אירוע רכבת השלום בבית שאן 13.4.17 – נאום 12 הפעילות החברתיות

rakevet bet shean1

“אני יפה כהן מבית שאן

אמא של לידר אורי וליאל שלושתם שירתו כקצינים בצה”ל.

עוסקת בהנגשת קורסי קריירה לבני נוער במכללה החברתית ב”מפעלות חינוך חברה ושוויון” המקדמת חינוך וחיבור בין העמים השונים באמצעות ספורט.

פעילה במנהיגות המח”ר-מנהיגות  נשית בבית שאן, וממקימות מועדון “חמדת נשים” להעצמת נשים.

אני כאן כי אני מאחלת לילדיי ולילדי שכניי בארצי שלא יכוונו נשק איש כלפי רעהו.

אני מאמינה בדו קיום של שלום מתוך הכרה בשוויון בין ברואי אלוה.

חולמת להתהלך בארצי ללא חשש, כמו הוריי שחיו במרוקו בין מוסלמים ששמרו על כבודם.

שואפת ליצור חיבורים הומאניים בין העמים בארצנו ליצירת תשתית אוהדת בת קיימא לקידום השלום!

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

אני מור שולמן חוגים מקרית טבעון .

יחד עם רז מגדלים באהבה את כרמל, אחינועם, מיכאלה ויובל שנמצאים כאן איתנו.

יוצרת ומגשימת חלומות מעץ בסטודיו מיניאטורה, היוצר בעבודת יד צעצועים מקוריים לילדים.

אני פעילה בתנועת נשים עושות שלום בטבעון.

ראיתי בעיני רוחי נשים נושאות חלום של שלום לבית שאן.

עבור הרגע הזה זו בו אנו כולנו כאן.

מכל קצוות הארץ מכל גווני החברה מביעות את רצוננו לשינוי.

אנחנו רוצות שלום.

אני מאמינה ששלום פנימי מוביל לשלום עם האחר.

אני מאמינה בכוחנו ויודעת שהכל אפשרי.

חולמת שנזכור שכולנו מאותו מקור אור.

שכולנו אחד.

ביחד נשנה את המציאות, ביחד נביא את השלום.

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

אני דניאלה חרמון מדימונה נשואה לראובן ואמא לעומרי וחן.

עובדת כמנהלת חשבונות בפניציה ירוחם. מתנדבת בקהילה 25 שנים.

הקמתי קבוצת מאבק בשם: דורשי צדק למען דיור ציבורי בדימונה .

לנשים עושות שלום הצטרפתי מתוך אמונה בסולידריות נשית מהמקום האימהי והמחבק.

האני מאמין שלי הוא שאחד המכנים המשותפים שלנו זה הרצון בקורת גג, שלום ובטחון. קש”ב

את החלום של כל אימא באשר היא ניתן להגשים עם המון קבלה ונתינה. 

אני כאן כדי לזעוק שערכים ומוסר  של אהבת האדם, כבוד האדם וחרותו, הזכות להיות קיים ובן חורין חייבים להיות לחם חוקנו.

אני כאן מייצגת את הפריפרייה והדרום.

המסר שלי כאמא לילדים שלי הוא ששינוי ניתן לעשות וזה אפשרי..

ולנשים יש את הכוח, וביחד ניתן לשנות !!

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

                  

שלום לכולם וברוכות הבאות ..

אני סיהאם עראביה מנצרת.  אמא לשלושה בנים ובת אחת .

עוסקת כרכזת במכון לימודים – פלגן רגשות לילד ולאם ביחד . וגם כמאמנת יוגה לילדים בבתי הספר.

לאחרונה, אני מנחת קבוצות נשים  להעצמה ולתמיכה.

אני  מאמינה שאשה היא כל העולם והיא המייצרת את השלום ואת החיים שלנו .

אני כאן היום כחלק וכשותפה עם כל הנשים המדהימות כאן, כדי לומר….. כן  וכן וכן אנחנו רוצות לעשות שלום ורק שלום ++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++  

אני מיכל פרומן, מתקוע  שבגוש עציון , אמא של תהילה ציון,  שחרי איילה,  אופיר מרים, שיר מנחם, ושקד אהבה.

מורה ליוגה וסטודנטית לאדריכלות.  

אוהבת את ארץ ישראל ואת היושבים בה.

כמו הנשים העבריות  במצרים שלא נכנעו לייאוש  ותבעו המשכיות לחיים בדרכן הנשית היפה … בהשראתן אני כאן בבית שאן כדי לנער את החמץ המייאש  שבי …  

ולהמשיך את  הרצף של התנועה הפנימית המבקשת  ומחפשת את הדרך לחיות כאן יחד.   

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++                     

צהריים טובים

שמי אולגה קומינובה, הגעתי לישראל לפני כמעט 25 שנים מברית המועצות. אני גרה בבאר שבע, ומלמדת ספרות וכתיבה אקדמית באנגלית.

יש לי שלושה בנים, בני 13, 11 ו-3, הבן הקטן נמצא אתנו פה – תודה לבעלי שהגיע היום אתנו.

את ילדי בחרתי לשלוח לבית ספר יסודי דו לשוני יהודי-ערבי בבאר שבע. זהו פרוייקט חינוכי שימלאו לו 10 שנים השנה, ההישג והגאווה של קהילת הגר יהודית-ערבית.

כל פעם שאני מספרת על בית הספר שלנו, אנשים מופתעים: איך אני רוסיה ושולחת ילדים לבית ספר כזה? הרי רוסים כולם ימנים.

השכלה איכותית, השכלה לערכים של שלום ואנושיות וחיים טובים ביחד במדינה הזאת – זה משהו שכולם צריכים, לא רק אנשים מעדות או השקפות ספציפיות.

כן, קהילת דוברי הרוסית בישראל, רוצה בדיוק את אותם הדברים כמו כל הקהילות והאוכלוסיות שגרות פה: לחיות בשלום, בכבוד, בחופש וברווחה. להבטיח את העתיד הכי טוב לילדינו, חיי שלווה ונחת להורינו, חיי ביטחון, שגשוג והגשמה לכולנו.  

אלה דברים שכולם רוצים. ורק נשים יכולות למצוא את השפה המשותפת בין השפות והאמונות וההשקפות שקיימות פה. אנחנו יכולות לדבר בינינו ולהשיג הבנה על הדברים החיוניים המשותפים לכולנו. אני מאמינה בכוח שלנו להביא חיים – טובים יותר.

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

שלום, שמי יעל הררי, אני חברת קיבוץ דגניה א.

השתחררתי מצה”ל לפני כמעט שנה, ואני עוסקת באמנות וצילום.

נשואה לאדיר, אשר ברגעים אלו ממש מכשיר נערים של היום להיות חיילים.

הוא בשטח על מדים ואני כאן, עם חולצה לבנה. חיינו פרושים לפנינו, ואנו רואים את העתיד שלנו כאן, בארץ האהובה הזו.   

אני כאן כי אני מאמינה שהזכות היחידה שלי על הארץ הזו היא אהבת אדם, וחיים.

“ויאמר אלוקים נעשה אדם, בצלמנו כדמותנו”.

האדם, כל אדם, הוא פיסת אלוקים קטנה בעולם הגשמי.

אני מתפללת לימים טובים, שפויים ושקטים, לילדי העתיד ולנו.     
++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

ערב טוב לכולן

אני יומנה זועבי מכפר נעורה. נצרתית במקור. תושבת רמת-צבי משך 10 שנים…

אני נשואה לחמודי ויש לי ארבעה ילדים מקסימים בני 7. 12. 18 ו23..

אני עוסקת בהנה”ח ופעילה חברתית בארגונים למען השלום כגון עמותת “צועדים יחד למען עתיד משותף” ועוד…

אני כאן כדי להגיד לכן תודה! תודה שבאתן ותודה שאתן אתנו!..

נשים יקרות, הלוואי יראו אותנו המנהיגים במדינה, בממשלה ובכנסת, ויבינו שאנחנו זה השלום האמיתי!!!!  וכפי שאמר פיטר דרוקר: “הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד היא לייצור אותו.”

ואנחנו כיום מייצרות אותו בבניית השלום האמיתי אז… יישר כח
++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

אני אביגיל שור מסביון בת כמעט 18 ואני לומדת בתלמה ילין ומרחיבה תיאטרון ומחשבת ישראל.

אני כאן כי אני רוצה לקחת אחריות על העולם בו אני חיה, על מנת ליצור חברה שבה השלום מוצב כערך עליון והשאיפה אליו אינה נחשבת לנאיבית אלא, הכרחית וקריטית. אני לא רוצה להיות אדישה או אטומה למציאות, אלא לפעול על מנת לייצר מציאות שבה חיים ביחד בזכות, ועל אף ההבדלים בינינו.

+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

אני דבורה עברון ממצפה נטופה בגליל התחתון.

נשואה ליובל, אמא של נתן, רני, שירה ובניה, ושמחה מאוד על בני ובנות זוגם – אור, יוסי ואלעד. סבתא של עוז ומיה.

עוסקת ביהדות ישראלית, תורה תלמוד והלכה, פמיניזם וקהילה.

אני כאן כי אני מאמינה בהשמעת קול משותף, קול חיוני ונחוץ שעדיין לא הושמע מספיק, בחיבור נשים שמובילות לטוב ובשאיפה לחזון היהודי עתיק היומין  “בקש שלום ורדפהו”. חג שמח!     

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

אני  ג׳ולט קהואג׳י, נוצריה ערביה. נשואה לניקולא ואמא של סלים, מריוס, ומריה. אני סבתווש לאמיליה וניקולאס.                            

נולדתי בעכו, עברנו לחיפה, וליפו עברתי כדי להקים משפחה.

כיום, אני נאמנת בית הספר לבחינות בגרות ומייצב ועובדת בסטטיסטיקה מחקרית.

כל חיי, בעבודות השונות ובקיום היומי, אני חווה חיים של שכנות ושותפות.

אני כאן, בנשים עושות שלום כי אני יודעת שאם אלפי נשים מאמינות במטרה והולכות איתה – הן לא טועות! כי מאות פעילים מארגונים שונים מאמינים בנו… ואנחנו לא טועות!

אני כאן כי עשרות פולטיקאים מקשת מפלגות מאמינים שאנחנו בדרך הנכונה! ומי שעוד לא מאמין… עוד יתחברו אלינו!

אני כאן כי האל צווה בכל הדתות לפעול למען השלום.  

בברית החדשה, בספר מתיו ,9:5 נאמר: “אושרם שוכרי השלום, זוכי מלכות השמים”.                                                     אני כאן כדי להזכיר לכולנו שהאדמה נועדה לשרתינו ולא בשביל לקבור מתחתיה את יקרנו.                    

ואני כאן כדי שביום בו אעמוד מול הבורא והוא ישאל אותי מה עשיתי כדי לזרוע את זרעי השלום, תהיה לי התשובה. אומר לו שלא ויתרתי.

אני כאן ואשאר עד אשר נשיג זכותנו האלמנטרית ביותר לחיות בשקט ושלווה נפשית.

וזה יהיה רק בהסכם לשני העמים.                        

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

אני חווה אלמו מבית שאן. אם ל-8: נתנאל, הודיה, אורלי, עדן, רעות, אמונה, ניסים ושילת. הגדולים סיימו את שרותם הצבאי כלוחמים. אני סבתא ל-2: עוזיאל ועשהאל. אני מנחה בייעוץ והדרכה בתחום משפחה ומגשרת חינוכית.

ממקימי תיאטרון שורשים, יוזמת ומנהלת את מרכז מורשת ותרבות של יהודי אתיופיה שהוקם במטרה לגשר בין פערים, לחבר את התרבויות ולמצוא את המכנה המשותף.

אני פעילה ב”צועדים ביחד ערבים יהודים” דרך בישול. ובמנהיגות נשים בבית שאן.

אני כאן כי אני מאמינה שעלינו  ללמוד ולהכיר את השונה ולהתחבר אליו ללא שום ביקורת. אני מאמינה בשיתוף הפעולה, ובלצעוד יחד, כי אנחנו בני אדם ללא הבדל צבע גזע ודת. החלום שלי שיהיה שלום, שנחיה באהבת חינם.

הוריי סיפרו על ירושלים כל ימי חייהם, שבירושלים  אין מלחמות, אין מחלות כולם צדיקים, יום אחד קמו והלכו לירושלים. דרך סודן בתלאות רבות.

מה שהחזיק אותם הייתה התקווה.

אני תפילה שמציאות זו, שהחלום שלהם על ירושלים, יהפוך למציאות,

בזכות ההכרה באחר, אנחנו נבנה את השלום.

לכל אדם מגיע שוויון ערך כאדם.

אני מאמינה במנהיגות נשית. הגיע זמננו להתחיל ולהשפיע, הגיע זמננו לשלב ידיים ולהתחיל להוביל את מדינת ישראל, עד שתהפוך להיות למקום שנעים וטוב לחיות בו.

תודה רבה וחג שמח  .