סיור בכפר עזה / ורד סלדינגר

הסיור נערך במסגרת אדם ומקום בדרום ב-9.3.2021

“צריך כוחות נפש לא קטנים כדי לחיות במקום הזה, אבל כאן זה הבית, והוא 95% גן עדן ו-5% גיהינום”.

כך אמרה אתמול בתיה הולין מכפר עזה במהלך סיור במסגרת פרויקט “אדם ומקום בדרום”, שמפגיש קבוצות מנשים עושות שלום עם תושבים מישובים על גבול עזה. אנחנו באות להקשיב, ללמוד ולהכיר, וגם להזכיר להם שיש מי שזוכרות אותם, שאכפת להן, ושפועלות לשינוי המצב. בתיה לקחה אותנו בשבילי הקיבוץ עד לגדר שעל השדות. בכל כמה מטרים מוצבת מיגונית מקושטת בציורים עליזים…

השכונה החדשה של צעירי הקיבוץ הוקמה על הגדר, ממש מול שכונת סג’עייה בעזה. בתיה נזכרה איך פעם “היינו נוסעים לעזה, עושים קניות, הולכים לים…” כל זה נמשך עד שהתחילה האינתיפדה הראשונה, ואח”כ התחילו גם הקסאמים. “כשאחד החברים נהרג בתוך הקיבוץ, הבנו שזה לא משחק…

“כשמגיעות משפחות חדשות להיקלט, אנחנו לא מנסים להסתיר את הקושי. יש לנו 15 שניות? ממש לא. לפעמים שומעים את השריקה של הפצמ”ר לפני האזעקה. עד שלא חווים את זה לא באמת יודעים מה זה ואיך מגיבים”. לבריזה המערבית הנהדרת יש מחיר גבוה מול טרור העפיפונים והבלונים. שחר, רבש”ץ הקיבוץ, אמר לנו: “כל השדה הירוק פה, דינו להישרף עוד חודש, חודש וחצי. כואב לי על אלה שחיים שם, וכואב לי לראות שדה נשרף.” ובתיה המשיכה: “ראיתי מודעה על כך ש’מתכוננים לקיץ של שריפות, ולכן הולכים לקצור מהר’… תגידו, אתם נורמלים? איך אף אחד לא חושב לעשות משהו?”

“כשאומרים לי שאנחנו לא יכולים עכשיו להיכנס לעזה, לעשות מבצע ושייהרגו פה חיילים, אני אומרת: ואולי אנחנו יכולים לדבר? האנשים שחיים פה רוצים לחיות בשלום עם אלה שחיים שם, ואנחנו כולנו יודעים שמי שגר שם רוצה לחיות בשקט כמונו. לא מדברים עם החמאס? כל הזמן מדברים עם החמאס! רק שלא מדברים על הדברים הנכונים…

“אנחנו קהילה שבוחרת להסתכל על מה שטוב, אבל הבעיה שלנו היא שאנחנו לא מעניינים אף אחד. מה שקורה בעוטף אין בו ‘עניין אסטרטגי’. אנחנו שקופים. אני מקווה שיום אחד מישהו יראה אותנו…” ככה סיכמה בתיה את העניין.
לפני הפרידה הודינו לה, וביקשנו ממנה להעביר לחבריה וחברותיה את המסר: יש בארץ תנועה שקוראים לה נשים עושות שלום ועבורנו אתם לא שקופים. לנו כן אכפת, ואנחנו נמשיך לפעול כדי שיהיה פה שינוי.

גם לדרום מגיע הסכם שלום!