לזכרה של כוכב (כוכי) עם-עד ז"ל (1953-2022)
לפני כשבוע, בצער רב, נפרדנו מחברתנו לתנועה, כוכי עם-עד.
כוכי הייתה אקטיביסטית בולטת בנשים עושות שלום. מקצועית, יסודית, חרוצה, מלאה תוכניות ורעיונות ובעלת יכולת להניע לפעולה. בצד החזון והתכנון השתתפה בפעולות, בהפגנות, בצעדות של התנועה. היא נלחמה על העצמת נשים, כינון שלום ודו קיום. הייתה חברה אישית רגישה ומתעניינת, ומסייעת ככל שיכלה לחברות בתנועה.
כוכי הייתה אשת חינוך בכירה, ידענית בשפה העברית ומורה מצטיינת ללשון. היא הייתה מנחה ומפקחת בפרויקטים שונים במשרד החינוך בחברה היהודית ובחברה הערבית. לאחרונה לימדה סטודנטים ערבים את השפה העברית, וראתה בזאת תרומה להשתלבותם בחברה הישראלית.
כוכי בוגרת אוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת תל אביב, עם כמה תארים ותעודות ביניהם – לשון, תנך, אומנות, ייעוץ חינוכי, אימון אישי, טיפול זוגי ועוד. בנוסף הייתה אוטודידקטית וחקרה לעומק כל תחום חדש שנכנסה אליו. עוד בביוגרפיה שלה: הייתה פעילה חברתית בארגונים לשמירה על הדמוקרטיה ולמאבק בשחיתות; הייתה חברת מועצה באלפי מנשה; הקימה וניהלה את "הבית הישראלי החם" לנפגעי סמים בהודו (במסגרת שליחות); היה לה רצון להיכנס לחיים הפוליטיים: לכהן בכנסת כנבחרת ציבור, לפעול, לשנות ולהשפיע בתחומים שהיו יקרים לליבה: חינוך והגיל השלישי. היה לה כבר מצע מובנה ומסודר, יסודי ומבוסס – כדרכה.
כוכי הייתה אישה תמירה ונאה, בעלת חוש אסתטי וטעם משובח, אישה שנוכחותה הכריזמטית הורגשה בכל מפגש איתה. היתה אשת ידע תרבות ורוח ולא ויתרה על אף הצגה, סרט או מופע מוסיקלי ראוי.
היא חשבה בגדול וידעה לקדם עניינים: כך למשל הגתה עם שותפותיה בתנועה רעיונות לשיתוף פעולה בינינו לבין הרשות הפלסטינית בנושאי חינוך, ואף ירדה לפרטים: לקחת תוכנית קיימת ולערוך פיילוט בכמה בתי-ספר;
כשנכנסה לפרויקט הגמשת חסמים בדרך לשלום של נשים עושות שלום התגייסה ללימוד החומר, להתווית תוכנית פעולה ולכתיבה רצינית. "אי אפשר לתאר את כמות הידע שהייתה מוכנה לרכוש, לעבד, לרכז ולהעביר בנדיבות לשותפותיה לצוות, ומדובר בידע רב-תחומי פסיכולוגי, חברתי, גיאו-פוליטי". וגם ברמה הצוותית: היא הובילה, תיאמה את עבודת ההיערכות לפרויקט ואת חלוקת התפקידים, ארגנה וריכזה את הממצאים במסמכי עבודה רהוטים, במצגות וסיכומים. את הפרויקט החשוב הזה, שממשיך לפעול, מתעתדים לקרוא על שמה.
בשנה-שנתיים האחרונות, בגלל מצבה הבריאותי, צמצמה אך במעט את פעילותה, חשה שאין לה זמן, חייבת להספיק. עד הרגע האחרון אזרה כוח ומילאה את מחויבותיה המקצועיות לקורס שלימדה במכללת נתניה.
חברתה ספדה לה: "היתה בך מסירות אין קץ גם בימים הקשים… לרגע לא הרפית, לרגע לא הפסקת להוביל עוד עשייה במלוא תשומת הלב מהפרט הקטן ביותר של גודל הפונט, עד הערכים העמוקים שמובילים אותנו".
השאירה אחריה בן זוג, יוחאי, בת, בן ונכדים.
יהי זכרה ברוך
