היאם טנוס – אנו הנשים הערביות בתנועה מהוות “גשר לקשר”

 

Blessed  are those who seek peace for they shall be called sons of God  (Mathew 5:9)

נולדתי בעיר חיפה, עיר של פסיפס אנושי מדהים בה למדתי שאפשר לחיות בשלום. כן זה אפשרי! עם המשפט הזה גדלתי ועם סבתא שלימדה אותי לחשוב חיובי ולחשוב על החיים למרות הקושי שהיא עברה כאשר גורשו שתי בנותיה ב-1948.

בהאקתון לצעירים, סתיו 2018

סיימתי תואר שני באוניברסיטת חיפה בייעוץ חינוכי. תחום שמנחיל שפה חדשה שיוצרת שיח, דיאלוג ומעניקה חיים משמעותיים למי שמתעמק בה. כיהנתי כמפקחת על יעצים חינוכיים במשרד החינוך במשך 20 שנה. בשני העשורים האלה עבדתי ופיתחתי תכניות א-פורמליות עם מנהלי בתי ספר, עם מורים מתחום הייעוץ ועם הורים. קידמתי את התפתחותם המקצועית של 400 יועצות ויועצים במחוז הצפון. לימדתי אותם כישורי חיים, התמודדות עם משבר ופתרון קונפליקטים וגם, לקחתי חלק בכתיבת חוברת בנושא: פתרון קונפליקטים במצבים קונפליקטואליים.

בשנת 2004 הייתי בין היוזמים ומובילי מסע  מזיכרון לשלום לאושוויץ-בירקנאו בו השתתפו כ-500 איש מישראל וממדינות אחרות שהצטרפו ליוזמת “לגעת בכאב“. הצבתי לעצמי מטרה לגשר בין החברה הערבית לחברה היהודית, מטרה שאני מגשימה בעשייתי היומיומית, במשפחתי ובמסגרת תפקידיי המגוונים  בעבר. עבדתי  כיועצת בכירה במגזר הערבי, כיושבת ראש גישור רב-לאומי תרבותי בשפ”י (שרות פסיכולוגי ייעוצי),  כמרצה במכללת אורנים על תיאוריות בתהליכים קבוצתיים, כמרכזת פרויקט ייעוץ במגזר הבדואי וכמנחת “נרטיב כמקדם דיאלוג  במגזר היהודי והערבי”.

משלחת נשים עושות שלום בדרום אפריקה

 

ב-2016 הצטרפתי לנשים עושות שלום (נע”ש), באחרונה כיהנתי שנה שלמה בצוות ההיגוי של התנועה ולמדתי שהתנועה היא ארגון אזרחי מדהים שמסוגל להביא שלום למזרח התיכון. השתתפתי בכנסים של התנועה, באוהל  האימהות, במסע השלום, העברתי סדנאות בגישת הנרטיבים והקרנתי את הסרט על נשות ליבריה לנשים יהודיות וערביות.  בנסיעה של משלחת נע”ש לדרום אפריקה פגשנו שרים, אנשי אקדמיה ותקשורת מהקשת הבכירה ביותר שהחמיאו לנע”ש כארגון חשוב שמדבר בשפה אחרת, שפה הפותחת אופקים ומגשימה חלום.

באוהל האימהות, ירושלים

 

אני מאמינה בקולן של נשים שמעניקות חיים ורוצות לשמור על החיים האלה. אני מאמינה שנשים יוצרות מציאות חדשה, ושאנחנו, הנשים הערביות-פלסטיניות  שמכירות את שתי התרבויות מעומק הלב, יכולות להיות גשר בין התרבות הערבית והיהודית. אנו יכולות לתרגם את המחשבות, העמדות והשקפות העולם של שני העולמות. אני מאמינה בבניית ערוצי תקשורת לטיפוח והעמקת הקשרים בין הנשים המשתתפות במהלך כולו. צורת תקשורת זו מכוונת להמשיך ולהעמיק את הקשר גם בתקופות בהן המתיחות גוברת ומפגשים פיזיים אינם אפשריים.

היום, אנו הנשים הערביות בתנועה מהוות “גשר לקשר” ואני מאמינה בסבלנות ובתהליך…. הסכסוך הוא בן מאה שנה אבל אנחנו הנשים נשנה את המציאות ונביא תקווה למדינה ולשכנים.