מי אנחנו? הנשים של "נשים עושות שלום"

הכירו את חברות תנועת נשים עושות שלום אשר יעמדו הערב, מוצ"ש, 1/11/2014, על בימת העצרת בככר רבין. יחד עם כל חברות התנועה נקרא לממשלת ישראל לבחור בחיים – לקדם הסכם מדיני. הצטרפו אלינו!

: "אני נויה רימלט, אם לשלוש בנות, הגדולה חיילת, עוסקת שנים רבות בקידום השוויון בין נשים לגברים בחברה הישראלית. הצטרפתי ל'נשים עושות שלום' בגלל שבקיץ האחרון הבנתי שלפני ואחרי כל "מלחמת אין ברירה", יש הרבה רגעים של "יש ברירה". עכשיו זה רגע כזה של יש ברירה. אני מאמינה באמונה שלמה שאם נתאחד כולנו, הרוב הדומם, החפץ חיים במדינת ישראל, נוכל לעשות כאן ביחד שינוי גדול."

: "אני סביונה רוטלוי, ילידת הארץ, אם לשני בנים וסבתא לשלושה, לשעבר סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב ויו"ר הוועדה ליישום האמנה בדבר זכויות הילד בישראל. אני וחבריי לכס השיפוט גזרנו מאסר עולם על יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה, יצחק רבין ז"ל. גם היום, לאחר 19 שנים, מלווה אותי עדיין חיוכו המלגלג של הרוצח והכאב על התקווה שנפגעה אנושות. המלחמה האחרונה שכנעה אותי שאסור לנו להיכנע למעגל הייאוש. התקווה לא נרצחה. לרעיונות הצודקים תהיה תקומה. אין די בדיבורים על השלום ועל כולנו לנקוט במעשים. אני מאמינה בכוחן של נשים לשנות את השיח הלוחמני השליט ולהביא להידברות ולשלום. אני רוצה להסתכל בעיני נכדיי ולומר להם שעשיתי הכל כדי שיוכלו לחיות כאן בשלום."

: "אני ד"ר מרילין סמדג'ה, עולה ותיקה מצרפת. הוריי נולדו בתוניס. אני נושאת בתוכי מגיל צעיר ועד היום הרבה נרטיבים שונים, ובניגוד למה שיכולים לחשוב, נרטיבים אלו משלימים אחד את השני, מעשירים אותי ומחזקים את עמוד השדרה שלי. גדלתי בסביבה רב-תרבותית תוך הפנמת ערכים של חירות, שוויון ואחווה. ב-1985, בתקופה שאף אחד לא דיבר על "שלום", הייתה לי הזכות להיות הגננת הראשונה בגן י.מ.ק.א בירושלים שהוקם על ידי ג'וזי מנדלסון. בגן למדו ילדים יהודים, מוסלמים ונוצרים – הם הראו לי שדו-קיום וחיים בשלום הם אפשריים. כיום אני מעורבת בתנועת "נשים עושות שלום" כי אני מאמינה שלמדינה, לשני ילדיי, לכל הצעירות וצעירים של היום, ולדורות הבאים, מגיע עתיד עם בטחון אמיתי לטווח ארוך שיכול להגיע רק בעקבות הסכם מדיני מכבד ומוסכם עם שכנינו. אני בתנועה כדי ליצור עם עוד אלפי נשים, וגם גברים, דרך חדשה ואמיצה, דרך שתוביל אותנו לפתרון הקונפליקט עם הפלסטיניים. אני מאמינה בעשייה. אני מאמינה במנהיגות מתוך אחריות. אני מאמינה בכוח האזרחי. אני מאמינה שיש לתנועה "נשים עושות שלום" סיכוי אמיתי לגרום לאזרחי מדינת ישראל על גווניהם השונים לפעול למען פתרון הקונפליקט עם שכנינו באסרטיביות ובעבודה קשה – ולא באלימות! אני מחויבת לדרך החדשה שלנו ופועלת ואמשיך לפעול בשטח בכדי ליצור עובדות בשטח! זה הרגע היסטורי! זה הרגע של הנשים הישראליות!"

: "אני, שירית כשר, ילידת מלחמת ששת הימים. אחת האדם. באחד משיריו כתב יהודה עמיחי כי: ״גם האגרוף היה פעם כף יד פתוחה ואצבעות.״ ואני רוצה להגיד כי: ״גם אגרוף קפוץ יכול להפוך ליד פתוחה.״ הצטרפתי ל״נשים עושות שלום״ כי אני מאמינה שהכוח הבודד של כל אחד מאיתנו קטן מידי לפתוח אגרוף קפוץ. ציבור שלם, רחב וללא גבולות יכול לשכנע ולהרפות גם את האגרופים הקפוצים ביותר. האוויר מעל חלקת האדמה שלנו רווי בתפילות ואנחות. עמוס בכאב ושנאה עד שהנשימה קשה בחיי היום יום. אני רוצה אוויר צח וצלול מלא אור ותקווה וצחוק ילדים. אני רוצה זאת בעודי בחיי. הצטרפתי לתנועה הזו ואני קוראת לכל החיים על חלקת אלוהים זו המבקשים לנשום אוויר צלול כמוני להצטרף גם הם. אני קוראת לכל ההנהגות באזור הגוזרות עלינו חיי דאגה וכאב, להקשיב לבני האנוש כמוני וכמוכם ולנהוג בבגרות ובאחריות ולהוביל אותנו לדרך חדשה ומוסכמת מתוך הכרה שנגזר עלינו לחיות חיים שלמים אחד על יד ועם השני." אני, שירית, נולדתי בששת וימים ומבקשת לחיות בעת שלום."

: "אני מיקה בר, בת 31, גרה ברמת גן. הצטרפתי לתנועה כדי להחזיר לשיח הציבורי את השלום, כדי להפעיל לחץ על הממשלה – לחתור ללא לאות להשגת הסדר מדיני. כדי להזכיר לכולנו ולעצמי – יש רב שפוי ושוחר שלום במדינה שלנו! אין לי את הפריבילגיה להיות חלק מרב דומם – רוצה להיות חלק מרב משפיע."

: "אני, עירית קינן, דור שני לשואה, חוקרת וכותבת על השפעות המלחמה על האדם והחברה, ופעילה שנים רבות למען פיוס יהודי-ערבי ולמען צדק חברתי. גדלתי וגידלתי את ילדיי באמונה שיוצאים למלחמה רק כשבאמת אין ברירה. לעולם לא אשכח את עיני בני, יבל"א, כששב מתעסוקה בשטחים בשירות חובה ואמר לי: "אתם ההורים פראיירים, אתם כל-כך דואגים לילדים שלכם, ובכל-זאת שותקים, וממשיכים לשלוח אותם למלחמות לא הכרחיות". אני מאמינה שהיום המלחמה לא הכרחית, ואפשר להגיע להסדר. בגלל זה הצטרפתי ל"נשים עושות שלום", ומשום שאני מאמינה שמהפיכות קורות רק כשכל אחת ואחד עושה משהו למענן."

: "אני עביר נאסר מטירה מורה לחינוך מיוחד ואמא לשלושה ילדים. אני מאמינה בשלום ותומכת בכל צעד שמוביל לשלום. אני מאמינה גם בכוחן של נשים להביא לשינוי בסביבתן הקרובה ובחברה, שבה הן חיות. החזון שלי הוא שנחיה כולנו – אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל – בשלום, כבוד הדדי ושלווה. אני רוצה שלכולנו יהיו חיים טובים יותר בישראל. אז בואו נעשה כאן ביחד שינוי. "

: "אני עליסה עשת, תושבת אבן יהודה, מנהלת ומפיקת אירועים. לאחרונה הבנתי, שהרצון לשלום ולשקט בארץ הזאת, יכול לבוא גם ממניע מאוד אגואיסטי. אני אוהבת את משפחתי הקרובה וכל כך רוצה עתיד טוב יותר לילדיי ולנכדיי. לכן, אני רוצה שעיקר המשאבים הכספיים ילכו להשקעה בי, במשפחתי ובמדינה שלי ולא במלחמות, שאין להן סוף. זה לא קשור בהכרח לאהבה של הצד השני. זה בעיקר מתוך דאגה לנו ולילדים שלנו. זו צריכה להיות החשיבה של מקבלי ההחלטות בישראל"

: "אני יעל אדמי ואני אמא לשישה ילדים, וסבתא לנכד שנולד ביום הראשון של המלחמה האחרונה, מלחמה שאפשר היה למנוע. אחי ישי נפל במלחמת ההתשה ומאז, מתוך הכאב הנורא שהכרתי, אני פעילת שלום נמרצת. אולם, לצערי, התוצאות לא מרשימות במיוחד, המלחמות ממשיכות והן הופכות להיות מיותרות, אכזריות וכואבות יותר ויותר. הצטרפתי ל"נשים עושות שלום" כי אני מרגישה שיש פה כוח אדיר וסוחף, כוח המחבר בין הראש, הלב והרחם, כוח ששום דבר לא יכול לעמוד בפניו, כוח שיפעיל לחץ חזק, כוח שיניע לשינוי אמיתי, לפיוס ולשלום כי זה מגיע לנו!"

: "אני רקפת אמסלם – מתגוררת בטבעון שבעמק יזרעאל, זמרת ויוצרת. הפיוטים והשירים שאני שרה נושאים מסרים אוניברסאליים של שלום, אהבה וחמלה. אני מאמינה בכוחה של המוסיקה להביא לפיוס, ריפוי וקרוב לבבות. הצטרפתי ל'נשים עושות שלום' משום שאני רוצה לפעול ביחד למען שינוי ושלום. כה אמר קוהלת עת מלחמה ועת שלום – ואני מוסיפה עת שלום הגיעה!"

: "אני מיכל שמיר, ראש בית הספר לאמנות, חברה ותרבות במכללת ספיר, שדרות; אמא לארבעה ילדים – שתי בנות אחרי צבא, ושני בנים בתיכון. אני פה עם נשים עושות שלום כי המלחמה האחרונה הראתה לי בצורה הקשה והמכוערת ביותר "כי ארצי שינתה פניה…" אבי , יליד תל אביב לפני 85 שנה שינן לי בוקר וערב עוד לפני שלמדתי ללכת ש – לפני היותך יהודי או ערבי, גבר או אישה – אתה בן אדם – לפני הכל! מנטרה כל כך בנאלית ועם זאת מצמרר כמה היא אקטואלית. ב 10 שנים האחרונות אני מלמדת במכללת ספיר בשדרות וחווית הקאסמים וחוסר הביטחון התמידי היא קשה ביותר. אני גם בת למשפחה שכולה ואם לבן לפני גיוס. אני בטוחה ויודעת שאפשר אחרת. אני חושבת שלבני האדם, תושבי מערב הנגב, ולבני האדם, תושבי עזה, ולכולנו, בעצם, מגיעה מציאות אחרת. אני בטוחה ויודעת שמלחמה היא לא פתרון והדם של הילדים שלנו הוא לא הפקר. אני מאמינה שאנחנו הנשים נוכל לעשות את זה, ולכן אני דורשת שותפות מלאה במהלכים שיקבעו את גורלי וגורל ילדי"

: "אני רחל גרינברג – אמא לשתי בנות, סבתא לחמישה נכדים וגמלאית של משטרת ישראל. כילידת הארץ חוויתי את כל מלחמות ישראל. לאחר הקיץ המדמם שעברנו, הצטרפתי לתנועת "נשים עושות שלום" כי אני מאמינה שרק מהלכים מדיניים והושטת היד לפיוס, יפתרו את הסכסוך בינינו לשכנינו. לא עוד מלחמות, כאב ושכול יגרמו לכך שאף אם או אב ישראליים לא יחיו יותר באימה מהנקישה על הדלת, מאחוריה עומדים נציגי הצבא שמביאים בשורת איוב, ואף אב ואם פלשתינים לא יקברו את ילדיהם שנפלו קורבן לסכסוך. זהו זמן שלום."

: "אני פיונה שופ, בת 25. לפני שנה עליתי ארצה משוויץ. בארץ הקמתי עסק של קייטרינג כי בעיני, אוכל ואירוח הם חלק אינטגרלי בתרבות שלנו ושל שכנינו הערבים ומשהו שמחבר בין אנשים ובין תרבויות. חברים בחו״ל ובישראל לא ממש מבינים למה לי לגור במדינה שנמצאת במלחמה מתמדת מאז שהוקמה. אני תמיד עונה שבישראל יש אנרגיה שלא מצאתי בשום מקום אחר: הישראלים מלאי אהבה, חום ושמחת חיים, אבל הסכסוך הישראלי-פלסטיני פוגע בנו הצעירות והצעירים, שרוצים להתפרנס בכבוד. הגיע הזמן להחזיר את התקווה וצריך לעשות הכול למנוע את המלחמה הבאה. אנחנו, הצעירות והצעירים, שבחרנו לחיות בארץ הזאת, רוצים לראות עתיד, שיש בו סיכוי לשלום, לשגשוג כלכלי ולחיים משותפים עם שכנינו."

: "אני אמאל ריחן, מורה לשפה הערבית, אמא לארבעה ילדים מיפו. נשים הן ייסוד קיומו של העולם הזה, והן יכולות וצריכות להשפיע על המציאות הפוליטית שבה הן חיות. אני מאמינה בשלום ומאמינה בכוחן של נשים לעשות שלום, כדי שנוכל כולנו לחיות ביחד בשקט ובאהבה ובכבוד הדדי. המטרה שלי היא דו קיום צודק ושלום אמיתי, גם בחברה שלנו וגם עם השכנים שלנו."

مبادئ الحركة

מי אנחנו? הנשים של "נשים עושות שלום"

לוח אירועי התנועה