מפגש עם הודא אבו ערקוב על פוליטיקה של היכרות / מיכל פנט פלג

מדי כמה חודשים אני זקוקה לזריקת מרץ ואופטימיות כדי לא להתייאש נוכח הקיפאון המדיני והמכשולים שהמציאות בארץ מציבה בפנינו. אמש, במפגש עם עודא בגבעתיים, קיבלתי מנה גדושה של עידוד, נחישות נשית והשראה מהודא אבו עקרוב, תושבת דורא ליד חברון ומנהלת רשת ארגוני השלום במזרח התיכון, אישה יוצאת דופן ומעוררת השראה.

הודא יוצאת למסע מפגשים וחיבורים עם נשות ישראל במטרה ליצור שפה אחרת – “פוליטיקה של היכרות, להיפרד מאמירות שתוקעות אותנו באותו מקום שוב ושוב, ליצור שפה שיש בה סקרנות אמיתית – שפה שמבקשת לגלות את המשותף והאפשרי. אגב, מתברר שהטענה השחוקה ש”אין עם מי לדבר” מושמעת בצד השני גם בצד השני. מרבית הפלסטינים פוגשים ישראלים שהם חיילים בתפקיד או מתנחלים ומסיקים שכל הישראלים כאלה ו”אין עם מי לדבר” בישראל.

הודא אומרת שפוליטיקה של היכרות מתאימה במיוחד לנשים שצריכות ליזום היכרות זו עם זו ולדאוג לכך שגם הקהילה בה הן חברות תכיר את הקהילה האחרת כדי לפעול יחד למען השלום.

באין היכרות משגשגים הסטראוטיפים. הישראלים רואים את הפלסטינים כקורבנות או כטרוריסטים, . אבל היא, הודא, לא מוכנה להיכנס למשבצות האלה. היא קוראת לנו להשתחרר מהכבלים של קורבנות ופחד ולעבוד על שחרור – שחרור מדעות קדומות, מסטראוטיפים ומעמדות פוליטיות שחוקות.  העשייה הפוליטית צריכה להיות כוללנית (inclusive), מכבדת מבוכה (confusion) ושואפת למגוון.

אבל השחרור אינו תהליך קצר וקל. היא משווה את התהליך ששני הצדדים צריכים לעבור ל…יציאת מצרים. משה הוביל את בני ישראל 40 שנה במדבר כדי שישילו מעצמם את כבלי העבדות והדיכוי ויהפכו לעם חופשי, אחראי ובטוח בכוחו. הסכסוך הישראלי-פלסטיני נמשך כמעט 70 שנה. זה הזמן  לפעול במרץ לסיומו באמצעות הסכם מדיני!

סיפור חייה של הודא מסביר במידה רבה את הלהט החברתי-פוליטי הבוער בעצמותיה. בת בכורה למשפחה חברונית שורשית. הוריה שהיו בעלי תודעה פוליטית קומוניסטית חינכו את 12 ילדיהם ברוח השוויון והשלום וראו בהשכלה תנאי הכרחי לשחרור. באינתיפאדה הראשונה, בהיותה בגיל ההתבגרות, יצאה עם אחיה, אחיותיה וחברותיה לעשות “בלגן” ברחוב. אביה שרצה להגן עליה מלהסתבך בצרות אסר עליה לצאת והורה לה לקרוא ספרים של טולסטוי. הודא מייחסת חלק ניכר מאישיותה ופועלה לחינוך שקיבלה בבית.

היא מספרת בהערצה על שתי הסבתות שלה שהיוו מודל נשי מעצים למרות שלא הייתה להן השכלה פורמלית. האחת, נשארה עם ילדיה הקטנים לאחר שבעלה התגייס לצבא הבריטי ונעלם מחיי המשפחה לכמה שנים. כשלא שמעו ממנו דבר הוא נחשב מת בעיני הקהילה. אשתו נאלצה להיאבק כדי שלא ייקחו ממנה את הילדים, את הבית ואת האדמה. היא נאבקה כאישה! המשיכה לגדל ירקות, למכור את התוצרת ולפרנס את המשפחה. אחרי שבע! שנים חזר האב מהמלחמה. אותה סבתא שלחה את בנותיה (לפני הבנים) לרכוש השכלה בקהיר.

הסבתא השנייה סיפרה על משפחתה החברונית בזמן מאורעות 1929 שבהן נרצחו יהודים תושבי העיר. המשפחה הייתה ביחסי ידידות עם משפחות יהודים שנקראו פלסטינים-יהודים. בזמן המאורעות, אביה אסף לביתו את השכנים וכשבאו הפורעים ודרשו ממנו להוציא את שכניו היהודים יצא אליהם ואמר להם: “תצטרכו להרוג אותי לפני שתפגעו באורחים שלי”. בסופו של דבר ליווה את השכנים למקום בטוח בפאתי ירושלים.

הודא רואה עצמה כאישה פלסטינית גאה ובעלת עמדת יתרון (privileged) יחסית לקהילה ממנה היא באה. היא מדברת על תנועת נשים עושות שלום בהערכה רבה ורואה בנו תנועת שטח צומחת  ובעלת יכולת השפעה. היא ונשים פלסטיניות נוספות מוכנות להגיע לכל מקום בישראל לשיחות עם נשים.

כשהיא מגיעה לתל-אביב היא מתפעלת מהעושר והגיוון האנושי של האוכלוסייה בישראל – ותיקים ועולים, אשכנזים ומזרחיים, בני מושבים, קיבוצים, פריפריה (דימונה), מכל הצבעים ואפילו בעלי נטיות מיניות מגוונות. אצל הפלסטינים היא אומרת אין מגוון אנושי רחב כל כך. היא מתפלאת שהישראלים הרגילים למגוון הזה אינם משתמשים ביכולת הקבלה הזו להיכרות וקבלה של הפלסטינים. אם אנחנו מקבלים אנשים שונים כל כך, מדוע לא את הפלסטינים?

סיפרה על פלסטיני צעיר ולוחמני שבזמן האינתיפדה שמע ברדיו על פיגוע קשה באוטובוס מלא חיילים (פיגוע בית ליד?) כשהגיע הביתה מצא את אמו בוכה. כששאל מדוע אמרה לו האם שהיא בוכה על האימהות של החיילים שנהרגו בפיגוע ונזכרת בבכי שלה כשבנה בן ה-14 נורה ונהרג במחנה פליטים. תגובת האם גרמה למהפך בעמדת הבן והוא הפך ללוחם שלום.

בתשובה לשאלות מהקהל סיפרה הודא על האומץ של נשות עזה, על קושי להגיע אליהן ולחבר אותן לפעילות למען השלום. על תנועת האנטי-נורמליזציה (פלסטינים שאינם מוכנים לדבר עם ישראלים) אמרה שתנועה קטנה זו היא עוד תוצאה של אי-היכרות. היא קוראת לנו להגיע לשטחים ולשוחח עם התושבים המקומיים. רק בדרך זו אפשר לפורר את הניכור והזרות.

הודא נוסעת בקרוב לוושינגטון לכנס של ALLMEP  – רשת ארגוני השלום במזרח התיכון. עם סיום חודש הרמדאן, תמשיך בסדרת מפגשי ה”פוליטיקה של היכרות” ברחבי הארץ.

תודה לצוות קשרים עם הפלסטיניות, לחמוטל גורי, לכוכי עם-עד ולדליה כרמון מצוות גוש דן על ארגון המפגש ולרבקה שחף, יו”ר סניף ויצו בגבעתיים על האירוח.