1325 מהלכה למעשה – המפגש הרביעי

פגישה רביעית – אוניברסיטת תל אביב 20.9.19

הרצאה ראשונה: פרופ’ אורנה ששון לוי – צבא חברה ומגדר

ההרצאה תבקש להתייחס לשאלה איך נשים וגברים מתייחסים לנושא המדובר. מי מרוויח ממלחמות? האם גבריות היא פטריוטיות, אומץ וכבוד ונשיות היא קורבנות, חולשה ותפקידים משניים?

קודם נבדוק מה הן ההנחות המקובלות:

  • גברים הם מחרחרי מלחמה.
  • נשים הן קורבנות ונפגעות ולכן ברור שהן רוצות שלום.

לדעת  המרצה ניתן למצוא הנחות אלו בהרבה חברות אבל נראה שזה כבר לא נכון כי יש נשים אשר מרוויחות ממיליטרזים  ולכן יש לבדוק טענות אלו.

נתחיל בהגדרה של מהו מיליטריזם:

  • מייקל מן – חברה שבה אלימות מאורגנת והכנס למלחמה נתפס כמשהו טבעי ונורמלי.
  • ברוך קימרלינג – מדבר על מיליטריזם תרבותי, קוגניטיבי.
  • סינתיה אנלו – מיליטריזציה כתהליך דרכו אנשים ודברים נהיים מוגדרים ונשלטים על ידי הצבא או אידיאולוגיה צבאית לשם הישרדותם.

קיים קשר עמוק בין מיליטריזם לגבריות. כל המדינות (מלבד איסנלד) קמו דרך מלחמה. המלחמה והלאומיות כוננו כגבריות.  שחרור מהעבר החלש לעבר עתיד גברי=לאומיות. קיים קשר קרוב בין לאומיות וגבריות כי שתיהן מהדהדות תמות של אומץ, הקרבה וכד’.

הקשר בין צבא, אזרחות ומיגדר

בישראל קיים קשר הדוק בין שרות צבאי לאזרחות. זה מייצר היררכיה בין האזרחות של גברים הלוחמים לבין זו של נשים אשר נתפשת כמשנית.

המונח “נשים וילדים” מבטא את העובדה שאלו הם בני אדם חלשים אשר זקוקים להגנה. גבריות לוחמת יכולה להוות סיבה ליציאה למלחמה (“למי יש יותר גדול”). בעקבות כך התפתח המחקר על נשים כקורבנות.

נשים חוות מלחמה בצורה שונה מגברים. הן פחות יכולות להתגונן או לברוח כי הן מטפלות בזקנים ובילדים. נשים בזמן מלחמה חוות עבדות מינית. הגוף של הנשים הוא מעטפה כמסר לאויב ומהאויב (אונס כשיטת לחימה). הדבר נכון בכל העולם ואין הבדל בין המדינות ובין היבשות. האונס משמש כאמצעי השפלה של האויב (דוגמאות מפקסיטן, רואנדה, יוגוסלביה). החיילים קיבלו פקודת לאנוס.

לכן, הגבר אשר מקריב את עצמו ואת גופו הוא האזרח הטוב ומזה נובע שלנשים אין קול פוליטי שווה.

בישראל התפתחה רשת ביטחונית בלתי פורמלית-גברית, אשר מהווה מחסום לנשים בתהליכי קבלת החלטות לגבי מלחמה.

חברות מיליטריסטיות מוציאות מבחינה כלכלית הון רב על בטחון מול הוצאות פחותות לחינוך, בריאות ועוד.

התפתחה תפיסה לפיה נשים הן “המובילות” בנושא שלום. נע”ש לא המציאה שום דבר. בישראל קיים רצף של תנועות נשים למען שלום. בחוגי השמאל אלו בעיקר תנועות מחאה. בימין פחות.

במדינה הצבאית אין מקום לאשה. נקודת הראות הצבאית שוטמת את האשה, שוללת ממנה כל תפקיד מעשי מלבד ללדת ילדים. כל עוד החשיבה הצבאית שולטת אין סיכוי לנשים בחברה.

התפיסה לפיה נשים הן תמיד למען שלום היא בעייתית. זו שיטה בינארית ודיכוטומית. מנציחה תפיסות מהותניות של מיגדר ועושה אידיאליזציה של נשים. שמה את הנשים כקורבנות פסיביות ומשועבדות כלומר שמה אותן בעמדה של חולשה.

פרופ’ ששון לוי סבורה שתפיסה זו שגויה כי נשים אינן קבוצה הומוגנית.

כאן נכנסת לתמונה תאוריית ההצטלבויות או המיקומים המוצלבים  Intersectionality

התיאוריה מדברת על כך כי נסיון החיים של קבוצות ויחידים מעוצבים בהצטלבות של מספר צירים של כוח כמו מיגדר, גזע, מעמד ולאומיות.

אין להשאיר את הנשים במעמד של קורבן כי לנשים יש אפשרות של ברירה, של מו”מ מול הפטריארכיה. לאומיות ומיליטריזם לא נכפים עליהן. ראינו כי חברות מיליטריסטיות כוללות נשים אשר רוצות בכך. מה זה בעצם נותן לנשים? מה הן מרוויחות מכך?

מבחינה צבאית

גיוס חובה לנשים לצבא. זה מסלול אשר נותן אפשרות להיות חלק מהקולקטיב. עד שנות ה-70 בישראל נשים היו בעיקר פקידות בצבא. החל משנות ה-80 עם בג”ץ אליס מילר , פרוק חיל הנשים, קורסים שונים זהים לנשים וגברים, הנשים הפסיקו להיות רק פקידות. בשנת 2000 הוקמו 4 גדודים מעורבים. קרקל הראשון מבניהם. צה”ל נהיה יותר הטרוגני.

אולם מנגד החלו לחצים להחזיר את המצב אחורה על ידי רבני הציונות הדתית. קמה “וועדת השילוב הראוי” שם רבנים דרשו לשמור על צניעותו של החייל הדתי. דרשו שהם ישרתו בלי נשים בסביבתם באופן גורף. מתחולל כאן תהליך של נסיגה אחורה, אולם מנגד היתה עליה משמעותית בהתגייסות של בנות דתיות.

מבחינה פוליטית

עד שנות ה-2000 היו בפוליטיקה בעיקר נשים מהשמאל. היום מרביתן בימין. נשים כמו מירי רגב, איילת שקד ועוד הבינו כי אימוץ אידיאולוגיה מיליטריסטית יקדם אותן ויקנה להן כוח פוליטי. הן לא רואות את עצמן כקורבנות או חלשות. הן מאמצות את המיליטריזם בצורה מודעת.

גם הגברים צריכים לחשוב מחדש מה מגדיר את הגבריות שלהם. בימינו אין משמעות הרואית של סכנה והקרבה בשדה הקרב (המלחמה טכנולוגית). מתחילה ההכרה כי גם גברים נפגעים ממיליטריזם (הלם קרב למשל).גם הם קורבנות. גם הקבוצות הכי מוחלשות פגיעות מאד ממה שגורמת מלחמה והכי פגיעות נשים ממעמד נמוך, נשים ערביות. ומי המרוויחות? נשים יהודיות ממעמד בינוני.

המיליטריזם הוא חרב פיפיות – נותן תחושת ערך לקבוצות מסוימות בחברה. האם העובדה שגם נשים מרוויחות ממיליטריזם הוא תהליך חיובי כאשר זה נותן להן יותר כוח? לא נראה כך כי מבני העומק של מיליטריזם תמיד יעדיפו גברים.

לסכום – מיליטריזם לא יכול להציע שוויון מיגדרי. תמיד בסוף הנשים חוזרות הביתה או מחזירים אותן הביתה.

 

הרצאה שניה: גב’ אסתי רידר אינדורסקי: פמיניזם חרדי – מאחורי המחיצה

האם יתכן שיתוף פעולה בין פמיניסטיות חילוניות לחרדיות? איך חיות נשים חרדיות במציאות של הדרה והפרדה.

אסתי רידר היא  פעילה חברתית, דוקטורנטית בלימודי מגדר באוניברסיטת תל-אביב ומרצה באוניברסיטת תל אביב ובמכללה בעמק יזרעאל. ספרה הראשון “שאינן נראות” זכה בפרס של מפעל הפיס.

כל הזמן חייבת לחיות בפשרה. בתחילת דרכה כאשר היתה אשה גרושה,(לקח לה 5 שנים לקבל את הגט)  עם ילד, כתבה במקומון חרדי בשם של גבר. היתה צריכה להתפרנס ולשרוד. היום היא במקום אחר אמנם אבל עדיין מתפשרת כל הזמן.

מקריאה הודעת וואטסאפ המאשרת לה להצטרף לוועד של בית הכנסת בו היא מתפללת אבל “ללא נשים נוספות”. זה סיומו של מאבק בן שנתיים להצטרף. כל מה שהיא מבקשת הוא שיהיה לה קול.

קיימות פמיניסטיות חרדיות אבל המאבק שלהן שונה. גדלה בתל אביב כחרדית, אשכנזייה. אמא שלה מורה בסמינר ועודדה אותה לקרוא ספרים. היום הילדות כבר לא קוראות. הלכה ללמוד באקדמיה וזה היה חלום חייה.

ההתחלה  שלה כאקטיביסטית היתה בשנת 2013 כאשר נתקלה בעמוד בפייסבוק שפתחה אסתי שושן בשם “לא נבחרות לא בוחרות”. בהתחלה היה לה מאד קשה והיתה נגד המהלך. אולם אחרי הבחירות חלחלה בה ההבנה כי יש משהו מבני המדיר נשים חרדיות .הן אינן נמצאות בשום מקום. הנשים החרדיות משכילות, מרוויחות טוב ובכל זאת מודרות. לה אישית יש דיאלוג רק עם אלוהים ורק מולו מוכנה כיום לעשות פשרות.

האם קיים שתוף פעולה בין פמיניסטיות  חרדיות לחילוניות.? היו נשים חילוניות אשר התנגדו לעזור. קשה מאד  להביא נשים חילוניות להבנה כי חרדיות אינן יכולות להתגייס לכל מופע של הדרה במדינת ישראל. מנגד חשוב מאד שמפלגות יפנימו את המסר שאין עושים קואליציה עם מפלגה אשר מדירה נשים. אין כמעט אף מדינה בעולם אשר מדירה נשים מלשבת ליד שולחן הממשלה.

מהו פמיניזם חרדי?

למשל קווי מהדרין – האם נשים חרדיות אוהבות זאת? לא. כאן צריך לא להסכים ולא לכבד. המפלגות החרדיות והפוליטיקה החרדית היא פרגמטית.

עוד דוגמא – באף מועצה (כנראה מועצה דתית) אין אשה חרדית. ראשת העיר חיפה למשל נכנעה לחרדים כאשר נבחרה בזכרות הקולות שלהם. כל עוד מחזרים אחריהם הם מרגישים שהם יכולים להדיר נשים.  נשים חרדיות פמיניסטיות ואקטיביסטיות לא תמיד צריכות עזרה והתערבות. צריך לבדוק כל מקרה לגופו.

פמיניזם חרדי הוא מה שנשים חרדיות אומרות שזה פמיניזם חרדי.

עצם העובדה שהיא קוראת לעצמה פמיניסטית זה מספיק.

המערכת החרדית איבדה את הכוון. פעם לא התנהגו כך.

שאלות ותשובות

  • – מדוע קשה להיות פמיניסטית חרדית שמאלנית?
  • – על מה בדיוק הן נלחמות.
  • – האם שלמה מחיר הן מהממסד והן מאנשים פרטיים?
  • – האם יש הבחנה בפמיניזם החרדי בין האשכנזיות לספרדיות.
  • – האם לבג”ץ שהוגש בנושא אי הכללת נשים ברשימה של יהדות התורה וש”ס היתה השפעה?
  • – האם צודק או יש צורך לכפות לימודי ליבה?
  •  – כאשר טוענים בעד הדרת נשים מצטטים מהמקורות. האם הציטוטים נכונים?

המרצה ענתה על רוב השאלות ביחד

נשים חרדיות יוצאות לעבודה על מנת לתמוך בעולם לומדי התורה. זה מודל ואידיאל חדש אשר התעורר אחרי השואה. נשים חרדיות מצופה מהן ללדת, לגדל את הילדים וגם לדאוג לפרנסה. ההצבעה שלהן משרתת את האידאל של החזקת לומדי התורה. לידיעת כולנו – מדינת ישראל ה יא תומכת לימוד התורה הכי גדולה בעולם יותר מכל נדבן. כל החרדים מצביעים “ג” כי אמרו להם שזו מצווה והיא הקלה ביותר. זה חלק משירה על עולם התורה.

לגבי לימודי ליבה – מי שרוצה לתת לילדים שלו גם לימודי תורה וגם לימודים לבגרות זה עולה הון תועפות. החברה החרדית לא מגיבה טוב לכפיה עליה. היא עצמה חוותה דברים קשים הן מהממסד השתי וגם באופן פרטי.

חרדים לא יצביעו או יתמכו בשמאל כי הוא נתפס בחילוני לעומת הימין שהוא מסורתי יותר. העובדה שהימין היה בשלטון זמן רב נתן לו יתרון עצום. היא חושבת שיותר נכון שמפלגות יגידו כי הן לא עושות קואליציה עם מפלגות אשר מדירות נשים.

לבי הציטוטים של “כבודה של בת מלך פנימה” – בשום מקום לא כתוב שנשים צריכות לעבוד ולפרנס וכך הן יוצאות החוצה ובכל זאת …אי אפשר להחליט שהן מפרנסות ועובדות אבל לא יכולות לעשות דברים אחרים.

על מנת ליצור אחווה ושותפות גורל בין פמיניסטיות ממגזרים שונים מתאים הביטוי “הדיכוי שלך הוא הדיכוי שלי”.