חדר פוליטי משלנו / מיכל ברק

חדר פוליטי משלנו

במפגשים, בצמתים, בחוגי בית – תנועת נשים עושות שלום מצליחה לגייס מאות נשים מדי שבוע לשורותיה. שוב ושוב אנחנו שומעות את התגובה  “חיכינו לתנועה הזו”, “סוף סוף התנועה שרציתי להיות חברה בה”.  איך זה קורה? מהו סוד קסמה של התנועה? זה מוזר שכן יש בישראל מסגרות לפעולה פוליטית, לפעולה למען השלום. מה מיוחד בנשים עושות שלום? אני רוצה להציע שתי נקודות מרכזיות כתשובה לשאלה הזו:

מרחב בטוח לדיון פוליטי

אחת הסיבות המרכזיות לכוח של התנועה היא שהתנועה מאפשרת לנשים לעסוק בנושאים פוליטיים – נושאים שלפחות בישראל נשים עדיין מרגישות חוסר ביטחון לגביהם. העיסוק בנושאים פוליטיים והנוכחות במרחב הציבורי מפחידים נשים. סוגיות של שלום, ביטחון, מפלגות, בחירות, פוליטיקה. אני חושבת שהעובדה שהחדר הוא נשי לגמרי ושהן חלק מתנועה שמצהירה על כך שלנשים יש אמירה פוליטית ברורה – מאפשרים להן להתחיל לדבר. אני חווה זאת מאוד באופן אישי. למרות שתמיד הייתי פעילה פוליטית אני מרגישה איך אני צוברת בטחון בדיעות ובמחשבות שלי, מרגישה איך קל לי הרבה יותר להתבטא בנושאים פוליטיים בחדר נשי מפרגן ותומך. אנחנו גם מרחיבות את השיח הפוליטי. בישראל כל מה שקשור בבטחון הוא גברי – צבאי. בכל ההחלטות על יציאה למבצע או מלחמה השיקולים והשוקלים הם אך ורק גברים. יתרה מכך, כל נושא פוליטי או מדיני הופך להיות עניין בטחוני כלומר צבאי כלומר גברי.

ואילו אנחנו שואלות מה זה בטחון עבורינו? מתעקשות על כך שנקודת המבט האזרחית, ובתוכה נקודת המבט הנשית היא חלק חיוני בתפיסת בטחון. בטחון אינו רק טילים וטנקים, אלא גם בטחון אישי ובטחון תעסוקתי. רווחה. אנחנו מתעקשות ששיקולים אזרחיים כמו תעסוקה, חינוך, משפחה צריכים להלקח בחשבון ולהשפיע על סדר היום הפוליטי. זו תפיסה שמצד אחד מרחיבה את השיח ומנתקת אותו מהמושגים המקובלים שלו. מצד שני, מאפשרת לנו לא רק להתבטא אלא להיות המומחיות לדבר.

זהו תהליך של העצמה – החוויה של השתתפות בפעולה פוליטית היא אינטנסיבית מאוד. אנחנו פועלות יחד – תומכות זו בזו. יש לכך כוח אדיר. בעיני אחד הדברים המשמעותיים ביותר בחיים הוא היכולת להשפיע על הכלל, על אחרים, על המציאות סביבי. יכולתו של כל פרט לבטא את עצמו במרחב הציבורי היא לא רק בסיס הדמוקרטיה, היא חיונית לתחושת השותפות והמסוגלות של כל אחד ואחת מאיתנו. התנועה מאפשרת למאות ואלפי נשים להיות שותפות בחוויה של שיחה פוליטית, של השפעה על אחרים, של השתתפות בכוח אזרחי משפיע. התנועה העניקה לנשים רבות פלטפרומה למוביליזציה פוליטית.

שבירת דיכוטומיות

הסיבה השנייה לכוח המשיכה של נשים עושות שלום היא הזהות המגדרית, הנשית. אני חושבת שהחיבור הנשי מאפשר שבירת דיכוטומיות מסורתיות. בכל מדינה יש חלוקות לאידיאולוגיות מובילות. בישראל החלוקות הללו מאוד חזקות וקשורות קשר הדוק לזהות והשתייכות. החברה הישראלית מפוצלת בין ימין לשמאל. השמאל מזוהה עם הדמוקרטיה ועם השלום. הימין מזוהה עם הציונות ועם הביטחון. האידיאולוגיה הפוליטית מגדירה שורה של זהויות: דתיות, עדתיות, אפילו סוציואקונומיות. אני חושבת שהחלוקות הללו לא משרתות אותנו אלא מגבילות ותוחמות אותנו. בנשים עושות שלום אנחנו טוענות שהשאיפה לשלום חוצה מחנות פוליטיים ומפלגות. היא משותפת לנשים בשמאל במרכז ובימין. היא לא עומדת בסתירה לרצון בביטחון אלא מקדמת בטחון. הכרחית לביטחון. לכן החלוקה לפיה השלום שייך לשמאל ואילו הביטחון לימין היא מופרכת ומטעה.

בעשרים השנים האחרונות הציבור בישראל הפסיק לדבר על השלום. הפסיק להאמין שמציאות אחרת היא אפשרית ושחיינו אינם בין סבב אלימות אחד למישנהו. הפסקנו לחלום ולקוות. נטשנו את האפשרות שהממשלה שלנו תיזום, תציע, תקדם מאמץ למען הסכם מדיני. המטרה הראשונה שלנו בנשים עושות שלום היא להחזיר את התקווה ואת השיח על השלום לתודעה הציבורית. במובן זה איננו מציגות הסכם מדיני מסויים – אנחנו פונות לשאיפה הבסיסית של כל אחד ואחת: השאיפה לחיים שקטים, רגועים, שלווים. אנחנו סבורות שהשאיפה הזו חוצה מגזרים ומחנות מפלגתיים: בימין בשמאל ובמרכז, חילונים ודתיים, עניות ועשירות, יהודית וערביות כולן חייבות לרצות שינוי, לשאוף לתקווה ולשלום. אני יודעת שאינני יכולה לשכנע איש  שנדרש שינוי במדיניות ישראל בטענות לוגיות ואנליטיות. החיבור חייב להיות ממקום של זהות, גם כאן מתבררת הזהות הנשית – המגדרית ובמובן מסויים גם האימהית כקריטית. מאפשרת שותפות חוצת דיכוטומיות. מאפשרת חיבור מידי. חיפוש מכנה משותף ולא הסתפקות במכנה משותף נתון. מעבר לכך, כאשר אשה דתיה אורתודוקסית מתחברת לאשה דוברת רוסית חילונית או לישראלית פלסטינית הן לומדות להכיר זו את זו, הן גם מבינות באופן העמוק ביותר שלכל אחת מהן מרכיבי זהות רבים חלקם מפרידים ביניהן – אחרים מחברים. זוהי שבירה של סטריאוטיפים מוכרים שאנחנו פועלות מתוכם.

נשים עושות שלום אינה עוד תנועת שמאל לא רק מכיוון שאנחנו פונות לקהל רחב יותר ומבקשות לגייס את כלל הציבור שתומך בשלום, בעשייה, בשינוי המציאות המדינית בישראל. אלא גם מכיוון שאנחנו לא מצהירות על כיוון מדיני מסוים. איננו מצהירות על פתרון פוליטי כזה או אחר לקונפליקט הישראלי פלסטיני. איננו מביעות עמדה בנושאים כמו ירושלים, הכיבוש, ההתנחלויות או זכות השיבה. לכל אחת מאתנו יש ודאי עמדה בנושאים הללו. גם לי כמובן. אבל המסר שלנו הוא פשוט – כולנו שואפות להסכם מדיני. ללא קשר למחנות פוליטיים ומפלגתיים, ללא קשר לזהות דתית, מעמדית או אפילו לאומית. האתגר הוא להמשיך במסר הזה מבלי להיות חלולות – חסרות תוכן וזהות פוליטית. זה מאתגר אך אפשרי.

מידי ערב כמעט מאז שהוקמה התנועה אנחנו מקימות מעגלי שיחה של נשים. עד כה המעגלים היו בעיקר של נשים מאותה קהילה שמתאספות לדבר על התנועה ולחשוב יחד על כיווני פעולה עבורן ועבור התנועה. לאחרונה אנחנו מתחילות לקיים מעגלי שיח של נשים מקהילות שונות: דתיות עם חילוניות, יהודיות עם ערביות, ותיקות עם עולות חדשות. זו כשלעצמה עשייה פוליטית משמעותית במציאות הישראלית. כי המפגש, ההיכרות והחיבור סביב נושאים פוליטיים – הם חלק מהעשייה.

אנחנו מנסות ליצור תנועה שטוחה – שאין בה היררכיה. כולנו הפנים של התנועה, וכולנו מאחוריה. מי שרוצה להצטרף, מכריזה “הנני” ומוצאת את מקומה: כדוברת בחוגי בית, ככותבת, כאחראית באזור מגוריה, כמשכנעת בצומת, בסיירת הבחירות שלנו או באחד מצוותי העבודה הרבים. גם מודל לא היררכי ושיתופי הוא חלק מהתפיסה האלטרנטיבית הנשית ואני מקווה מאוד שהוא יאפשר לכל אחת מאתנו להיות שותפה שווה באנרגיה האדירה הזו, אך גם יאפשר לתנועה לנוע באופן חד וממוקד אל עבר המטרה הברורה שלה. אנחנו נחושות לשנות את המציאות בישראל: את דעת הקהל ואת הממשלה – כדי להוביל להסכם מדיני.

**

בקיץ הנורא שחווינו בישראל מצאתי את עצמי מחפשת איך אני יכולה לפעול כדי שלא לשקוע בדיכאון. מצאתי את עצמי מחפשת נשים נוספות לשוחח איתן. זו היתה פעולה אינטואיטיבית. היום בהתבוננות על תנועת נשים עושות שלום אני יכולה לעשות רפלקסיה מודעת יותר לחיפוש הזה: חיפשתי מקום תומך, שבו אדבר על רגשות, מחשבות תקוות ואסטרטגיות פעולה – מבלי לחשוש. חיפשתי להשפיע על המרחב הציבורי בסביבה תומכת. רציתי לדבר עם דומות ושונות ממני. הפעילות הזו גרמה לי לשינוי מאוד עמוק בתפיסה העצמית שלי. היא גם גרמה לי להבין אחרת את המצב הפוליטי בישראל. להתבונן בראייה רחבה על המציאות, על המשותף והמבדיל ביני לבין נשים וקבוצות שראיתי בהם אויבים מושבעים שלי. האתגר הגדול עכשיו הוא להפוך את העשייה הזו לבעלת השפעה משמעותית בעולם.