לכנס ההקמה של התנועה בשדרות הגעתי ברכבי הפרטי, ובזמן שנסעתי למכללת ספיר נתקלתי למרבה ההפתעה וההתרגשות בנחש הארוך והלבן של הנשים שצעדו מתחנת הרכבת למכללה.
מבחינתי הגעתי לעוד הפגנה נגד סבבי הלחימה ללא הסכם מדיני. לא הכרתי כמעט אף אחת, חוץ מאחותי וחברות מהקיבוץ ששבו נולדתי. אז לא ידעתי שבתנועה החדשה הזו אפעל מעבר להגעה להפגנות. לא שיערתי שמשהו בדרך שהתנועה החדשה הזו תפעל יזמין את חברותיה ויגרום להן ליצור ולעשות הרבה יותר מאשר רק להגיע להפגנות.
לפני חודש כששבנו לשדרות לאירוע הסיום של מסע התקווה של נשים עושות שלום, שוב נחש ארוך לבן ושוב התרגשות רבה. אך הפעם זהו נחש שמייצג תנועה ותיקה וידועה של 43,000 חברות, שהחזירו לשיח הציבורי את ה"שלום" ו"הסכם מדיני" והביאו את "חלופות מדיניות". תנועה שמוכרת במרחב הציבורי ובקרב מקבלי ההחלטות, ברשות הפלסטינית ובעולם. תנועה שלה רשת פעילות בכל הארץ שנחושות לקדם ביחד את ההסכם המדיני ולפעול לשיוויון בין אזרחי המדינה. תנועה שעובדת על הגעה לעוד ועוד קהלים מהשבטים שמהווים את החברה הישראלית.
ואיפה אני בין שני כנסי שדרות?
ההתחלה היתה בפעילות החלוצית בעירי יבנה של "כוח מאירה", שעמד בצמתים והחל לפעול עם הצוותים האחוקים שלנו בשפלה.
ואז הגיע צום איתן, שהיה עבורי חוויה מכוננת (חוץ מזה שצמתי פעם ראשונה בחיי, אפילו שזה היה עם מים :)).
יומיים של מפגשים ושיחות באוהל בין נשות התנועה ואנשים שאוחזים בדעות שונות כלפי עתיד החסים בינינו ובין הפלסטינים, כל צד גם מקשיב וגם משמיע, לא נכנס לדברי האחר ולא מעלה את הקול. חוויית המפגשים באוהל הייתה שונה לחלוטין מכל ההתנסויות הקודמות שלי של דיאלוג עם אנשים בעלי דעות שונות משלי. התובנות שלי מהיומיים באוהל השפיעו על השיח שלי בעבודה, בוועד הבית וגם בנשים עושות שלום.
מכאן הצטרפתי לצוות המאה וצוות שיתופי פעולה, וכששמעתי שמחפשים מתנדבים לצוות צעדת התקווה. הצטרפתי, קודם כל כי נדלקתי על רעיון הצעדה וגם כי נורא הסתקרנתי איך מפיקים מבצע גדול שכזה:).
מצעדה התקווה העוצמתית, שהיוותה פריצת דרך בתודעה הציבורית בארץ ובעולם, שהוכיחה לנו שיש ציבור גדול בארץ שמוכן להצטרף למאבק לשלום ויש לנו פרטנר, אני נושאת איתי גם את דבריה של ליימה בואי, שאמרה לנו (בתרגום וזיכרון חופשי שלי) שאסור לנו להפסיק לפעול עד שנשיג הסכם.
ראשת צוות פרויקטים מחליפה לי גלגל…
בצוות פרויקטים, שאליו הצטרפתי אחרי צעדת התקווה, אני נמצאת כדי לייצר אירועים שיעלו אותנו לתודעה בארץ ובעולם, יצרפו אלינו עוד תומכים ויחזקו את הקשר והאמונה של חברותינו ותומכינו בתנועה.
ובינתיים ביבנה… מאירה העבירה אלי את שרביט הריכוז (אבל היא ממשיכה לפעול ולתרום בענק) והתאפשר לי לתרום בשטח, באחד על אחד ובקבוצות קטנות, לחיבור, חשיפה לתנועה וחיזוק הקשר.
ובשנה האחרונה אני בענייני השטח, יד ביד עם תגית, שותפתי לריכוז השטח. אנו פועלות לחזק את פעולת התאים האזוריים ולתאם בין הפעילויות הארציות והאזוריות.
פעילות הצוותים בשטח היא הבסיס לפעילות התנועה. והיזימה והעשייה בשטח מפתיעה ומעודדת כל הזמן.
פעילות השטח, והרכזות שמובילות אותה, שמהווה נדבך מרכזי בפעילות התנועה, הינה מורכבת ומאתגרת, ושיפורה הכרחי כדי להמשיך לפעול, להתחזק ולגדול. השנה דנה ועדת אד הוק בארגון השטח ורכזותיו, והציעה מודל לפעילות השטח. בשלב הבא, שיחל בנובמבר, נביא את המודל לרכזות ויחד איתן נראה ונחליט כיצד ליישם את ההצעות בקרב צוותי השטח.
אתגר נוסף הינו תיאום בין הפעילות הארצית והאזורית. פעילות ארצית מוגברת, שאליה נקראים צוותי השטח, לא מאפשרת לשטח ליצור את החיבורים הבלתי אמצעיים בין החברות וקהלים חדשים באזור. מנגד, פעילות ארצית במידה הנכונה, דוחפת ומדרבנת את תאי השטח להתארגן, להתגייס ומחזקת אותם.
אז מה עכשיו?
בנובמבר אסיים את תפקידי בריכוז שטח ארצי, ומקווה שרכזת או רכזות חדשות יחלקו לי הוראות בנע"ש יבנה.
מה שבטוח שאמשיך לעמוד בצמתים ולפעול ביבנה להרחבת והעמקת הפעילות האזורית.
מצוות פרויקטים לא אתפנה מרצון:) ואמשיך לקדם פרויקטים ארציים. עוד חלום שלי, הוא לחזק את שיתופי הפעולה בין צוות פרויקטים וצוותי השטח, שיובילו ליצירת פעילות מקומית, אזורית ומחוזית בהובלה משותפת של רכזות האזורים וצוות פרויקטים.
ומה קרה לי בפנים, בחמש השנים האחרונות?
- למדתי שיש הרבה שותפים לרצון לקדם הסכם, ושאפשר להתחבר יחד לכוח גדול. אנחנו נקדם שלום ולא נשב לבד מיואשות וחסרות אונים.
- למדתי שהמהלכים החשובים שקרו היו כנגד המהלך הטבעי, בזכות אנשים שלמרות שאמרו להם שהרעיון הזוי ולא מציאותי, פעלו לקדמם. עם אמונה, תקווה ונחישות אפשר לשנות מהלכים.
- למדתי שאפשר וחשוב לשוחח באמת, כשכל צד גם מקשיב וגם משמיע. אפשר וכדאי לדבר גם עם אנשים שחושבים הפוך ממני ושעושים מעשים שאני חושבת שהם מזיקים ולא נכונים.
לעיתים מגיעים להסכמות ולעיתים מסכימים שיש מחלוקת.
-
- הבנתי שאנו חייבות להמשיך ולחזק את מהלך קידום ההסכם, ועלינו להמשיך למלא באחריות את התפקיד החשוב שנטלנו על עצמינו.
- הכרתי באמצע הדרך אנשים נפלאים, חכמים ומוכשרים שהעשייה איתם הוא טוב בפני עצמו.
- ולמדתי שמים שוחקים אפילו טכנופובית מוצהרת 🙂 – אחרת איך תסבירו את זה שלפני חודש האיש שלי ביקש ממני להגיע הביתה כדי לעזור לו להיכנס לזום עם חברה מארצות הברית..
