בביקור השבועי בכנסת, נפגשו הפעם נשות התנועה עם ח״כ שי. חברי כנסת מעטים זיהו עוד בתחילת הדרך את הייחודיות של תנועת נשים עושות שלום. אחד מהם הוא ח״כ נחמן שי (המחנ״צ), שגם מקפיד לברך את חברות התנועה בכל נאום שלו בימי שני, כשאנחנו צופות מיציע הקהל במליאת הכנסת.
- השבוע הצטרפו לביקור שלוש נערות ונער מכיתה י"א ממגמת תקשורת של בית הספר 'גוונים' שבמועצה האזורית מנשה, ילידיי היישובים קציר וחריש: אחת הנערות שמעה על "נשים עושות שלום" בחוף הים לפני כשנתיים, נרשמה והחלה לקבל את הידיעון. בידיעון האחרון קראה על הביקורים בכנסת והציעה לחברי הצוות שלה במגמה להצטרף למפגש ולעשות על התנועה ועל פעילותה בכנסת את סרטון הגמר שלהם.
ח״כ שי: ״אם אנו לא רוצים מדינה דו לאומית, יש לצאת 'משם' ואם לא, לנצח תמשך האלימות״
הפגישה עם שי התקיימה על רקע סיור שערך יום קודם עם חברי ועדת חוץ וביטחון על גבול לבנון, ובעיקר סיור שערך בעצמו ביהודה ושומרון. כחבר מחנה הציוני, נמנה שי עם המאמינים במודל שתי המדינות כפתרון הטוב ביותר לסיום הסכסוך עם הפלסטינים, ולכן אמר לחברות התנועה, ש״אם אנו לא רוצים מדינה דו לאומית, יש לצאת 'משם' ואם לא, לנצח תמשך האלימות״.
לדבריו החברה הישראלית כולה מושפעת לרעה מן האלימות, שמקורה באופי החיים ביהודה ושומרון, של ההפרדה בין האוכלוסיה הישראלית לפלסטינית ושל השליטה הישראלית בשטחים האלה. הוא בטוח שניתן לפעול אחרת, וההוכחה, לדבריו, היא הציבור הגדול של אזרחי ישראל הערבים, שלמרות האתגרים הערכיים והפוליטיים שניצבים בפניהם, הם משולבים בחברה הישראלית ו'זה עובד‘.
ח״כ שי שיתף את חברות נשים עושות שלום בהתלבטות "כיצד נכון להסביר לציבור הישראלי שהמצב פועל בסופו של דבר לרעתנו.״ שי, שהדוקטורט שלו עוסק בדיפלומטיה (”דיפלומטיה ציבורית ואלימות בעצימות נמוכה, ישראל 2000–2005”) תהה באוזני החברות ״האם אתגרי ההסברה נמצאים בעובדה שרוב הציבור בישראל חי בנוחות יחסית, וכי יש מעין מסך עבה בין הרוב ובין מה שקורה ב‘שטחים', שנחשב, עבור רבים, כמשהו שהוא מעבר להרי החושך". הוא המשיך ותהה אם ייתכן והמצב שם הפסיק לעניין והוא מתעורר רק כאשר מתרחשים מקרי אלימות, סכנה, הרג חיילים וחיילות או אזרחיות ואזרחים, או שהייאוש השתלט על התקווה שאפשר להגיע להסכם.
״נכשלנו ביצירת הזיקה בין התוצאות רעות של השליטה בעם אחר, לבין היתרונות והרווחים שיכולים להיות אם יסתיים הסכסוך״
כמי שמשתייך למחנה הציוני, מאמין שי שכדי לקדם את פתרון הסכסוך יש צורך להחליף את השלטון וכי זה יקרה אם תבחר המחנ״צ להוביל את המדינה.
ולכן, לדבריו, הוא בטוח בדבר אחד: "אין היום מי שטורח, חושב ומתכנן הסדר מדיני, אין דיאלוג עם הצד הפלסטיני ואין שום ניסיונות להגיע לשקט. כבר 40 שנה שהימין בשלטון ואין כל עבודה וכל התקדמות בתחום"
בכנות אמר שהוא ופוליטיקאים אחרים ממחנה השמאל נכשלו ביצירת הזיקה בין מה שהם מזהים כתוצאות רעות של השליטה בעם אחר, לבין היתרונות והרווחים שיכולים להיות אם יסתיים הסכסוך. לדבריו, המחנה הציוני דן עכשיו בכשש - שמונה אופציות שונות של הצעות לפתרון ולהסכם עם הפלסטינים. בכולם נמצא הביטחון במקום הראשון, ללא פשרות והוא משוכנע שניתן להיפרד מהפלסטינים, תוך שמירה על ביטחון אזרחיות ואזרחי ישראל טוב הרבה יותר מאשר היום.
נשים עושות שלום: ״רצוי לטפח מנהיגות שתשדר אופטימיות ולא פחד, תקווה ולא אדישות או חלילה, ייאוש״
חברות התנועה הדגישו את גישתנו לחזור למשא ומתן עם הפלסטינים במטרה להגיע להסכם מכובד ומקובל על שני הצדדים. לדעתנו, המחשבה כי ניתן לכפות על הצד הפלסטיני הסכם, היא שגויה וכפיית הסדר לא תביא להבנה ולשקט.
הדגשנו כי כמו במקומות אחרים בעולם, שבהם נחתמו הסכמים, כאן בסכסוך ״שלנו״ יש לחשוב 'מחוץ לקופסא' על פתרונות יצירתיים וחדשים. אנו מצאנו כי לטעת תקווה זה מה שהביא להקמתה של תנועת 'נשים עושות שלום' המונה היום כמעט כ 50 אלף נשים בכל הארץ.
דיברנו על כך שרצוי לטפח מנהיגות שתשדר אופטימיות ולא פחד, תקווה ולא אדישות או חלילה, ייאוש. סיפרנו על "קונגרס הצעירים להסרת חסמים לשלום“, שמשך אליו קהל גדול של צעירות וצעירים שהתעניינו והשמיעו קול והצעות להסרת חסמים לשלום.
ארבעת הנערים שהצטרפו לחברות התנועה, היו דוגמה מצוינת לרוח הקונגרס, ולתקווה שחברות התנועה מנסות לשאת על נס.
אל 'כנסת נשים' הגיעו הפעם נשים מהצפון הרחוק: מעכו, יעד, יובלים, ראש פינה, עצמון, חרשים, טל אל, כרמיאל, הסוללים, קריית טבעון וגם מקציר, חריש, אבן יהודה, מודיעין, רמת גן, תל אביב, בית זית , הר אדר וירושלים.
