שותפות שוות? לאן נעלמו הנשים בתוכנית המאה? / מרלין סמדג’ה מעריב דעות, 9.2.20

דמיינו איזו תמונה היסטורית היינו מקבלים ב־28 בינואר 2020 בבית הלבן בוושינגטון אם בתוכנית המאה היו שותפות גם נשים מהצד הישראלי והפלסטיני, כדוגמת אורנה ברביבאי, איילת שקד, מרב מיכאלי, יפעת שאשא־ביטון, פדואה ברגותי, ראפא מוסמר, נאפיזה עטאללה, הודא אבו־ערקוב ואחרות – נשים מהשדה הפוליטי והאזרחי המייצגות מגוון דעות פוליטיות. תסריט דמיוני זה היה מעלה משמעותית את הסיכוי להגיע לעסקה שיש בה הסכמה בין כל הצדדים, ולא רק למהלך חד־צדדי כפי שמסתמן בשלב זה.

ההנחה שבהשתתפות נשים עולים הסיכויים להגיע להסכם מדיני מבוססת דווקא על המציאות ולא על תסריט דמיוני. ההיסטוריה המודרנית מוכיחה כי כאשר נשים היו מעורבות בתהליך, גם כשהקונפליקט היה קשה מאוד, רצחני ומתמשך לאורך שנים רבות, כמו בצפון אירלנד או בליבריה, הצדדים הצליחו להגיע להסכם שלום בר־קיימא.

מכאן נולדה החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו”ם, שעליה ישראל ועוד מדינות רבות בעולם חתומות. אם יש לנו רצון אמיתי לסיים סוף סוף את הסכסוך, אזי שילוב נשים בתהליך להשגת הסכם מדיני הוא אינטרס של כל הצדדים. מגוון דעות פוליטיות סביב שולחן המשא ומתן, הכולל כאמור גם מגוון מגדרי, הוא גורם אקוטי וחיובי למניעת מלחמות ולהגעה להסכמה רחבה יותר ועמידה לאורך זמן.

…..

אנחנו קוראות לכל המנהיגות והמנהיגים לנצל את ההזדמנות שהנושא עלה לסדר היום, ולהתחיל מיד בתהליך של דיאלוג ומשא ומתן, לשלב נשים בתהליך, ולעשות את כל המאמצים האפשריים כדי להגיע להסכם ולפתרון שיהיה מוסכם על שני הצדדים. אין ספק שכולנו נרוויח מריסטארט מגדרי לעסקת המאה.

למאמר הדיעה המלא במעריב