“איך זה קרה לנו?” – מפגש לגעת בחושים בעכו / סיכמה: חגית לביא

 “אני מאמינה בביחד של כולנו” אומרת כיפאיה עיאיטי, ציירת ואקטיביסטית מעכו, חברה פעילה בנשים עושות שלום. “מול הכניסה לדירה שלי גרה יהודייה, מעלי יהודייה, מאחורי יהודייה… כשאני יוצאת מהבית אני נפגשת איתן, הן נפגשות איתי. מדברות יחד, מסתובבות יחד, אז אני לא קיוויתי לדבר כזה שיקרה. באמת זה איכזב אותי נורא”

 

 

דברי כיפאיה:

כשהתפרצה המחאה האלימה בעקבות אירועי שיח ג’ראח ושער שכם, העיר עכו היתה אחד מהמקומות שנפגעו ביותר. הרס עסקים, תושבים נצורים, משטרה שנמנעה לעתים מכניסה למוקדים אלימים. מעבר לתדהמה ולפחד צפה גם האכזבה. איך יכול להיות שזה קרה כאן, בעיר המעורבת שידועה ביחסי השכנות הטובים, שמשקיעה כל כך הרבה בחיים משותפים?
ומעל לכל מרחפת השאלה: האם אפשר לחזור למה שהיה? איך? “אנחנו נעשה הכל כדי להחזיר את העיר למה שהיתה תוך ידיעה שלשם כך צריכות לתת מקום לתהליכי ריפוי. צריך לנשום עמוק, לשתף, להחזיר את התקווה” אומרות תושבות העיר הערביות והיהודיות שפועלות ביחד גם בימי שיגרה.

                 

הצטרפתי יחד עם עוד כחמישים נשים מעכו והסביבה למפגש לגעת בחושים שיזמה כיפאיה, שהתקיים צמוד לחוף ימה של עכו. בעזרתן של אירית פילמוס וצוות נשים עושות שלום גליל מערבי נפרשו על הדשא מחצלות ונפתח שולחן תקרובת. “אי אפשר לעבור ישר לסדר היום, עברנו חוויה קשה, יש מקום לחוויה מרפאה” אמרו לנו העכואיות

הרבה מחשבה הושקעה בתכנון התהליך. הפסיכולוגית יפה חמוד מדליית אל כרמל הכניסה אותנו לתהליך באמצעות דמיון מודרך, המשכנו עם הפעילות אמת או חובה כשחלימה סובבה חוגה שהצביעה על נשים שונות והן השיבו לשאלות ופעלו במשימות שכיפאיה הכינה, ושדרשו מאתנו להיכנס לעומק הרגשות והמחשבות שהתעוררו בעקבות התפרצות היצרים הפתאומית והמכאיבה.
הנה קצת מהדברים שנאמרו:

שושנה מקבוצת הנשים בעכו:

עליאה מבסמת טבעון:

בימים אלו התפרצויות קשות אלימות הן בלתי נפסקות, עולות ויורדות, צצות ונעלמות, ובמקום לעבד את מה שקרה אנו נוטים לאבד את ההזדמנות להבין ולתקן. במובן הזה המפגש בעכו שצמח מהשטח מהווה הזדמנות שיש מה ללמוד ממנה. אישה אחת שלא יכלה לשאת את המציאות קמה ועשתה. נשים רבות חברו אליה ויצרו הזדמנות גם למקומיות וגם לנשים כמוני, שלא היו בלב הסערה, לשים לרגע בצד את תלאות היום, לשבת ביחד, להקשיב, לבכות, לחבק, לשיר, לקוות.

        

במקריות שנראית לא מקרית בכלל התגלגלה לידי קלטת שכוחה שעליה כתוב: שיחה עם יחיאל בלבן על ימיו בעכו העתיקה (למזלי במערכת הישנה שבביתי יש עדיין אפשרות להקשיב לקלטות). סבא חיליק ז”ל עלה בשנת 1926 לפלשתינה עם סבתא פרומה ההרה וחבריו הדייגים מהים השחור. הם החליטו להתיישב בעכו העתיקה שנבחרה בזכות נמל הדייגים שלה. חודשים ספורים אח”כ אבא שלי נולד. גדלתי עם סיפורים על הקשר הטוב בין העולים הציונים ושכניהם המקומיים. על חברה ערביה שהיניקה את אבא כשסבתא יצאה לשוק למכור את פרי הים של הדייגים מאודסה. כשסיפרתי על כך לסמירה שישבה לידי במפגש היא אמרה: “כן, עד היום אנחנו קוראיםלאחד הרחובות על יד השוק – השכונה של היהודים”.
בשנת 1929, כשאבא היה בן שלוש, פרצו בארץ מאורעות תרפ”ט. “כמו משום מקום זה הגיע, אל השקט והיחסים הטובים ביננו ובין שכנינו בעיר העתיקה התפרצו הפורעים שהגיעו מרחוק ומקרוב וזה היה מפחיד נורא” סיפר סבא בקלטת. ועוד הוסיף שיום אחרי ההתפרצות נכנסו השוטרים הבריטים לעיר ואספו את כל המשפחות היהודיות לחצר המשטרה. אחר כך רוב התושבים עברו לגור במקומות אחרים.
אני לא מנסה להקביל את האירוע שהתחולל לפני 92 שנים, שנים לפני קום המדינה, בתקופה שתושבי פלסטין התמודדו עם גלי העלייה לפלשתינה, לאירועי מאי 2021, אבל בעקבות המפגש שכיפאיה אירגנה עולות בי מחשבות ושאלות רבות: מה נעשה אז בתחילת הדרך בעקבות האירועים האלימים שפגעו במרקם החיים הרגיש בין העולים למקומיים? האם הייתה הידברות שלאחר מעשה? האם התקיימו סולחות? האם מישהו חשב על המטענים שאיתם אנחנו יוצאים לדרך של חיים זו לצד זה ולעיתים זה עם זו כפי שמתקיימים בערים המשותפות? האם נשים קמו והשמיעו קול אחר כמו שאנו עושות היום? ושאלת השאלות, מתי לקול הזה שהשמיעו כיפאיה ונשות עכו, הקול שמבקש להתמודד עם הטראומה, לעבד את הרגשות הקשים שאנו נושאים, תהיה במה מרכזית? כי הגיע הזמן שיוזמות הפיוס וסלילת דרך לא אלימה לפתרון בעיות, יוזמות שמתקיימות במקומות רבים בארץ בזכות א/נשים שלא ויתרו על התקווה לחיים משותפים, יעלו מהשבילים הצדדים אל הדרך הראשית.

צילומים: נורית רז, כפר ורדים

סיקור תקשורתי של המפגש

יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים, עכונט, 23.6.21

כיפאיה עיאיטי מעכו ארגנה אירוע של נשים יהודיות וערביות כפי שהיא מגדירה : ” לשבירת תחושת התסכול שנגרמה עקב המאורעות האחרונות ” . מדובר על נשים ששיתפו פעולה ומכירות אחת את השנייה שהן אומרות שגם הן הופתעו מהמהומות והן מסרבות לפעול אחרת מהעבר . 

 عالحصيرة ‘ فعالية لتقريب القلوب في مدينة عكا, Panet, 28.6.21

عكا… بتنظيم كفايه عيايطه حركة نساء يصنعن السلام تقيم (على الحصيرة لنلامس الحواس),