נשים עושות שלום במפגשים עם צעירות וצעירי מכינות ושנות שירות / רני יבין

 

הפגישות עם המכינות הן עניין מורכב, לא פעם קשה אך כמעט תמיד גם מעניין ומהנה. איך נקבע המפגש? לרוב, מתקשרת או מתקשר החניכה שקיבלה על עצמה לתאם את שבוע ההרצאות העוסק ביהודה ושומרון או בזרמים ודעות בחברה הישראלית. החניך או החניכה שהתקשרו מציעים תאריך, מיקום ואנו משוחחות קצת על הרקע של הקבוצה, מי ומי נמצאות ונמצאים בה. רקע על המכינה וּמטרותיה וכמובן על ההקשר אליו משובצת השיחה של נשים עושות שלום. כלומר, עם מי כבר נפגשו, את מי שמעו, היכן סיירו וכדומה ואז סוגרים סופית את הפרטים והכל נראה מסודר.

אלא שלא פעם קורה שמתקשרים להזיז את המועד או המיקום, או שמבטלים ברגע האחרון. קרה גם ששוחחנו מראש, תיאמנו ובסוף התברר שכבר אין להם מועד מתאים לקיים את השיחה ונפרדנו יפה לשלום. כמה ימים אחר כך, נוחתת אצלי הודעת ווטסאפ: ‘התפנה לנו מקום אולי את יכולה בכל זאת להגיע מחר בבוקר לגבעת התחמושת’?  במקרה אחר אחרי שקיבלתי הסבר מפורט ומאוד חשוב על הקבוצה והפעילות (80 שנת שירותניקים ובוגרי י”ב) ביקשו שאבוא לפגישה בשבת בצהריים לעֵלִי (נסיעה בת שעה ורבע לכל כיוון  ממקום מגוריי) סירבתי בנימוס. אולם מאחר וכבר שוחחנו ארוכות, הצעתי לו להשתמש בחוברת המקורות שלנו ובמתודה בית מדרשית כדי לפתח לימוד ושיחה באופן עצמאי ואף שלחתי לו את החוברת המדוברת ועוד חוברות ודפי הסבר בהם חומרים על התנועה. הבחור בן ה- 19 סיפר שאמו חברה או לפחות אוהדת התנועה וכך הגיע אלינו. הוא קיבל הדרכה מתודולוגית ומספרי טלפון של ארגונים אחרים…  אולי מי מהם גם הגיע לעֵלִי באותה שבת.

באחד מן המפגשים האחרונים שהיו לפני כשבוע בנס הרים עם מכינת ‘דרך ארץ’ שלוחת אשלים, קיבלו את פניי ראשת המכינה רעות, וקבוצת בנות בהן אחת שסיפרה לי בשמחה כי היינו, נשים עושות שלום, מקור השראה למגמת התאטרון בה למדה בבית הספר התיכון האזורי בכפר מנחם ‘צפית’. הן השתמשו בקליפ שלנו על תפילת האימהות והמחיזו בנוסח עדכני את ליזיסטרטה.  שמעתי את הסיפור הזה שבוע קודם לכן מחברה אחרת באותה מגמה ממכינת עין פרת, (כבוד ותודות למורָה!). בסופו של אותו מפגש התעקשה לשוחח איתי צעירה אחרת שהודיעה כי הייתה מוכנה מצידה ‘לתת לערבים’ שקט ולעשות שלום אבל הם אִכזבו אותה והירי על עירה, אשקלון, גורם לה לחשוב שצריך פשוט למחוק את עזה ולהרוג שם את כולם.

אלה כמובן שני קצוות בהם פגשתי לא בפעם הראשונה, אולם הרוב נמצא על רצף הדעות ונע בו. מה שאופייני למרבית המפגשים הוא שלאחר שאני מסיימת להציג את עצמי בקצרה, את מטרות התנועה ועקרונותיה ואת כיווני הפעולה המרכזיים כולל דוגמאות ועוברת לשלב השאלות (אחרי כ 30-40 דק’), למעלה מ 50% מהידיים מורמות ולכל אחד/ת יש יותר משאלה אחת.

שאלות רבות הן סביב שני נושאים:
האחד הוא בשאלת הקשר בין נשים לשלום. “למה דווקא נשים”? מדוע שיח נשי, האם יש דבר כזה? והאם יתרום יותר לשלום. משאלות אלה מתפתח דיון מגדרי רחב ורלוונטי להן כאן ועכשיו. דיון שלא בהכרח קשור אך ורק לשאלות על שלום וביטחון במובן המקובל והרווח.
הנושא השני שחוזר בווריאציות שונות הוא סביב השאלה: “טוב!  אז מה הפתרון שלכן?” שאלה העולה דווקא אחרי ששוכנעו שהסיטואציה מורכבת וכי העובדות בשטח אינן ניתנות באמת לשינוי. נושא זה, כקודמו ,מזמֶן דיון על הפתרונות שכבר הוצעו בעבר וכשלו, על קיבעון מחשבתי בתהליכי קבלת החלטות, על חשיבה מחוץ לקופסא, על אזורים אחרים בעולם בהם התרחשו סכסוכים רבי שנים ושלאחרונה הגיעו שם להסכמי שלום. הנתונים על המקומות האחרים , אגב, ומידע מדויק עליהם מתקבלים לרוב בהקשבה דרוכה ובהפתעה גמורה (אירלנד, ליבריה, קוסובו וייטנאם קולומביה- כל מקום והסיפור שלו) .

התגובות באופן כללי לא פעם מפתיעות מאוד. בחצבה בשלב די מתקדם של ההרצאה, פלט לתומו בהפתעה אחד הנערים ‘אני לא מאמין, פעם ראשונה שאני נמצא במקום ומדברים אליי בלשון נקבה, כמו אל בת” (דיברתי גם וגם) הבנות מהצד השני של החדר לא החמיצו את הרגע והריעו ‘אז עכשיו אתה מרגיש מה שאנחנו…’ הוא היה המום, פשוט המום. במפגש אחר, אחרי דיון רציני על ההבדלים המגדריים מהיבטים שונים, גם בהקשר של סדרי עדיפויות לשלום ומלחמה, סיכמה החבורה כולה שחובה ללמוד יותר מגדר. מצד שני היו שביקשו שאשלח את הנוסח המלא של הצעת החוק כדי שילמדו איך מתקבלות החלטות על מלחמות. בסוף אחד המפגשים ליווה אותי בעקשנות חיננית נער למכונית, עזר לי לשאת  את השלטים, הספרים (לגבות את המידע) והתיק עם הגלויות, החוברות והצמידים, וחזר ושאל איפה יוכל לקרוא יותר על דוח מבקר המדינה על ‘צוק איתן’.

מצאתי כי כמה שזה חשוב לדבר על תהליכי קבלת ההחלטות על יציאה למלחמה, הרי זה נושא מאוד רגיש, מסובך, כאוב ומבהיל בגילם ובמצבם. לכן בנושא זה, למשל, אני ממעטת לגעת ועושה זאת רק כאשר אופי קבוצה והדינמיקה המתפתחת מתאימים.

דוגמאות אחרונות ומילות סיכום, בסוף אחד המפגשים ניגש אליי ע’ להודות לי וגם להודות שהוא אומנם ‘שוביניסט ידוע ואיש ימין מוצהר’ כך לדבריו, אבל השיחה הייתה עבורו מאוד חדשנית וגרמה לו לחשוב אחרת לגמרי על הנושאים עליהם שוחחנו. במקום אחר ליווה אותי בחור שביקש להגיד גילוי נאות. התברר שהוא בכלל מלווה עם נשק של הסיור המסוים הזה ואינו חלק מהמכינה. אולם, חשוב היה לו לומר לי שהוא לא מסכים עם אף מילה שלי אבל ‘השיחה הייתה מאוד מעניינית ונוהלה בחן ובפתיחות’.

ראשת המכינה של ‘דרך ארץ’ סיכמה בפני החניכות/ים את המפגש במילים:  ‘שימו לב! לא שמעתן כאן לא ימין ולא שמאל אלא משהו אחר, חשיבה רחבה יותר עם כיוונים חדשים לעתיד”.

ולסיום סיום- טובות השתיים מן האחת – ביומן התנועה מתפרסמים המפגשים מראש, אתן מוזמנות להצטרף. וכמו כן יש מכינות ושנות שירות רבות שעדיין לא הגענו אליהן, לא שמעו עלינו ואנחנו לא עליהן, מוזמנות להמשיך ולהפיץ בכל דרך ולהזמין אותם לפנות  לתאום מפגש אל: roniyavin1@gmail.com.