דן אריאלי בכנס הINSS על חוק החלופות: ״החוק הוא כלי עזר לממשלה״

"בישראל יש יותר מלחמות משיחות שלום" אמרה תא"ל (מיל.) ישראלה אורון בכנס שהתקיים במכון למחקרי ביטחון לאומי. "שלום זה מסוכן. שלום זה כמו חתול בשק, משלמים מחיר בלי לדעת מה הסחורה. ואם ההסכם לא מצליח, זה יכול להרע את נקודת הפתיחה. מנהיג שפותח בשיחות שלום יכול לשלם בכסא שלו. במלחמה אנחנו לא משלמים מראש, יש סיכוי לשפר מצב אסטרטגי ויש תחושת שליטה במצב".

נשים עושות שלום מעלות דרישה אזרחית לגיטימית, חוצת מפלגות וחוצת שיוך פוליטי: לפני שבוחרים פעולה צבאית, לבחון דרכים אחרות לפעולה, ואני רוצה לומר לכן, יש לכן כוח עצום שאני לא בטוח כמה אתן מעריכות עד כמה הוא רב. כנציגות של החברה האזרחית מגיע לכן – כל הכבוד! הגיע הזמן שנשים לא תצטרכנה להצטדק כשהן עוסקות בנושאים של ביטחון לאומי!

האם לכוח שלנו יש סיכוי לבוא לידי ביטוי?
הצעת החוק היא מהלך שבו אנו מבקשות לפעול מול הכנסת והממשלה כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בנושאים מדיניים ביטחוניים. יוזמות החוק, עו"ד תמי יקירה וד"ר יעל אדמי מנשים עושות שלום, שהציגו את הצעת החוק אמרו:

יצאנו למהלך החקיקה כדי להבטיח שתדע כל אם וידע כל אב שילדיהם יצאו לקרב רק לאחר שנבדקו לעומק כל החלופות האחרות. יש חוזה בלתי כתוב בין המדינה לאזרחיה, אנחנו נצא למלחמה בחזית ובעורף כשנקרא לכך ואתם תהפכו כל אבן כדי למנוע את המלחמות.

הצגת החוק בכנס

מה חשיבות הכנסת וועדותיה ביחס למשילות על פעילות הממשלה? ומהי הזיקה בין דיון בממשלה ובקבינט ליציאה למבצע לבין הענות ליוזמה מדינית?

ראש INSS האלוף (מיל.) עמוס ידלין ששיבח את הקמת התנועה: "חשוב לנו מאד להודות לתנועת נשים עושות שלום על שהחזרתן את המילה שלום לשיח הציבורי הישראלי", הזהיר מאבחנה בין חלופות מדיניות לצבאיות. מדובר בשילוב מהלכים. העדפה של דיפלומטיה על מהלכים צבאיים יכולה להביא גם למצב של טרור ולוחמה. מובן מאליו שאנו שואפים לחיות בשלום וברור שמהלך צבאי בא אחרון, רק כשהחרב על הצוואר, אבל צריך להגיד גם את המובן מאליו:
כמו שבעשרת הדיברות כתוב: 'לא תרצח', באותו אופן יש מקום גם לחוק שאתן מציעות, כי חקיקה יוצרת נורמה, קובעת את הרף.

ברור שהצעת החוק שאנו מביאות לא נופלת בחלל ריק. "יש כאן צד מואר וצד אפל" אמר אלוף (מיל.) יעקב (מנדי) אור, זוכה אות אביר איכות השלטון 2012. נשים הן ממובילות חוק המל"ל (המטה לביטחון מדיני) הן בהגשת הצעת החוק בשנת 2008 והן בפעילות באגף המדיני של המל"ל. עצם ההחלטה להצמיד גוף מחקרי בתוקף חוק בממשל שתהליכי קבלת ההחלטות שלו לוקים בחסר, היא התקדמות גדולה. אבל תהליכי הטמעה לוקחים זמן. המצב הנוכחי לא מספק ובמיוחד בעקבות כשלים של קודם עושים ואח"כ בודקים.

על המצב הלא מספק סיפרה חברתנו לתנועה מלי פולישוק-בלוך, עו"ד וח"כ לשעבר: "לאחר ההתנתקות לא התקיימו דיונים שבכותרת שלהם נמצאות המילים 'הסכם' או 'שלום', ודיונים עם המילה 'הסדר' היו כולם בנושא הסדרת קרקעות ביהודה ושומרון... האם ליוזמת החוק יש סיכוי לשנות את ההתנהלות? נכון, חשוב מי מנהל את העניינים, אבל כל ראש ממשלה כולל נתניהו נתונים ללחץ, ולחץ משפיע. גם נתניהו הצביע בעד ההתנתקות".

לעבודת המל"ל התייחסה אורנה מזרחי, חוקרת בכירה במל"ל: "עבודת המל"ל התחילה בשנת 1999 ומתקיימת כבר 20 שנה, והיא אינה מוכרת. מדובר בעבודה מקצועית של צוות מקצועי. נקודה חשובה קשורה לחלוקת הקשב של ראש המל"ל בין הבקשות שבאות מראש הממשלה לבין התהליך המקצועי שניתן לעשות עם הצוות. לחוק יש חשיבות רבה, כמו שחוק המל"ל משנת 2008 עשה שינוי בעבודת המל"ל. אז מה דורש תיקון מאז? להוסיף את הצד המדיני שאתן מציעות".

ואם רצינו לצאת מחוזקות בנחיצות החוק, וכמה חשוב שהעלינו אותו בנקודת הזמן הנוכחית, הרצאתו של פרופ' דן אריאלי, מומחה לכלכלה התנהגותית שעוסק בין היתר בתובנות מעולם הכלכלה ההתנהגותית במשרדי הממשלה השונים, איתגרה אותנו גם בסוגיות התנהגותיות. פרופ' אריאלי דיבר על חשיבות נושא החלופות ולמה זה כל כך קשה להציב חלופות. הוא הדגים בעזרת פעולות מהיום יום: כסף למשל – האם מי שקונה רכב חדש רואה חלופות לשימוש בכספו? כך גם בזמן. האם אנו מסוגלים לראות מה אחרת ניתן לעשות בזמן שלנו? וכמו בפרטי כך בפוליטי.

כיצד ניתן "להכריח" לחשוב על חלופות? צריך ליצור מצב שבו מגיעים לצומת T. אין ברירה, אי אפשר להמשיך בדרך השגורה, חייבים לבחור מתוך האפשרויות.

מדובר בקושי קוגניטיבי שמתקשר למושג החרטה. כשאני בוחר ולא ממשיך בדרך המוכרת, אני עלול להתחרט על הבחירה שלי. זה קושי גדול. כשחותמים על הסכם עלולים להתחרט, כשלא עושים כלום משוחררים מחרטה.

קושי גדול נוסף הוא הנטייה לאשש את ההנחות שלנו ולא לחפש אפשרויות אחרות. מכאן בא הצורך שיהיה מי שיעצור את ההמשכיות האוטומטית. בחברות גדולות יש מי שתפקידו לעצור, לשאול שאלות מה בקשר לאלטרנטיבות. ממשלה שפועלת מול המון לחצים זקוקה למנגנון שבו לא תהיה לה ברירה אלא לחשוב על חלופות.

פרופ' אריאלי סיים את דבריו בחשש גדול: אם חוק חלופות מדיניות מגיע על בסיס אי אמון של הציבור בממשלה, ובמיוחד במצבי לחץ, הסיכוי שיצליח נמוך. שאלה חשובה היא האם נצליח להסב את אי האמון לאמון, ונפעל מתוך מחשבה דמוקרטית שהחוק הוא כלי עזר לממשלה, כי נקודת מוצא שהממשלה פועלת מתוך דאגה לציבור היא קריטית ליישום. להרצאה

איך אמרה זאת חברת התנועה מלי פולישוק:

אם הייתי ראשת הממשלה הייתי רוצה שיהיה לי חוק שיעזור לי מול הפוליטיקאים. וגם אם קשה לראות חלופות, וגם אם לבחור בצעד צבאי קל יותר, תהליך נכון מביא לעיתים לתוצאה נכונה, וזוהי מטרת החוק