את תנועת נשים עושות שלום פגשתי לראשונה אי שם בשלהי 2014, בדוכן ברחוב הראשי של אבן יהודה, מקום מגורי. לא ידעתי אז עד כמה המפגש יהיה משמעותי עבורי בהמשך.
אני פסיכולוגית ארגונית-חברתית ויועצת ארגונית במקצועי. בעשר שנים האחרונות ייעצתי לארגונים חברתיים וציבוריים, ביניהם ייעצתי לארגוני שלום, חברה משותפת, ארגונים פמיניסטיים ועוד. לפני כן עבדתי מעל עשר שנים בבית הספר לפיתוח מנהיגות של צה"ל.
בעשרים שנים האחרונות פגשתי צבא, מלחמה ושלום ממספר נקודות מבט שונות מאד זו מזו. התסכול מהסכסוך המתמשך, מהשיח המיליטריסטי, מתחושת העדר השינוי ומהנזקים המתמשכים של כל אלו, לא הרפה. המחשבה על כך ששלושת בניי ישרתו בצבא שעדיין נאבק את אותו סכסוך שהתחיל עוד לפני שאני נולדתי הייתה בלתי נתפסת. כך גם המחשבה שאשב ולא אעשה דבר כדי לשנות את המציאות הזו.
בעת המפגש הראשון עם התנועה, כבר עבדתי מספר שנים עם ארגוני שינוי חברתי, ביניהם ארגוני שלום רבים והכרתי את אסטרטגיות הפעולה, את ההשפעה ואת החסמים להשפעה של ארגונים אלו. הרעיון שהציגו לי נציגות התנועה, כיוון החשיבה והחיבור בין נשים לשלום צלצל נכון. נרשמתי מיד, השתתפתי בחוגי בית, אירחתי חוג בבית בביתי ועקבתי בעניין.
חודשים ספורים לאחר מכן פנו אלי נציגות מנשים עושות שלום בבקשה לייעץ לתנועה, ומאותה עת ובמשך כשלוש שנים ליוויתי את צוותי ההיגוי כיועצת מטעם שתיל. לפני כשנתיים חזרתי לתנועה כפעילה. הייתי שותפה לצוות שהוביל את הקונגרס, חברה בצוות אסטרטגיה ובצוות 1325, הייתי חברה לתקופה בוועד המנהל ולאחרונה הצטרפתי לצוות ההיגוי. במהלך השנים האלו למדתי המון. אף שתמיד תפסתי את עצמי כפמיניסטית, התפיסה שלי התפתחה והתעצבה על בסיס הפעולה בתנועה וכך גם התפיסה לגבי הדרכים לקדם שלום והחיבור בין השניים – שלום ופמיניזם. אני מאמינה שהחיבור בין "נשים" ל"שלום" הוא בעל פוטנציאל לשנות מציאות.
אחד האירועים התנועתיים שהיו עבורי בעלי משמעות עצומה היה קונגרס הצעירים שנערך בנובמבר 2018. בחרנו לעסוק בנושא "הסרת חסמים לשלום". יחד עם עשרות אורחות ואורחים מהארץ ומהעולם בחנו מגוון חסמים לקידום שלום, את הדרכים להתמודד איתם ואת התרומה הייחודית של נשים לתהליך. נקודת המבט הזו, של חסמים והסרתם, היא לדידי, דרך התבוננות מאד משמעותית ומאד נשית על נושא השלום. נקודת מבט שאינה מניחה פתרונות מהירים (עיסקאות מאה ודומותיהן) או דרך קלה ומהירה, אך נותנת תקווה לפירוק ה"בעיה" הכל כך מורכבת, של הסכסוך למרכיביה, ואפשרויות להתמודד עם כל אחד מהן בנפרד. גישה זו מציעה אפשרות להשתתפות של נשים ממגוון תחומי ידע והתמחות ומכל קבוצות החברה בתהליך השלום.
בקיץ האחרון השתתפתי במשלחת של נשים עושות שלום לדרום אפריקה, לשבוע מרגש ומעורר השראה. חזרתי משם עם מטען גדול. שלושה משפטים שנאמרו לנו שם מלווים אותי מאז: האחד הוא שתהליך השלום לא מסתיים עם חתימה על הסכם. אחריו יש דרך ארוכה לפיוס וריפוי הפצעים ולנשים תפקיד ייחודי בתהליך זה. תהליך שמביא לידי ביטוי את יכולתן להתייחס למגוון היבטים של פיוס, להביא יכולות של הקשבה, מו"מ וחיבורים.
המשפט השני הוא ששלום אינו העדר מלחמה. שלום אמיתי (שלום חיובי) הוא מצב של העדר אלימות מכל סוג, שיקום מערכות יחסים, יצירת מערכות חברתיות לטובת כלל האוכלוסייה וקיום תהליכים בונים של יישוב סכסוכים והתמודדות עם קונפליקטים באופן אפקטיבי.
המשפט השלישי הוא שאין שלום ללא שיוויון מגדרי. בחיבור הזה אני מאמינה בכל ליבי!