איסְדוּד إسدود שהוקמה במאה ה־7.
מותר להביע את המורכבות והקושי וזה מתקבל בהקשבה
חלק מהעוצמה בטיול-ריחלה, היא שמותר להביע את המורכבות והקושי וזה מתקבל בהקשבה והכלה - בדיוק מה שאנחנו מתרגלות יום יום, שעה שעה בנע״ש.
על החוף ערכנו מעגל הכרות בו כל אחת הוזמנה לשתף משהו שהיא גאה בו. זכינו לשמוע סיפורים מרתקים ומרגשים משני הצדדים, על הגשמה עצמית, לפעמים בתנאים חברתיים מגבילים ומצמצמים.
בצד הפלסטיני היו נשים חזקות ואמיצות במגוון גילאים, החל מנערה בת 16 שמתכננת ללמוד חינוך גופני ועד נשים בשנות ה- 60. היו ביניהן עובדת סוציאלית, מנהלת בית יתומים, מנהלת מפעל תפירה שמעסיק נשים, מורה למתטמטיקה, מתלמדת בעיתונאות, מדריכות טיולים ועוד ועוד. היה גם את בן ה-4 המתוק של אחת הנשים הצעירות שיצר קשר משחקי עם כולנו וגרם לכל אחת ואחת להתאהב בו!
ריגשה את כולנו אסנת מנתניה, אם יחידנית, שסיפרה שבעבר גרה עם שני בניה בשומרון. בשל היותה כהת עור ממוצא מזרחי ועוטה כיסוי ראש, היתה נעצרת תדיר במחסומים ומקבלת יחס כאל ערבייה. כך גם בניה כהי העור עם הזקנים. החוויות הללו גרמו לה לחוות ולחוש את עלבון האפלייה מקרוב ולהבין שכולנו אותו דבר. היא הקריאה שיר כמיהה לשלום שכתבה לפני כמה שנים ונתנה לו קול לראשונה באותו היום. עוד רגע מרגש היה כשחברת נע״ש מת״א שעלתה לארץ ממרוקו בגיל 16, גילתה חברה פלסטינית שגם היא ממרוקו במקור. שתיהן התרגשו מאד והחלו לפטפט בצרפתית.
מאשדוד המשכנו לתחנה האחרונה במסע - פרוייקט ואדי עתיר בנגב - יוזמה חדשנית של הקהילה הבדואית בנגב של חקלאות ברת קיימא תוך שילוב היבטים קהילתיים, סביבתיים, טכנולוגיים וכלכליים. חברת התנועה גדיר האני, שמשמשת כמנהלת מחלקת תיירות וקשרי קהילה בפרוייקט, נתנה לנו סקירה מקיפה ומרתקת בשתי השפות על תולדות המקום ודרך התנהלותו השוויונית ופותחת ההזדמנויות. החברות הפלסטיניות היו מרותקות וביקשו פליירים בערבית להפצה.
בדרך הארוכה חזרה התמלא האוטובוס בקריאות תמיכה
סיימנו במקום בארוחה בדואית משובחת מתוצרת המקום. בדרך הארוכה חזרה כשבחוץ כבר חושך, השלמנו את סבב ההיכרות שהתחלנו בחוף הים. אוטובוס מלא מרותק לכל דוברת, קריאות תמיכה ומחיאות כפיים של עידוד, ולפני ששמנו לב כבר היינו בחזרה בירושלים, במחסום בית לחם.
הכרויות שנוצרו בטיול ריחלה הראשון, המשיכו להתפתח ולהעמיק בטיול ריחלה הזה. ג׳ולט קהוג׳י חברת התנועה, ערבייה מיפו, תרגמה לכל אורך היום בחיננניות וחיות והמחישה לכולנו איזה גשר חשוב ויקר מהוות ערביות וערבים אזרחי ישראל לפלסטיניות ולפלסטינים.
