נולדתי בנצרת בה אני גרה עד היום. אנחנו ארבע אחיות וארבעה אחים, כולנו נשואים. ההורים נפטרו כשהיינו קטנים. התחתנתי כאן ואני אמא לחמישה ילדים מקסימים – שני בנים ושלוש בנות.
היום אני בת 47, עובדת כדיילת בניופארם ויש לי עבודה שניה בשיווק ובחשבונאות.
לפני שנתיים הגעתי להקרנת הסרט על נשות ליבריה שנשים עושות שלום עשו אצלנו בנצרת. הסרט היה מרגש כל כך, בכיתי מהתרגשות על השינוי שעשו נשות ליבריה ובזכות המאבק להביא שלום. החלטתי להצטרף לתנועה, אמרתי להן שזה הזמן לשלב ידיים ביחד ולהביא שלום ביחד.
לפני כמה חודשים, לקראת סוף השנה, בא לי רעיון לארגן אירוע גדול בקריסמס. אני חושבת שזה שאני גרה בנצרת, עיר של תושבים שמאמינים בשלום ובחיים משותפים, וחייתי בבית שתמיד דיברו בו על חיים משותפים זה גרם לי להזמין חברות מכל הארץ, לא משנה מאיזו דת או עדה. פרסמתי את הרעיון שלי ונעזרתי בחברות ובנשים עושות שלום כדי להביא נשים יהודיות, ערביות, מוסלמיות נוצריות דרוזיות להתארח אצלנו, כי אני מאמינה שביחד אנחנו נביא את השלום
וכך עשיתי. באו לחג מעל 70 נשים מכל רחבי הארץ. בהתחלה עשינו סיור ברחבי העיר, הגענו לכנסיות ולמסגד בנצרת. אחר כך נכנסנו לבית אירוח במוזיאון נצרת ושם רקדנו, שרנו, אכלנו ודיברנו בכל השפות. היה מדהים, מרגש. כולם חיזקו אותי. אנחנו חיים ביחד, למה שלא נחגוג ביחד? כל מי שהיתה מאמינה שאפשר לחיות בשלום. אנחנו רוצות להעביר את המסר הזה לכל הערים ולכל הכפרים. ואכן, זה פורסם בכל רחבי הארץ.
עכשיו מתארגן ביקור גומלין. נשים מזיכרון יעקב שהיו באירוע שלנו, חברות שלנו, רוצות לארח אותנו הנשים מנצרת, וכבר נקבע מועד – יום חמישי 26.4
לפני האירוע השתתפתי באירועים של נשים עושות שלום אבל לא הייתי הרכזת. אחרי שהשתתפתי בכמה פעילויות וגם ארגנתי את האירוע, המליצו שאהיה הרכזת בנצרת. יש לנו נשים בתנועה, גם דתיות וגם חילוניות, גם נוצריות וגם מוסלמיות. חלקן נשים עובדות, חלקן בבית. לא כולן מאד פעילות אבל הן תומכות בתנועה ורוצות להשתתף באירועים גדולים ולהיפגש ביחד עם נשים יהודיות. להגיע לאירועים שמתוכננים כמה שהן יכולות. גם בנצרת עילית יש נשים שתומכות. ניסינו להיכנס גם לשם. אני מאמינה שלכל מקום בארץ אפשר להיכנס כי האנשים מאמינים בשלום גם אם עדיין לא רשומים לתנועה.
אני מזמינה אלי הביתה, עושה סדנאות וחוגי בית וגם הילדים שלי והאחים שלי מגיעים ושותפים. אני מקווה שביחד עם כל הרכזות נצליח להגיע לעוד מקומות שבהם ירשמו אלינו לתנועה. אני יודעת מתוך השיחות בקבוצת הרכזות שכולן נותנות מכל הלב.
אני מקווה לעשות כל מה שאני יכולה למרות שיש גם לחץ בעבודה, אבל אני מאמינה ותומכת בכל מה שנשים עושות שלום עושות. אני מאמינה שאם אנחנו חיים ביחד והשלום בתוכנו אנחנו יכולות להשפיע על מה שיהיה במדינה כי השלום קודם כל נובע מתוך הלב.
אני שייכת לקבוצת הרכזות האזוריות בצפון, ולקבוצת נצרת של נשים עושות שלום. אני תמיד חולמת שנעשה ביחד, שנחגוג את כל החגים ששייכים לתושבי ישראל ביחד, כי כך גם נבין את השלום עצמו. וכמו שחגגנו את קריסמס כך גם אפשר לחגוג את הרמאדן ואת פסח וראש השנה.
