“תבורך מנשים יעל… מנשים באוהל תבורך” / רשמים מאוהל צום איתן, יעל זליגמן

“תבורך מנשים יעל… מנשים באוהל תבורך” (שירת דבורה; שופטים ה, כד) חשבתי כשהייתי באוהל של נשים עושות שלום – نساء يعملن السلام – Women Wage Peace
זה תמיד קורה לי באוהלים.
אבל זאת פעם ראשונה ש”תבורך מנשים” הצטלל באוזניי לא במשמעות של “תבורך יותר בהשוואה לאחרות”, אלא “תבורך מ- ידיהן/עיניהן/פיהן של – נשים באוהל”.

חבורה ברוכה של הנשים הצמות והסובבות אותן, קיבלו את פנינו בחיוך ומים קרים, כאשר
בצהרי החום, ימית סתת-שטיינר, תום הדני, אלמוג בהר, טל ניצן, שלומי חתוכה, לאה איני ואני, הגענו מכיוונים שונים לאוהל “צום איתן”.

אנשים שלא פגשתי מעולם (חוץ מאת תום, שגם אותו למעשה פגשתי-באמת רק שם), באו לאוהל רק מפני שהעזתי וביקשתי כי היה חשוב בעיניי. ולשמחתי גם בעיניהם. וככל שפתחו ודיברו הסתברו עוד דברים שאנו רואים עין בעין.

וכך גם הנשים שהיו באוהל. שהקשיבו. שדיברו. ששתקו.

מוזר כמה נוח יכול להיות עם אנשים זרים כשאת/ה בשבט שלך. שם לא תמיד מסכימים, אבל מקשיבים, מכבדים, מקבלים.

על הכל ניצחה לילי ויסברגר שנהגה וניווטה אותנו (לא רק מטאפורית) לאורך היום הזה ביד מיומנת ובוטחת של האמא-של כולם, הזאת שגם-אני-רוצה-להיות-פעם-כשאהיה גדולה.

הייתי רוצה לשתף פה את כל מה שכולם אמרו והביאו, אבל עכשיו כבר לילה ולא ביקשתי רשות, וגם לא את הכל יש לי. אז אני מזמינה את מי מהחבורה שרוצה – לעשות את זה פה בתגובות.

בינתיים אני מספרת פה את מה שאני זוכרת, ומתנצלת אם משהו פרח ממני – זה מרוב התרגשות.

ימית סתת-שטיינר הביאה את השיר “סאמר טיים” על רקע צלילים שאספה מ”צוק איתן” וחיברה לכדי יצירת סאונד אחת;

לאה איני דיברה בכנות גדולה ממקום אישי מאוד על הצורך לרפא, לאחות; על הנשים שלא בורחות, שמתמסרות למשימה, שיכולות לזוועה, גם כשאין תקנה; והעירה בכל אחד את פצע ה”יונתן” הפרטי שלו.

שלומי חתוכה קרא משיריו, ודיבר במודעות חברתית נוקבת על השונות ההירארכית שמתעקשים לשמר לטובת “הפרד ומשול”, ועל הספק שהוא נוטע בתלמידיו לגבי סיסמאות, בין נוסחאות ומתמטיקה.

טל ניצן, שגם צמה (!) הקריאה משיריה. היא גם דיברה בדאגה על דוחק השעה, וקראה לממשלה – דווקא הזאת, דווקא עכשיו – לעשות מעשה בטרם יהיה מאוחר מדי. (הלוואי ותישמע קריאתה.)

תום הדני (שכאמור, מעבר לשירים, “גיליתי” אותו רק היום, למרות השתייכותנו לאותו קיבוץ ואף לאותה חמולה,) תום נתן לשיריו לדבר. בלשון תמציתית צייר את הקווים שטווים את הצבא והצבאיות לתוך ארג חיינו ה”נורמליים” בארץ.

אלמוג בהר סיפר קצת על עצמו ועל התהפוכות שעברה השקפת עולמו, משנפכח לראות את האחר באשר הוא אדם באשר הוא יהודי, ערבי, שוטר, בדווי, מזרחי, אישה, אשכנזי; וקרא שירים שנותנים קצת מהראייה הרחבה הזו שלו. ואת האחרון, (לקנאתי הרבה), גם בערבית.

ואני – הקראתי בהתרגשות שיר שכבר הקראתי פעם. “עזה כמוות” קוראים לו.

עַזָּה כַּמָּוֶת / יעל זליגמן
—————————
נָשִׁים עֲצוּמוֹת כְּמוֹ עֵינַיִם
נָשִׁים מְצִלּוֹת כְּמוֹ אָזְנַיִם
נָשִׁים מְרִיחוֹת כְּמוֹ דָּם –
נַהֲלֹם וְהָיִינוּ כְּלֵב;

בֹּאנָה, יֵשׁ מְחִלָּה בִּצְפוֹן/דְרוֹם הַפְּחָדִים,
דְרוֹר נִקְרָא מִתּוֹכָה לְמָחוֹל שֶׁל שֵׁדִים,
נְשַׁחְרֵר לְתוֹכָה יְלָדִים עֲקוּדִים
וְנִמְחָק לְפָחוֹת אֶת אֶחָד הַצְּדָדִים.

נָשִׁים עֲצוּמוֹת כְּמוֹ עֵינַיִם
נָשִׁים מְצִלּוֹת כְּמוֹ אָזְנַיִם
נְשׁוֹת רְחָמִים נוֹטְפֵי דָּם –
שוב נָשִׂים אֶת הַגְּבָרִים עַל הַפֻּלְחָן?

שְׂמֹאל / יָמִין – בְּטוּחִים וְצוֹדְקִים וְחַדִּים,
רַק עָלַי נִיחָתִים פֹּה חַיִּים כֹּה כְּבֵדִים?
לֹא נוֹתְרוּ לִי גַפַּיִם לַעֲשׂוֹת צְעָדִים
אָז, אָנָּא, הַצִּילוּ לִי אֶת הַיְּלָדִים…

אָנָּא,

נָשִׁים עֲצוּמוֹת,
נָשִׁים מַצִּילוֹת,
נָשִׁים רְחוּמוֹת,
הַלְמוּת עוֹלָמוֹת –
בּוֹאוּ וְיַחַד נַהֲפֹךְ אֶת הַפֻּלְחָן,
בּוֹאוּ וְהָיִינוּ לְלֵב;

בּוֹאִי,

בּוֹאִי !

בּוֹאִי נִמְצָא מְחִילָה בִּדְרוֹם/צְפוֹן הַפְּחָדִים,
נְמַלֵּא אֶת כֻּלָּהּ בִּגְמִילוּת חֲסָדִים,
וְאוּלַי יִבָּדְלוּ לְחַיִּים
יְלָדַ יִ ךְ.