שום דבר לא יעצור את התקווה – מפגש עם מתיישבות בהר ברכה

יום שישי, 26.07.19, אירוע מיוחד לקראת שבת.
חווית יום שישי מכוננת...
15 נשים בלבן עם צעיפי תורכיז (נע"ש) מגיעות למפגש היכרות הדדי, קשוב ומשתף, נשי-אישי-אנושי בהר ברכה שבשומרון.
נשמע בדיוני?
אז זהו - שלא.

כי כשאנחנו מחליטות להפגש - שום דבר לא יעצור את התקווה.
(כן, זאת של כאן ועכשו.)
את גלי ההתרגשות והאהבה בתוך מעגל של 40 נשים, בלבן ובשביס.
את התחושה ברחם ובלב שעברנו כולנו חוויה מכוננת.
ראשונה מיני רבות נוספות.

הלבן התנועתי מכניס את כולנו - נשות הר ברכה ואנחנו, התנועתיות, לאווירה שבתית.

דתיות,
חילוניות,
אשכנזיות,
מזרחיות,
מבוגרות,
צעירות...
קשת ססגונית של חיוכים וחיבוקים.
ועוד בטרם הכרות...
מדביקות שמות במקום בולט, ומתכבדות בארוחת בוקר מדהימה שהכינו לכבודינו. מאור הפנים והחום שבא מהרחם דרך הלב... היו הטיבול והקינוח!

במעגלי השיח סופרו דברים שממחישים את הנחישות לחיבור ותחושת ההתעלות:
-שותפה מהר ברכה סיפרה שברגע זה יש ברית לבן של חברה, והיא באה למפגש איתנו ולא הלכה לברית וקשה לה עם זה. היא סיפרה שהתייעצה עם בעלה אם לבוא למפגש איתנו או לברית, ובעלה אמר לה לבוא למפגש איתנו כי זה אירוע מכונן

אחרת, סיפרה שהשאירה את הבן הקטן חולה בבית.
-מאיתנו, סופר על עבודה יומיומית עם פלסטיניות ופלסטינים ברמאללה. נשאלה שאלת אמת על פחד. היה עניין רב, ושאלות שנשאלו מספרות המון. מי הם האנשים, האם הן/ם דומים לנו. העלו הרבה חששות והורגשה סקרנות גדולה.
-סופר על יוזמת השלום שורשים של חנן שלזינגר וחאלד אבו עוואד - החברות בהר ברכה לא הכירו את היוזמה ומאוד התעניינו.

המרחק מהמועדון בו נפגשנו למיניבוס שחיכה לנו היה לא יותר מ- 100 מטרים.
הקושי הכנה בסיום כל כך מהיר (שלוש שעות) הפך את הדרך למשעול פרידה של יותר מחצי שעה.

אמרנו כבר התרגשות? התרוממות רוח? התחלה של משהו מיוחד?
אז זהו - שהרבה יותר!

 

Unity day

לימור מ-הר ברכה סיכמה את מה התחולל במועדון ובלב במילים חמות ומרגשות:
מתוך - כוח נשי

"בשעת הכתיבה אני עוצמת את עיניי ומצטיירת לי תמונת נוף יפייפייה.
...
המקום: הר ברכה- עיר העתיד של השומרון
זמן: יום שישי בשעות הבוקר
הדמויות: נשים לבושות חולצות לבנות מתנועת
נשים עושות שלום, ולצידן נשים, אימהות, עם כיסויי ראש מגוונים.
והרגשות: לבבות פועמים עם רצון להתחבר ולחולל מציאות יחד.
...
נשמע לכן לא מציאותי? האם ציירתי לעצמי תמונה עתידית?
...
התמונה הזו התרחשה היום הזה ממש.
...
כפי שאתן יודעות, אני גרה בישוב הר ברכה, בגב ההר שבשומרון.
מקום זה בעבורי הוא בית, משפחה, נופים, שורשים, רוחות מנשבות, קשר לאדמה ולארץ שלנו, מקום אידיאולוגי מתוך חיים של תורה, עשייה, בנייה וצמיחה.
...
בהר ברכה הדמויות אשר מנהיגות את הישוב בגאון, הם דמותם הנעלה של הרב מלמד ואשתו הרבנית ענבל.
...
היום השתתפתי במפגש מחונן דעת, מרגש, מפעים, מלא תקווה, עם קבוצת נשים מדהימות מנשים עושות שלום.
15 נשים, אשר השקיעו מזמנן לבוא להר ברכה, למפגש נשי עם קבוצת נשים בהובלת הרבנית מלמד.
...
אין לי איך לתאר, ולהעביר לכן את ההתרגשות, את הורדת המחיצות ביננו, את הדומה והמחבר שגובר על המפריד, את האהבה ההקשבה שהיתה במפגש.
המטרה היא לראות ולהבין שכולנו רוצות שלום, מחלוקות תמיד יהיו קיימות, אך אם ברצוננו להגיע לשלום, עלינו למצוא קודם את השלום בתוכנו, בתוך העם שלנו. אנחנו הנשים, עם הכוח הנשי שלנו יכולות ומסוגלות, עם עיניים צופות לעתיד, להביא את בשורת השלום שיכולה להתקיים והתחילה להרקם.
כולי אמונה שאם נחבר טלאי לטלאי, נראה כמה נוצרת לנו יריעה יפה וססגונית.
אני מודעת לכך שישנם חילוקי דעות על רקע פוליטי, גם לי אין פתרונות לסכסוך שקיים בקונצנזוס הישראלי- ערבי, הימני והשמאלי, וגם אם אציע פתרונות יודעת שיהיה קשה לשכנע את הצד השני בצידקת דרכי.
אני יודעת לכל קבוצה יש את הטיעונים, הרצונות, הפחדים שאיתם הוא מגיע. וכן זה קשה לעיתים לגשר על המחלוקות.
אם נניח בצד את השיפוטיות כלפי השני, ונבוא ונקיים שיח מתוך רצון לחיבורים זה אפשרי, זה מציאותי. יודעת אני ובטוחה שהשלום צריך להתחיל בתוכנו, באהבה, בחיבור, בראיית השלם.
..
מודה על הזכות והחובה שלקחתי חלק במפגש כזה, ומצפה ומיחלת למפגשים ולחיבורים בעתיד."

כתבו תמר ג.ש., תמי א., לימור