ההכנות למסע
ברחבי הארץ עמלו נשים רבות על ההכנות למסע השלום. חברות התנועה בכל אזור אחראיות על ההכנה והארגון של האירוע באזור שלהן. המסע שנע ממקום למקום ברחבי הארץ הוא עוד עדות להיותנו תנועת שטח אמיתית. בערב ראש השנה תשע"ח נפתחה בגלריה זומר תערוכה של אמנים מוכרים לכבוד מסע השלום, הוכן וואן השלום (בתמונה) שמלווה את המסע וחברותינו הצעירות השקיעו והרימו פרסום של המסע אפילו למרומים. לקראת המסע ניתנו ראיונות לרדיו ולעיתונות, נכתבה הצהרת כוונות "קריאה לשלום", והוכן לקט של טקסטים מכוננים על פיוס ושלום. קמפיין למימון המונים הצליח להגיע בתוך שבועיים ליעד התקציב הדרוש לפרויקט המורכב הזה וזכינו להודעות תמיכה מקבוצות שונות בחו"ל ומאמנים, ביניהם דני גלובר והלן מירן. זמרת סינית תגיע לארץ כדי להשתתף באירועים ועוד ועוד.
—–
בשבוע הראשון חרשנו את הנגב ופגשנו את מגוון תושביו
24 בספטמבר – צעד ראשון בנגב המערבי ועוטף עזה
בטקס ההשקה שהתקיים בצומת הקשתות בשדרות, יצאנו בקריאה לשלום ולהסכם מדיני. כפי שאמרה ויוואן סילבר מבארי : כשיגידו שריון ויתכוונו לצב, כשיגידו מגב ויתכוונו לספונג'ה, כשתרגיל יהיה בחשבון וחטיבה תהיה בין יסודי לתיכון וקו יהיה באוטובוס, דובדבן וחרוב יהיו רק פירות וכדור יהיה אקמול, רק אז נדע שהשלום האמיתי כבר כאן. בטקס נשאו דברים גם סיגל מורן, ראשת המועצה האזורית בני שמעון, אלון שוסטר ראש המועצה האזורית שער הנגב, ועו"ד יהודית אוליאל מלכה, סגנית ראש העיר שדרות.
המשך המסע הביא אותנו דרך גשר החבלים לקיבוץ צאלים בו נערכה בערב עצרת בה השתתפו בין היתר: גדי ירקוני, יו"ר המועצה האזורית אשכול, ח"כ עמיר פרץ ואשתו אחלמה, ח"כ דב חנין, ח"כ יהודה גליק וח"כ חיים ילין, לשעבר ראש המועצה האזורית אשכול.
אחלמה פרץ דיברה על הצורך לשוב ולשים את המילה שלום על המפה כך שתתנחל בלבבות. התפקיד שלנו, אמרה, הוא המחויבות שלנו לנכדים. גדי ירקוני , שנפצע ואיבד את שתי רגליו במלחמת צוק איתן, הוסיף: הגיע העת לשנות את המציאות. הגיע העת להסכם מדיני ארוך טווח שימנע את המלחמה הבאה ויבטיח לנו תקווה. נשים עושות שלום מביאות שיח אחר ואני קורא למנהיגים שלנו לשמוע את קולן. אנחנו צריכים לשאול למה קשה להתחבר לתקווה ולהאמין באפשרות של שלום? אסור שהייאוש יבעבע. התפקיד שלנו הוא לפזר תקווה ולעשות שלום בינינו לבין שכנינו.
אין ספק, אמר ח"כ עמיר פרץ, שבכל מקום שנשים לוקחות על עצמן משימה הן הופכות להרבה יותר מחויבות, מיליטנטיות ונחושות ואני מאמין שנשים עושות שלום לא מתכוונות לוותר. אומרים שנשיא ארה"ב לא הזכיר את הפלשתינים בנאומו בעצרת האום. אבל גם אם לא הזכיר אותם, הם עדיין כאן. הם עדיין אלה שאיתם חייבים להגיע להסכם ואתם צריך לבנות מציאות חדשה למען ילדינו. ח"כ יהודה גליק הוסיף: יש לנו כל כך הרבה לתרום. יש בתוכנו ציבור צמא. אנחנו רוצים להידבק בעשייה שלכן. תשע"ח תהיה שנה של אהבת חינם. נכיר אחד את השני, נפרגן אחד לשני, נראה אחד את השני ונעניק מילים טובות אחד לשני. אין לי ספק שהשלום קרוב יותר ממה שאנשים חושבים.
בשל מיקומו של האירוע בעוטף עזה, הסוגיה בעיקרית בדברי הנואמים, כולם תושבי האזור, הייתה המצוקה ההומניטרית בעזה והצורך בשיפור תנאי המחיה שם. כפי שהסביר חיים ילין : הסכסוך עם השכנים הוא סכסוך אנושי, לא כוח על שאי אפשר לו. זהו סכסוך שאנחנו יכולים לו. אם האזרחים בעזה יחוזקו, הטרור ייחלש. יש אפשרות לנצח במלחמה הזאת בלי לירות כדור אחד, על ידי חיזוק האזרחים בעזה. כדי שאזרחי מדינת ישראל יחיו חיים טובים, גם החיים של שכנינו חייבים להיות טובים. כדברי סיגל מורן – האנשים הכי מסוכנים הם אנשים שאין להם מה להפסיד.
אילן שוסטר הוסיף: אנחנו לא מוכנים לחיות בסיטואציה שמתעלמים ממה שקורה לידינו. צעד ראשון וחיוני הוא להבין שמרבית העם הפלסטיני רוצה שלום. תנאי ראשון לחיים משותפים הוא ההכרה ההדדית שאדם הוא אדם הוא אדם. כאן באשכול התושבים יודעים מה משמעות החיים בצל מלחמה ובצל שיגרת חירום. ילדים בעוטף עזה חיים במציאות של ירי טילים, של הזעקות ואיום מנהרות. אבל גם בצד השני גדלים ילדים באותה מציאות ולאותם חרדות.
מרגש להיות בתחילת המסע שלא במקרה יוצא מכאן, אמר ח"כ דב חנין. המקום הזה מזוהה בשנים האחרונות עם מלחמות, פחד ואיומים. עננים כבדים מאיימים עלינו וחושך מאיים לרדת, אבל כשהחושך גדול עדיף במקום לקלל את החושך, להדליק אור. וזה מה שנשים עושות שלום עושות – מדליקות את אור התקווה אצל היהודים ואצל הערבים. ודרכו של האור היא דרך הניצחון – כי אור קטן יכול לגרש חושך גדול, ונשים עושות שלום הן אור קטן שהולך וגדל. מבחר תמונות היום הראשון
הדוברים וחברות התנועה בעצרת הפתיחה בצאלים
25 בספטמבר – הדרמנו לירוחם ולכפר בדואי נידח
ביום השני למסע הגענו לירוחם, צעדנו לבאר הגר שם פגשנו את אילנה ביטון, מנהיגה מקומית ואשת ראש המועצה המקומית ירוחם, שאמרה: נשים שיש להן את הדרייב להתחדש ולעשות, לכו תמצאו את המקור של המים ומשם תוכלו לצמוח. אילנה המשיכה לצטט מדברי הנביא ״כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון״. והוסיפה: השלום נוכח, השלום נגיש, השלום אפשרי. צריך רק לפקוח את העיניים.
פגשנו בדרך חצבים שהם פרחי האמונה והתקווה כפי שהסבירה המדריכה שליוותה אותנו בכל ימי המסע בדרום. הם לא מחכים לגשם, הם יודעים שהוא יגיע, בדיוק כמונו, השלום יגיע כי אין דרך אחרת. כשהאלוף עמרם מצנע, ראש עירית ירוחם לשעבר, אומר שהביטחון של מדינת ישראל תלוי בשלום ובהתפייסות, אנחנו יוצאות מחוזקות יותר.
צעירות התנועה עם סלימה
התארחנו אצל בכפר הבדואי רחמה, ובאוהל של סאלימה אסג׳ריה, משבט רחמה שאירחה אותנו. סלימה פרסה לפנינו את סיפור חייה המעצים, ויחד אתנו התפללה לשלום. דבי גולן, מעמותת עתיד במדבר, דיברה על המילה 'אמת' המורכבת מהאותיות אלף = אבותינו, מם = מציאות, תו = תכלית. וזה מה שנשים עושות שלום מביאות למסע – לומדות את סיפור אבותינו ואימותנו, הולכות בעקבות שרה והגר כדי להבין את המציאות. הן מלאות רצון להשפיע ולשנות את המציאות שהיא תכלית העשייה של התנועה. סרטון מהיום השני
26 בספטמבר – באר שבע ודימונה, האירוע המרכזי בדרום
היום השלישי של המסע התחיל בעצב גדול כששמענו על שלושת ההרוגים בפיגוע בהר-אדר באותו בוקר. התלבטנו אם לבטל את אירועי היום אך בסופו של דבר החלטנו לשנות חלק מהתכניות אבל להמשיך בנחישות במסע שלנו. כי רק הסכם מדיני יוכל לעצור את מעגל הדמים באזורנו.
בבוקר הגענו לבאר אברהם בבאר-שבע ושמענו על זוויות חדשות בסיפור התנ"כי על אברהם, הגר, שרה, ישמעאל ויצחק. בהמשך סיירנו בעיר העתיקה שנבנתה בתקופת השלטון העותמני והתפתחה בתקופת המנדט הבריטי.
העצרת בדימונה
אחר הצהרים קיימנו את טקס ״רכבת השלום״ בתחנת הרכבת בבאר שבע, בהשתתפות נשים שהגיעו ברכבת מכל הארץ, חברת מועצת העיר מינה קלמן חדד נשאה דברי ברכה: אם נגלה חמלה כלפי האחר תהייה גם יותר מחילה בלבבות. דונה קירשבאום בצ'לו ונטע שמש בחליל הנעימו לנו בקטעי נגינה מרגשים. המשכנו לדימונה – לאירוע המרכזי בחלק הדרומי של מסע השלום. בערב מרגש ובלתי נשכח ארחו אותנו ראש העיר, בני ביטון יחד עם תושבות ותושבי העיר, לחגיגת שלום ענקית. על כך אנחנו רוצות להודות מעומק הלב לראש העיר, לעובדי העירייה שעמלו על ארגון האירוע, לתושבות ולתושבים שקיבלו אותנו באהבה גדולה. רקדנו ושרנו עם נשות המקום, התפעלנו מהריקודים של להקת פארקור המקומית, הכרנו נשים וגברים שהגיעו לתמוך בנו ובמסע השלום, וזכינו גם בתמיכתה של חברת הכנסת טלי פלוסקוב. ראש העיריה בני ביטון הדגיש שהשלום הוא של כולם, חיזק את הדרך שלנו וקרא לרשויות מקומיות נוספות לארח אותנו. קשה למצוא מילים שמתארות את ההתרגשות שאחזה בנו.
כך סיכמה את האירוע אחת מחברות התנועה – כשראיתי את דגל השלום שנתפר על ידי נשות ויצ"ו דימונה תלוי על בניין העיריה, וכששמעתי את בני ביטון ראש העיר, מדבר על זה שהשלום שייך לכולם, וכשהצעירות (והצעירים) הנפלאות שלנו רקדו על הבמה לצלילי לעולם בעקבות השמש – שוב התרחש הקסם הזה כשפתאום, לרגע כל כך ברור שהשלום יגיע, ואולי אפילו בקרוב. סרטון מהיום השלישי
27 בספטמבר – מסע בין קהילות הבדואים: אום בטין, לקיה, רהט
היום הרביעי של סימן את החיבור שלנו עם אחיותינו הבדואיות. התחלנו את היום במפגש מרתק ביישוב אום בטין. שמענו סיפורי חיים, התרגשנו מקבלת הפנים שהכינו ילדות בבית הספר, למדנו על המצב המורכב של היישובים המוכרים אך עדיין חסרות בהם תשתיות רבות, והתפעמנו ממפגש מרגש עם ע'אליה אבו-כף ועם צעירות מעוררות השראה הפועלות יום ולילה לשיפור החיים בישוב. ביקרנו באוהל של רקמת המדבר "עמותת הנשים הראשונה בחברה הערבית בנגב, ונשות המקום שיתפו אותנו בשאיפותיהן ללמוד מקצועות שיעזרו לקהילה. המשכנו בהליכה לאורך שביל האבות תוך שאנחנו מקבלות הסברים מרתקים, היסטוריים ועכשוויים, על המקום. סרטון שהכינו תלמידות המגמה לאמנות בבית הספר התיכון באום בטין. בהמשך היום הגענו ללקייה, שם פגשנו נשים יזמיות, חזקות ונפלאות, שבתנאים חברתיים וסביבתיים מאתגרים במיוחד, מצליחות להקים עסקים ולהביט קדימה בתקווה. מחוזקות ומשתאות המשכנו לרהט לארוחת ערב נהדרת, למעגלי שיח ולמפגשים אישיים עם אחיותינו כשיעל דקלבאום ומירה עוואד מרעידות את האוהל בשירתן. היה זה יום מעורר ומרומם שהותיר בנו תחושה של אחדות וחתירה למטרה משותפת. כן, זה אפשרי! …סרטון מהיום הרביעי
נשים עושות שלום סביב באר אברהם ליד באר שבע
28 בספטמבר – בדרך לערד ממשיכות לפגוש נשים בדואיות בחוּרה
את הבוקר המשכנו עם אחיותינו הבדואיות. ביקרנו באלסנאבל, מרכז לטפוח יזמות בחוּרה, וראינו ושמענו על "נשות הקייטרינג" המוציאות כ-9,000 מנות קייטרינג לילדי האזור שאוהבים "אוכל של אימא" במפעל המשמש מודל לעסק חברתי מוצלח בכול העולם. התרשמנו מקאמלה אלחואג'רה, מנהלת היצור, אשר דיברה על הסיפור האישי שלה ואיך העבודה במפעל השפיעה על חייה. משם חלפנו דרך בית הספר אל-ופא' בית ספר לתלמידים על הרצף האוטיסטי, הנראה כמו מקום שנעים להגיע אליו כל בוקר, שם שמענו את נור אבו שהאב, קלינאית תקשורת. נאהדה אלעקבי ליוותה אותנו יום קודם לבושה בשמלה רקומה שחורה, אך במשך הלילה עיצבה ותפרה בגד חדש בצבעי לבן וטורקיז. בספריה הציבורית שמענו על פעילויות להעצמת נשים בחוּרה, והקשבנו בהערצה ליזמיות מקומיות. עו"ד לילך מסנר דיברה על החשיבות בגישור, ועל הדרך של פעולת הגישור, דרך שאנו נשים עושות שלום מובילות, ממעגל הסכסוך למעגל המו"מ הישיר. כיבדו אותנו בדברים גם ח"כ סעיד אל חרומי, ראש המועצה המקומית חוּרה, דר' מוחמד אל נבארי, ואיציק זיוון יזם המתנדב במרכז לטיפוח היזמות.
איציק זיוון, מנהל מפעל הקייטרינג: אני יודע על כל צעד ושעל שאתן עושות, אני באמת ובתמים מצדיע למה שאתן עושות, אני מאמין שהשלום יגיע על בסיס של אמון, והאמון בא על בסיס היכרות , ומפה הערך הגדול של מה שאתן עושות, יישר כוח. ד"ר מוחמד אל נברי, ראש המועצה של חורה, הודה לנו על כך שאנחנו "מנערות את האנשים ומתחילות להזיז אותם" על כך "שהמסע שלנו הוא בתוך הקהילה, כי הבדואים הם יותר משליש מתושבי הנגב וחשוב להכיר אותם".
בערד פגשנו תא פועל ותוסס של נשים עושות שלום, שפועלות בין היתר לקדם שלום ושיתוף בין קהילות השונות בערד. פגשנו נשים רבות שחלקן יצאו ממקום עבודתן ובאו לברך אותנו. אחרי שלמדנו לשיר פיוט, הקשבנו לראש העיר ניסן בן חמו שברך אותנו: "שינוי מתחיל מלמטה, עם נשים שמאמינות בכוחן…עלינו להגיע בסוף לדבר ולשוחח, לא תהייה דרך אחרת, השיח צריך להתחיל". שוב ושוב שמענו, עד כמה פעילותנו חשובה ונחוצה.
חגית ושרית הובילו אותנו בהליכה במדבר, דרך נחל חסד לעבר "זמן מדבר"- אתר אקולוגי רוחני לשלום, שם עברנו סדנה עם אפרת שר-שלום ושרנו שוב עם יעל דקלבאום המלווה אותנו במסע החשוב הזה.
בתום יום ארוך, סדנא בזמן מדבר
29 בספטמבר – ערב יום כיפור בדרך לים המלח
התחלנו את היום האחרון בדרום לפנות בוקר כשאנו צועדות מול הזריחה מעל ים המלח, לצלילי החליל של חברתנו נטע שמש. צעדנו בחום כבד בנחל זוהר בהדרכת שילה דביר. שמענו מפיה על הדרך בה עברו לפני שנים רבות סוחרים בדרכם מעבר הירדן לבאר שבע וירושלים. האזנו לאולפת והילה מקריאות בערבית ואנגלית את שירו של דרוויש – " מתי ניפגש" – ואת דבריה של דונה, הרָבָּה מעומר שסיפרה על המדרש שמקשר בין יום הכיפורים לפורים: יום כיפורים הוא "כ- פורים", כמו פורים, כי בסיפור פורים האחריות היא בידי אסתר המלכה, כך גם אנחנו צריכות לקחת אחריות אישית על שינויים גדולים. גמר חתימה טובה לכולם ושניקח אחריות יחד, כי רק כך נצליח. חזרנו הביתה בערב החג עטופות במחשבות, חוויות וציפייה למסע הצפוני בשבוע הבא. סרטון מהיום החמישי והשישי
1 באוקטובר – מפגשים מרתקים על חוף ים המלח
לאחר יום כיפור התכנסנו בהתנחלות אבנת שעל חוף ים המלח למפגש עם תושבות המקום. כעשרים נשים צעירות, רובן עם תינוקות על הידיים, באו לפגוש את נשים עושות שלום. בשבילנו הייתה זו הזדמנות להכיר את המקום המיוחד – היאחזות משנות השמונים, שעל שרידיה הוקם בית-ספר תיכון דתי "יפתח" המיועד לתלמידים שנפלטו מישיבות דתיות, וסביבו בתי מגורים של אנשי הצוות. היום המקום התרחב והיה לישוב קהילתי פתוח ומכיל של דתיים וחילוניים.
בחוף ביאנקיני. צילום: אריאן ליטמן
המפגש הוליד שיחה על השלום, על החיים בקרבת ישובים פלסטינים, על החסמים ועל המחסומים המפריעים לדו-קיום אמיתי. כיצד מסבירים לילדים מה זה מחסום בכביש? "אם כל האמהות היו מדברות ככה, מחנכות לאי אלימות, אז כבר לא הייתה מלחמה, אולי" אמרה ביקי דויטש שביקשה יחד עם חברותיה להיפגש עם השכנות הפלסטיניות. נשות אבנת לימדו אותנו שיר שמילותיו: "שלום, שלום, שלום…". הצטלמנו, הזמנו את המארחות להצטרף אלינו בערב בחוף ביאנקיני למפגש עם נשות יריחו והמשכנו לקומראן. בירידה תלולה לתוך הוואדי הגענו למרגלות המערות שבהן נמצאו מגילות כת מדבר יהודה, אוצר בלום ללימוד תקופה סוערת בחיי העם היהודי. הקשבנו לסיפור של קומראן, וחשבנו מה אנחנו יכולות ללמוד מימי בית שני, תקופה של כתות ותנועות שחידדו את ההבדלים ביניהן והיו מוכנות להילחם על עקרונותיהם ותורתם, עד כדי מלחמת אחים שהביאה לנפילת הבית השני. חשבנו האם זה מה שקורה בימינו אנו, ואיך אנו, תנועת נשים עושות שלום פועלות בניסיון להגיע לכל הקהילות בארץ כדי למצוא יחד את המשותף שבינינו.
חזרנו לכביש 90 וממנו הלכנו ברגל לחוף ביאנקיני בצפון ים המלח, חוף מיוחד שהקימה אשה מיוחדת: דינה דגן מירושלים. דינה פוגשת ופועלת להיכרות עם החברה הפלסטינית. היא הזמינה לכבודנו את חברותיה + להקה מיריחו, ואנחנו הזמנו נשים מיישובי ים המלח. את היום סיימנו במפגש משמח עם נשים שהגיעו מנווה זוהר, עין גדי, מצפה שלם, אבנת, קליה, יריחו ונהרן, בריקודים ובארוחה משותפת שהכינו לכבודנו במסעדת ביאנקיני.
קומראן, תמונה קבוצתית. צילום: אריאן ליטמן
1 באוקטובר – קראמה, המקום של עלי ליד צומת גוש עציון
קבוצה אחרת של נשים עושות שלום, כמאתיים נשים ישראליות ופלסטיניות מאזור חברון ובית לחם, התכנסו ביום ראשון אחר הצהריים במקום של עלי ליד צומת גוש עציון. אורנה אשכנזי וג'ולט הקריאו שירי שלום בשתי השפות ומירה עילבוני שרה: "לא נחכה למלחמה הבאה. נמשיך להיפגש עד שהשלום יגיע".
לאה מגדל ומירה עילבוני מנגנות ושרות
עלי אבו עוואד המארח, סיפר על משפחתו ועל הדרך שעשה מעברו כנער זורק אבנים על כוחות הביטחון הישראליים. הוא בוגר הכלא הישראלי בו ישב כמה שנים עד שבעקבות מותו של אחיו מירי במחסום בכניסה לכפרו חלחול, הפך לרודף שלום, הצטרף לפורום המשפחות השכולות ומטיף מאז לאי-אלימות. אבו עוואד הקים את המרכז "קראמה" (ערבית: كرامه, בעברית: כבוד) על אדמת משפחתו, במרכז גוש עציון. "גברים יודעים לעשות מלחמה, נשים יודעות לחבר ולעשות שלום, אמר… אנחנו לא עוסקים בשאלה למי שייכת האדמה הזאת. האדמה לא שייכת לאף אחד, אנחנו שייכים לאדמה… שלום זה לא להיות דומים אלא ליצור שוויון. שונים אך שווים כי דיאלוג אפשרי רק בין שווים." הוא הודה לנשים הפלסטיניות שהגיעו לאירוע וסיפר שהוא עסוק בימים אלה בהבאת מאות נשים פלסטיניות ליום השיא של מסע השלום ב-8.10.
לאה מגדל שרה וניגנה ושתי נציגות מתא הצעירות בירושלים נשאו דברים. כשנטע שמש הפליאה בנגינה בחליל, הצטרף אליה חוסיין בנגינה על כינור. יעל אדמי והודא אבו ערקוב דיברו על הפעילות למען השלום משני צידי הסכסוך, לארה, אחותה של הודא אבו ערקוב, הדגישה שהביטחון של ילדיה מדריך אותה בדרך להסכם שלום ויארה, בתה, דיברה באנגלית מצוחצחת על שוויון וחירות. האירוע ננעל בשירה – לנה שרה בערבית: "ברקע תופיע קשת ואדע שזה הזמן, זמן לשלום, אינשאללה" וכולנו סיימנו בתפילת האימהות עם לאה מגדל, רונית שפי ומירה עילבוני.
קבוצה אחרת של נשים עושות שלום נסעה לאזור ים המלח. סרטון של שני האירועים ב-1.10
בשבוע השני עלינו צפונה – לגליל, לעמק הירדן ולחוף הכרמל
2.10 – מסע הנשים עולה צפונה – לחצור הגלילית וטבריה
את היום השמיני של מסע השלום התחלנו בחצור הגלילית, בשוק הצבעוני שזימן לנו מפגש אנושי, נשי חם ומחבק. בנינו סוכה והזמנו אליה את תושבי המקום. באה ענבר עם בנה בן החודשיים, יעל מאלמגור שהביאה לסוכה ארגז מנגו נפלא וסיפרה שכמו חקלאיות, אנחנו חורשות בסבלנות ובתקווה את הארץ, רשא, שקמה בארבע בבוקר כדי להגיע לחצור מוקדם ולהצטרף לתא הצעירות שהולך וגדל כל יום. הגיעה עדנה עם המבטא המתנגן והזמינה אותנו להצטרף לריקוד משותף, לעשות יחד שלום בשמחה, כי אין מה לעשות איתה היא רק רוצה שלום, רקדנו בשוק עוד ועוד בעוד באי השוק מצטרפים אלינו ומעודדים אותנו.
שמעון סויסה, ראש המועצה המקומית חצור ברך אותנו שנצליח וגיורא זלץ, ראש המועצה האזורית גליל עליון אמר: שלום הוא דרך חיים. שלום מאפשר לנו להתפתח ולשגשג. שלום הוא האסטרטגיה היחידה שיכולה להצליח. בראש פינה פגשנו קבוצה של אמהות צעירות ואמהות בדרך יהודיות וערביות ששמחו לקראתנו וראו בפעילות שלנו הגשמת חלום.
עם הנזירה בכנסית הר האושר. צילום: גל מוסנזון
צועדות ברחוב הראשי של טבריה. צילום: גל מוסנזון
בדרך לטבריה סטינו מזרחה. על שפת הכנרת, בחצר שמאחורי כנסיית הלחם והדגים, החלה אחר הצהריים להישמע שירת "מי האיש החפץ חיים". תחילה שירה חלשה ולאט ולאט מתגברת, סוחפת, מתפצלת לקולות ומקימה ממושבן את הנשים לבושות הלבן שנאספו מכל רחבי הארץ למעגל שירה. הסתיו אמור להיות כבר כאן, אבל נראה היה ששום דבר לא מפריע לנשים. למרות החום הן קמו, רקדו ושרו, אחרי שבאותו יום כבר ביקרו בחצור הגלילית ובכנסיית הר האושר. הכנסייה הנוכחית היא תחנה נוספת בדרך לטבריה. בטבריה צעדנו מגן העיר אל הפארק הארכיאולוגי הנמצא במרכז העיר העתיקה כשילדים מצטרפים אלינו ברחובה הראשי של העיר טבריה. אחר הצהריים התקיים טקס חגיגי באמפיתיאטרון הרומי במעמד ראש עירית טבריה, הרב דידי ועשרות נשים מהסביבה. עדית צין שרה איתנו כי ״שבענו מלחמות״ וכמה נשים טברייניות שפגשו אותנו צועדות, התלהבו, רצו הבית להחליף בגדים והגיעו לטקס. שתיים מהן המשיכו אתנו למחרת במסע לנהריים ובאירוע הגדול בנצרת. סרטון מהמסע ב-2.10
3 באוקטובר – נצרת והאירוע המרכזי בצפון
אתמול המשכנו את החלק הצפוני של מסע השלום וזכינו למפגשים אישיים מרגשים עם נשות האזור – יהודיות וערביות. התחלנו את היום בנהרים שם ראינו את גבעת הפרחים שבה מונצחות שבע הילדות שנרצחו במקום על ידי חייל ירדני לפני 20 שנה. באשדות יעקב סיירנו בבית איל – מרכז הנצחה, תרבות וספורט שהקימה חברתנו אורנה אשכנזי לזכר בנה איל שנהרג בלבנון. במקום מונצחים כ-1,600 חיילים ואזרחים שנהרגו במלחמות לבנון ובפעולות טרור מגבול לבנון. מועדון הספורט במקום מוקדש בעיקר לבעלי צרכים מיוחדים. בחלק השני של היום נסענו לנצרת בה נערך בערב הטקס המרכזי של מסע השלום בצפון הארץ. כשצעדנו ברחובות היער לכיוון כיכר המעיין שם נערך הטקס, זכינו למחיאות כפיים ותגובות מעודדות של העוברים ושבים ובמיוחד של הנשים הנצרתיות. אגב, לפי אחת המסורות הנוצריות נהגה מרים (הבתולה) לשאוב מים מהמעיין שעל שמו נקראת הכיכר, ובאחת ההזדמנויות פגש בה המלאך גבריאל ובישר לה כי הרתה.
אסתריקה עם נציגי שלוש הדתות
את הטקס בנוכחות כ-800 נשים וגברים פתחו נציגי שלוש הדתות בתפילה משותפת: הרב של נצרת, הבישוף האורתודוקסי והשייח הראשי של נצרת. הרב והבישוף נשאו תפילה משותפת לשלום אבל את ההצגה גנב ראש העיריה הכריזמטי עלי סלאם. קשה להעביר במילים את העוצמה וההתלהבות שעוררו דבריו, את הניצוץ בעיניים של כולנו כששמענו אותו קורא למנהיגים הישראלים והפלשתינים להגיע לעיר נצרת כדי לדבר ולעשות שלום: "אני קורא לבנימין נתניהו ולאבו מאזן לבוא לנצרת ולראות את נשים עושות שלום אצלנו בעיר. נלך ביחד למנהיגים ונגיד להם שנמאס לנו ממלחמות". ההתלהבות מדבריו של ראש העיריה ומשירתן של יעל דקלבאום, מרים טוקאן ומירה עילבוני הקימה אותנו מהכיסאות למעגלי ריקודים ממושכים בכיכר. תודה ל"צוות הקולחוז" על ההפקה המושקעת של המסע והטקס בנצרת! סרטון מהאירוע בנצרת
4.10 – פארדיס הכינה לנו קבלת פנים מלכותית
בחורשת אורנים בראש הגבעה הצופה אל הים במערב ואל זכרון יעקב בדרום התקיים ביום רביעי מפגש של חברות התנועה מכל הארץ עם נשות פארדיס. המועצה המקומית השקיעה מאמצים אדירים לארח אותנו כיד המלך. ואכן זכינו לחגיגה אמיתית. החורשה משמשת בין היתר גינת כושר לתושבי המקום ונושקת לבית ספר המקיף גבעת פארדיס שהמנהל שלו מוחמד מוחסן דיבר אף הוא על כוחן של הנשים המורות בבית ספרו. הפעם, אולי בזכות יום החופשה (ערב סוכות) במקומות עבודה רבים, גדשו את החורשה כ-1,000 איש כולל משפחות עם ילדים, לא מעט בני זוג ו…שגרירת פינלנד בישראל. תושבי פארדיס הציבו דוכני מזון וכיבדו אותנו במטעמים מסורתיים ובמשקה תמרינדי חמוץ-מתוק.
ראש המועצה המקומית אחמד ברייה ברך אותנו והצטרף לקריאה להגיע במהרה להסכם שלום. ראש המועצה מקומית זכרון יעקב, זיו דשא, שהגיע בזכות אשתו שוחרת השלום, עלה גם הוא לבמה והצטרף למברכים. דשא ציין את יחסי השכנות הטובה בין זכרון יעקב לפארדיס ואת שיתוף הפעולה בין המועצות המקומיות בתחומים רבים. את האירוע הנחו בכישרון ובטוב טעם אישה עושה שלום ממעגן מיכאל ווידאד מפראדיס שהקריאה בין היתר את השיר "חשוב על זולתך" מאת מחמוד דרוויש. שני זוגות של אם ובת – אנואר מפורידיס ובתה ונעמי ממעגן מיכאל ובתה – עלו לבמה ודיברו על המחויבות שלהן לשלום ולשכנות טובה בין תושבי הישובים באזור חוף הכרמל. את השמחה רוממו מופעי מוזיקה מלהיבים – פתחה להקת רוק של נערים מטייבה ומישובים סמוכים שניגנו בגיטרות חשמליות. יעל דקלבאום ומרים טוקאן הלהיבו את הקהל בשירים המוכרים ובשיר חדש שחיברו באחרונה לכבוד מסע השלום. יעל סיפרה גם על ההדים שמעוררת תנועת נשים עושות שלום בעולם ועל כך שהיא מוזמנת לעוד ועוד צעדות נשים ברחבי העולם. בסיום הטקס ירדנו בצעדה מראש הגבעה מלווים בעשרות תלמידי בתי הספר של פארדיס שסיימו באותה שעה את יום הלימודים. צעדנו בהרגשה שיותר ויותר ישראליות וישראלים מכל העדות והדתות שותפים לנו בקריאה: כן זה אפשרי!
6 באוקטובר – תא הצעירות הכין הפנינג שמח ביפו
האירוע ביום שישי ביפו הוכן ואורגן על ידי תא הצעירות בתנועה שגדל ללא הפסקה וכבר פתח סניפים במקומות שונים בארץ. האירוע שילב צעירים, מוסיקה ושמחה והמחיש את המסר: לא עוצרות גם באוויר ובים. הצעדה התחילה באצטדיון בלומפילד ועברה דרך סלמה ומגדל השעון עד גן המדרון על שפת הים ביפו. נחשול הצועדים הובל על ידי יעל דקלבאום, מרים טוקאן, לירון מיוחס ומתופפות, רקדניות ואקרובטיות. הצעירים שרו ורקדו לאורך הדרך ואנשי יפו הצטרפו. מול פארק המדרון קיבלו את פנינו מהים דייגי יפו בסירות מקושטות בשלטי התנועה, הדייגים שמתרגלים קיום משותף יומיומי בין ערבים ויהודים. את הטקס פתח ראש עיריית תל אביב רון חולדאי: אני נרגש לראות כל כך הרבה נשים שעושות מעשה ונוקטות בדעה פוליטית בנושא חשוב ונעלה כמו השלום. נרגש, אך לא מופתע. לאורך ההיסטוריה תרומתן של נשים תמיד היתה חיובית ואני מאמין בכוחן של נשים בהובלת שינויים בסדרי עולם. הכוח הנשי הוא עוצמתי, מחלחל ומחבר… מי יתן וממש כמו הפארק שאנו נמצאים בו – אתר פסולת שהפך לפנינת חסד שלווה, מקום פתוח לכל המשמש את יהודי וערביי האזור כאחד – כך תהפוך גם מדינת ישראל ממקום רווי מהמורות ופילוג, למקום שניתן לקיים בו פנאי, משפחה וקהילה בשלום."
אחריו הופיעו מירי מסיקה ודוד דאור בדואט מרגש וחברת הכנסת מיכל רוזין דברה בהתרגשות על העוצמה הנשית שלפניה. ריימן ברקת ממזרח ירושלים הזמינה את כולן להיפגש עם האחיות הפלסטיניות כדי לשנות את התדמית שיש לכל צד על הצד השני. גדעונה ארז ונורמן אסווה, מקימי תאטרון יפו, דברו על הצורך לכבד אחד את השני, ללמוד את התרבות והשפה של כל צד ולטפח את הילדים מגיל צעיר כדי להוריד את רמת הפחד, האיבה והדעות הקדומות. את הטקס הנחו רחלי שור ונורהאן אבו כותוב מתא הצעירות ואת הקריאה לשלום הקריאו בעברית בערבית נורית חג'אג' ואמאל ריחן. הופעות מוזיקה וריקודים סיימו את ההתכנסות – מקהלת ראנה ומרים טוקאן חיממו את האווירה לקראת ההופעה של אנסמבל תפילת האמהות. Dj מיכל גפן הרקידה את הקהל הרב ולסיום הגיעו לברך אותנו הרחפנים של שגב ברעם מקושטים בדגלי התנועה. בים, באוויר וביבשה, לא עוצרות עד הסכם מדיני. סרטון מיפו ב-6.10
המתופפות, יעל דקלבאום ומרים טוקאן מובילות את הצעדה ביפו
על יום השיא ב-8.10 ועל סוכת השלום בירושלים – בפוסט נפרד
