הפוסט מתבסס על סיכום פעילות מאת פנינה דובו
"מה ההצעה שלכן להסכם מדיני?" "האם זו לא תמימות מצדכן לחשוב שאפשר לקדם הסכם?" "עם מי לדבר? עם החמאס?" אלו הן חלק מהשאלות שנשים עושות שלום העומדות בצמתים ברחבי הארץ מדי חודש, נתקלות בהן.
לצד הקשיים העצומים שיוצרת מגפת הקורונה, נראה שהיא מביאה גם הזדמנות לחשיבה מחודשת על תפיסות, אמונות והתנהגויות במישורים אישיים ולאומיים.
ימים אלו, ימי קורונה, מספקים גם לנו הזדמנות לקדם שינוי עמוק בפרדיגמה הקיימת באשר למערכת היחסים בינינו לבין חמאס. שינוי שמהותו מעבר מפרדיגמה של ניתוק, הפחדה, סבבי מלחמה, תבוסה וניצחון, לפרדיגמה של בניית קשרים מבוססי אינטרסים ביטחוניים, מדיניים, כלכליים. ימי הקורונה הראו לנו, שכאשר לישראל ולחמאס אינטרסים משותפים, הן מוצאות את הדרך להסדרים רבים.
במשך שנים רבות, עד לחודש מרץ 2020, סבלו תושבי הנגב המערבי מדי יום מבלוני נפץ וטילים, לצד התפרעויות המוניות ליד הגדר, כאשר ישראל מגיבה בירי טילים לעבר יעדים שונים. תופעה זו הפכה לשגרה קשה, מתישה ומסוכנת. שגרה ללא אופק מדיני. דור שלם של ילדים גדל תחת "צבע אדום" על כל המשתמע מכך. והנה, הגיעו ימי הקורונה, וכמו במטה קסם, לפתע אין בלונים, אין גדר ואין תגובות מצד ישראל.
אך, כשם שפסקו, כך החלו מחדש. לאחר חמישה חודשי שקט יחסי, בחודש אוגוסט חזרו הסבבים. מאות שריפות ביום מכלות שדות רבים, וישראל חוזרת לירות לעבר מטרות שונות בעזה. והרי כולנו יודעים, שמצב זה יכול להכניס את כולנו ברגע אחד למערכה רחבת היקף, ששום צד אינו רוצה בה, שאף אחד לא יודע כמה זמן תארך ולא כיצד תסתיים. בקריאה ובדרישה זו, עומדות נשות התנועה (והגברים שמצטרפים אליהן) מדי חודש מזה שלוש שנים בעשרות צמתים לאורך הארץ כולה – מראש הנקרה ועד אילת.
ב-4 בספטמבר הצטרפו כ-40 נשים מכל הארץ לחברותיהן העומדות מדי חודש בצומת מעון שבמועצה האזורית אשכול, כדי להביע תמיכה בהן ובתושבי הנגב המערבי ולהשמיע יחד את הקריאה לפתרון מדיני.
קבוצה של כ-20 נשים אפילו הגיעה במיוחד מהצפון הרחוק – מעמק הירדן, מעמק המעיינות, מהגלבוע, ומרמת הגולן והצטרפה לנשים מהעוטף כדי לתמוך בהן ולדרוש ביחד קידום הסכם מדיני מכבד. אל העומדות בצומת הצטרפה גם קבוצת צעירים מתנועת החלוץ, הנמצאים בשנת שירות בקיבוץ ניר עוז. הם הגיעו לצומת, הניפו שלטים, קראו סלוגנים ונפנפו יחד עם נשות המשמרת, לשלום לרכבים החולפים.
בסיום המשמרת השתתפו כל הנוכחים בשיחה בהובלת הצעירים, שהעלו שאלות חשובות מתוך עניין בטיבה של תנועת נשים עושות שלום ובדרך שהיא מציעה לקירוב השלום:
"למה דווקא נשים?", "מה ההצעה שלכן להסכם מדיני?", "למה אתן לא מציעות הצעה קונקרטית?", "איך בכלל אפשר לדבר עם החמאס?", "איך אפשר למגר את השנאה והפחד בין שני הצדדים?", "איך אפשר לייצר הכרות בין נוער ערבי ליהודי?", וגם…"בכלל לא שומעים לא עליכן ולא על מה שקורה בעוטף…".
אילנה (צאלים): "רבים מתושבי העוטף הגיעו לייאוש ולחוסר אמונה באפשרות שמשהו ישתנה; הם עסוקים בהישרדות". זילפה (רעים): "הדרך שלי בנשים עושות שלום עזרה לי להתגבר על חרדות ועל יאוש, ולהפוך אותן לתקווה ולמעשים". תמר (דגניה): "הקבוצה שלנו חותרת להכרת אוכלוסיות שלכאורה קשה יותר ליצור אתן קשר, ואנו נפגשות באופן קבוע עם נשים הגרות ביהודה ושומרון ועם נשים ערביות באזורנו".
תנועת נשים עושות שלום החליטה לרכז את פעילותה בחודשיים הקרובים באזור עוטף עזה – הן כדי לחזק את הקול החשוב של תושבי האזור, והן כדי להשמיע את קולנו אנו – כן להסכם מדיני מכבד! כן זה אפשרי! כן זה הכרחי!
נשים עושות שלום, תנועה בלתי מפלגתית שהוקמה בעקבות צוק איתן, ומאחדת בין ימין, מרכז ושמאל – קוראת לממשלת ישראל, המדינה החזקה והיציבה באזור, לקדם הסכם מדיני עם הפלסטינים ובכלל זה עם השלטון בעזה.
כל המעוניין/ת לקחת חלק כלשהו באירועים אלו, מוזמן/ת להיכנס לאתר שלנו או לפנות ישירות לפנינה דובו familydobo@gmail.com.
אל תגידו יום יבוא – הביאו את היום!