"אנחנו יושבים על פצצת זמן מתקתקת שלא יכולה שלא להתפרץ אם נמשיך 'לנהל את הסכסוך' ולחזק את הקיצוניים, אנחנו חייבים להתקדם לפתרון הסכסוך!", כך אמרה חברתנו לתנועת "נשים עושות שלום", ויויאן סילבר מקיבוץ בארי שנרצחה ב-7 באוקטובר בהתקפה האכזרית של חמאס.
התנועה קמה בשנת 2014, בשלהי מבצע צוק איתן, מתוך הבנה שאי אפשר להמשיך בעוד ועוד סבבי לחימה ולהאמין שנצליח למנוע את הסבב הבא. דרשנו להתקדם מיד בערוצים מדיניים, כדי להגיע להסכמים שיוכלו להביא שקט וביטחון לתושבי העוטף ולאזרחי ישראל.
בימים אלה כשהכאב שורף את הלב, אנחנו ממשיכות למרות הכל ובגלל הכל – כמו יונתן, הבן של ויויאן, שהחליט להקדיש את חייו כדי לקדם שלום. אנחנו ממשיכות כי הדרך היחידה למוטט את חמאס היא לשרטט אופק מדיני, להציב אלטרנטיבה של בריתות והסכמים בין הכוחות המתונים ובתמיכה בינלאומית. אנחנו ממשיכות כי אנחנו יודעות שסכסוכים מרים בעולם הסתיימו, וכי לנשים יש תפקיד משמעותי בכך. אנחנו יודעות שאסור לתת לייאוש לשתק אותנו, כי הייאוש שלנו הוא הדלק של הקיצוניים שממשיכים לסחוף אותנו למלחמות חסרות תוחלת ללא סוף. אלה רגעים קריטיים שבהם מונחות לפנינו אפשרויות מעשיות לסיים את הסכסוך – ואת הרגעים האלה אסור לנו לפספס!
אנחנו ממשיכות כשלצידנו תנועת "נשות השמש" הפלסטינית, שחברות בה אלפי פלסטיניות מהגדה ומעזה ואיתן ניסחנו את קריאת אימהות המשותפת, בדרישה מההנהגות להתקדם איתנו הנשים להסכמים מדיניים למען חירות, ביטחון ושלום לכולם. השותפות האמיצה הזו מתחזקת במיוחד כעת, ואנחנו מקבלות הכרה בינלאומית רחבה. שתי התנועות מועמדות לפרס נובל לשלום, והייתה לי הזכות להיבחר לאחת מ-12 נשות השנה של מגזין טיים כשאיתי רים חאג'אג'רה, המנהיגה של "נשות השמש".
