עליסה עשת מוזס – המסע שלי בנשים עושות שלום

ספטמבר 2014, צוק איתן, הבת שלי נגה קצינת חימוש המשרתת בנחל עוז עם גיחות לעזה ועוד דברים שהעדפתי לא לדעת. חיפשתי איך אני יכולה לשנות ולהשפיע ובעיקר חשבתי שהבן הקטן שלי שחר אמור להתגייס עוד שלוש שנים ועד אז בטוח נביא את השלום (הבן שלי חייל היום)…

ואז מודעה בפייסבוק, אני מדברת עם אחת החברות, וככה מעניין לעניין התחלתי לארגן יחד עם מרילין את הופעתנו הראשונה שהייתה בעצרת רבין 2014, עצרת בה עלינו 19 חברות לבמה. זו הפעם ראשונה שאנשים הכירו אותנו והמשפט שאני זוכרת הוא: “רק אתן הייתן רלוונטיות”.  אני אישית יצאתי בהרגשה שאנחנו עושות משהו מיוחד,  קבוצת נשים שמסוגלות לשנות את העולם ושתביא את השלום.

זו הייתה התחלה של מסע מדהים שהמשיך בעבודה והפקה של אירוע השקת התנועה בשדרות יחד עם מיכל שמיר, ושכלל הגעה של כאלף נשים ברכבת השלום לשדרות. קשה להעביר את ההרגשה של האירוע. מבחינתי זה היה רק עוד קצת זמן ונביא את שלום המיוחל. קבוצת נשים שמוכנות להעז, שלא פוחדות, אמיצות, שדעתן אינה מושפעת מ”מה יאמרו עלינו”.

הפרויקט הבא היה עמידה בצמתים: כל שבוע איישנו כ-30 צמתים בדגלים וחומרי הסברה. עמדנו מול אנשים שלא הכירו אותנו, חלקם קיללו חלקם בירכו, אבל הייתה אנרגיה של שינוי. הכל היה חדש ומלא בתקווה.

בשנת 2016 ייצגתי את נשים עושות שלום, יחד עם גדיר האני באיטליה. חזרנו משם עם יותר כח העצמה להמשיך ולפעול. רק כשהגענו חזרה לישראל הבנתי שבחוץ קל יותר להביא את המסר שלנו מאשר כאן ויש עוד הרבה עבודה לפנינו.

השתתפתי בכל צעדות התנועה ואוהל השרון ואני ממשיכה בפעילות בצוות 1325 וקשרי חוץ.

אני מאמינה שאנחנו צריכות לחפש דרך חדשה להעביר את משנתנו אך להישאר תנועת שטח, כי זה הייחוד שלנו.

תמיד הייתי פעילה חברתית – יושבת ראש ויצ”ו ביישוב שלי, תומכת באוכלוסיות נחלשות חברתית באיסוף ציוד לנזקקים, עובדת עם נשים ממוצא מזרחי במסגרת עמותה כי אני יודעת איך זה כשמפלים אותך כמזרחית (אני חצי מרוקאית).

פעילות השלום שלי כוללת גם איסוף ציוד שכולל בגדים, כלים, מיטות ובעצם מה לא לכפרים פלסטינים (קורה גם בימים אלה) ועזרה בבניית תכנית בינלאומיות לאוכלוסיות בהודו.

אני חלק מגוף בינלאומי שנקרא The Asian Arab chamber of commerce, גוף שעוזר לקדם פרויקטים בעולם בכלל ובהודו בפרט. ארגון זה העניק לי פרס על פעילותי החברתית ובנושא השלום ואני גאה לומר שמדובר בארגון שיש בו הרבה מדינות ערביות וזו לו זו הפעם הראשונה שהעניקו פרס ליהודייה ועוד מישראל. הכל התחיל בפגישה עם ראש ממשלת הודו שהגיע לישראל (אני גם חצי הודית), וכך הגעתי לעבודה  עם נערות צעירות גם בהודו שלומדות שהן יכולות להגיע לכל מקום בלי הגבלה מגדרית. החוכמה היא להתחיל לחנך מגיל צעיר.

נושא 1325 הוא נושא קרוב מאוד ללבי. צמחתי בפריפריה, באשדוד, כנערה בסביבה שהיה ברור בה שנשים מקומן במטבח. הבטחתי לעצמי שאני אפעל למען שיווין מלא לנשים, להסרת תקרת הזכוכית, שכל אישה תוכל לבחור מה היא רוצה לעשות בחיים מבלי להתייחס ללחצים של החברה. יש עוד הרבה מה לעשות!!!!!

אני מאמינה ש-1325 כולל גם עבודה בקהילות נשים הזקוקות לתמיכה ועזרה. רק כך נשים תוכלנה להגיע לעמדות חזקות ולשינוי החשיבה שנשים הן חלשות ולא מבינות בנושאי בטחון וכלכלה.

היום אני יועצת זוגית והורית ומתנדבת פעם בשבוע כיועצת לזוגות ומשפחות שאין ידן משגת ייעוץ זוגי.

בנושא הסכם מדיני לצערי המצב ממש לא מעודד אבל אני לא מתייאשת ומאמינה שרוב העם אכן רוצה שקט ושלווה ומאמין שגם העם השוכן לצידנו ראוי לחיים שלווים ואנושיים.