וורדה סעדה: שלום-בית הוא תנאי לכל חברה מוצלחת

 

“שלושים למרץ 1976, זו הייתה נקודת ההתחלה בה פקחתי עיניי למציאות אחרת”. כך מציינת וורדה סעדה את ההתחלה הצנועה שלה כילדה אקטיביסטית ואת האקטיביזם החברתי-פוליטי שנבט אצלה עוד בילדות. ב-30 במרץ כל שנה צוין בישובים הערביים יום האדמה לציון המחאה שהייתה ב-1976 על הפקעת אדמות של ערבים אזרחי המדינה למען הקמת ישובים יהודים”.

כשהייתה בת 14 כתבה שיר לכבוד יום האדמה והציגה אותו באירוע יום התלמיד בבית הספר בכפר יאסיף, בו סיפרה על תחושתה לגבי גזענות, אפליה, אלימות והתנהלות לא דמוקרטית של הממשלה. למחרת קרא לה מנהל בית הספר לשיחה: “אם את רוצה להמשיך את לימודיך באוניברסיטה תפסיקי לכתוב שירים כאלו”, מחשש שהשב”כ יטריד אותה וימנע ממנה להמשיך בלימודים. וורדה לא נבהלה והמשיכה לכתוב אבל לא פרסמה ולא הופיעה. בהמשך, כסטודנטית באוניברסיטה השתתפה במחאות נגד מלחמות לבנון ונגד כל מבצע צבאי שלא מביא לדבריה שום תועלת מלבד תסכול והרס.

לימים הפכה פעילה בארגונים שונים: שותפות, שדולת נשים, זכויות האזרח וקולות אחרים, תוך כדי כתיבה בעיתונים ומקומונים ונוסף לעבודתה כאשת חינוך בבתי ספר ערבים ויהודים. וורדה לימדה כימיה וכמה שעות ערבית ועסקה גם בהכשרת מורים וגננות במכללות. הייתה תקופה שבה הורידה פרופיל כאשר דאגה לבניית משפחה וקריירה. עכשיו היא אם לשלושה צעירים אקדמאיים: מוזיקאי, מהנדס והשלישית לומדת שנה ראשונה למדעי מדינה ויחסים בינלאומיים.

בשנים האחרונות חזרה לפעילות כאקטיבסטית למען החברה ולמען שלום בית בחברה. נוסף לנשים עושות שלום, היא משתתפת בפעילות של תנועות שלום אחרות: עומדים ביחד, שלום עכשיו, לוחמים לשלום ופעילה בארגונים שונים כמו מחשבות של שלום וארץ לכולם. וורדה חברה גם במפלגה הדמוקרטית שהוקמה לפני הבחירות האחרונות ודוגלת בשיוויון, חירות וערבות הדדית בין ערבים ויהודים.

בימים אלה היא חברה פעילה בעמותת מצפן לתקשורת מקרבת עם ארנינה קשתן; חברה ברשות האזרחית שנולדה בעקבות המחאה למען צדק חברתי ויושר שלטוני, עובדת למען קידום חינוך תואם קהילה ופחות ריכוזי; למען עתיד של חברה נאורה, מלאה בחיי תרבות מגוונים ועשירים עם הגשמה עצמית, הצלחות, ערבות הדדית וחיים משותפים של שונות מעניינת.

בכלל, וורדה מעדיפה את המושג שיתוף על דו-קיום באשר לחיים בתוך הארץ. דו-קיום מתאים לשכנים שאין להם חיים משותפים כמו שיש לנו, ערבים ויהודים בארץ הזו. אנחנו חיים בשיתוף ויש לנו מטרות משותפות וממשקים צמודים בחיים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים ועוד. בין לבין היא הספיקה ללמוד באוניברסיטה העברית כימיה לתואר ראשון, כימיה תעשייתית לתואר שני לפני שפנתה לתחום המנהיגות בחינוך שבו קיבלה דוקטורט (Ph.D.) במינהל החינוך.

הפעילות הפוליטית והחברתית של וורדה סעדה נובעת מאמונה עמוקה ביסודות הדמוקרטיה:

בתחום המדיני וורדה מספרת: “אני מאמינה שרק שלום בינינו ועם שכנינו יביא לשלום-בית שהוא תנאי לכל חברה מוצלחת. במדינת ישראל אין שלום-בית כי שולטים בה ערכים כפולים בעניין חירות, שוויון וערבות הדדית. שלום עם השכנים שמעבר לגדר והכרה בעצמאות של העם הפלסטיני כעם ומדינה הם תנאים חשובים לחיים איכותיים וערכיים המביאים סיפוק ויושר פנימי בתוך החברה בישראל. ערכים כפולים מזיקים להתפתחות חברה בריאה, הומאנית, אמפטית וסלחנית. לכן, שלום פלסטיני-ישראלי הוא בעדיפות ראשונה אצלי”.

כאשת חינוך ותיקה וורדה טוענת שבתי הספר נראים כארגונים ממוחזרים של האלף הקודם, ואינם מותאמים לחיים המודרניים, להתפתחות החברתית בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות ולמרחב המשפחתי והציבורי. וורדה מייחסת חשיבות רבה מאוד לחינוך בגיל הרך. “בתור מי שעסקה ברבדים השונים של החינוך מהגיל הרך ועד סטודנטים במכללות, הגעתי למסקנה שחינוך בגיל הרך הוא העיקר לא רק בבניית אישיות הילד הטרי אלא בבניין החברה העכשווית והעתידית. לכן אני בעד תוכניות חינוך תחת הסיסמה: חינוך לערכים צריך להיות קודם למדע. שפה נאורה ושיח חברתי הכרחיים לבניית חברה לא אלימה. שימוש בשפה טובה מונע התנהגות אלימה, לכן אני בעד השקעת משאבים בבניית תוכנית חינוכית מגיל לידה עד 8 שנים שעיקרה בניית אישיות הילד והעשרת שפת הדיבור והשיח. זאת, לפני שהילד נחשף להעשרה מדעית. צריך לחנך לערכים ומשמעת אישית, לפיתוח אישיות יצירתית ולפיתוח מיומנויות חשיבה וחקר תוך שילוב הידע בערכים, ולא רכישת ידע דיציפלינרי ריק מערכים”.

לפי החזון החינוכי שלה, לאחר גיל 8 ניתן לעסוק בכל הנושאים בהרחבה ולפי צרכי הילד וכישוריו המיוחדים. על אלה יש להוסיף הרחבת הידע החברתי ע”י למידה של נרטיבים ופיתוח מיומנויות גישור ותקשורת בין אישית מגיל צעיר. זאת, ע”י הכשרות ופיתוח מיומנויות אלו בקרב המורים/המורות שוורדה מעדיפה לקרוא להם מנחים/מנחות, שמהווים דוגמא אישית לתלמידים.

באשר להעצמת נשים, וורדה מנסה תמיד להעלות לסדר היום את כל הנושאים הקשורים למעמד האישה וזכויותיה תוך מתן דגש לתעסוקת נשים וסיפוק תנאים מתאימים ליציאה לעבודה בלב שקט, במיוחד ביישובים החלשים. וכמי שעבדה בנגב יותר מ-26 שנים, וורדה נפגשה עם האוכלוסייה הבדואית ועם נשים בכפרים הבדואים הלא מוכרים. “הייתי בקשר מתמיד עם סטודנטיות מהיישובים הלא מוכרים בנגב וחוויתי יחד אתן את הבעיות שלהן. אני דואגת למה שקורה בכפרים האלו וקוראת לבניית תשתיות המאפשרות חיים נורמליים, תשתיות פיזיות ודיגיטליות שיאפשרו לנשים הבדואיות ללמוד, לעבוד ולהתקדם כמו כל אישה בנגב ובמדינה”.

אנחנו בנשים עושות שלום גאות בפעילותה של וורדה ושמחות שהצטרפה אלינו למאבק למען הסכם מדיני עם הפלסטינים.