לאחרונה התארחה קבוצת חברות נשים עושות שלום אצל חברותינו בתקוע. הרעיון שהבשיל לפני זמן מה, התקיים בתקופה מאד סוערת והצליח מעבר למשוער.
החברות הגיעו לפני שבת למפגש הכרות, שבו קיבלו הסבר, על הקמת היישוב המעורב (דתיים וחילוניים ועם תפיסות עולם מגוונות). לאחר מכן, פוזרו בזוגות למשפחות, בהן התאפשר להן להתחבר, להכיר, לשמוע להשמיע ולקבל את השבת, באופן שאפשר שיח שונה ומתמשך שלא כמו בימים רגילים של מרוץ החיים. המפגש עם מנהגי השבת ייצר חוויה אחרת, שכלל אתגרים קטנים ולא צפויים אך התנהל בהדדיות מכבדת.
לאחר סעודת השבת נערכה פגישה, בבית אחת המארחות, אליה הגיעו 40 תושבים, גברים ונשים בגילאים שונים. התקימה שיחה בה לחלק מהמשתתפים היה חשוב להנכיח את דעותיהם, שלא תמיד עברו בקלות את הצד השני. אך היה ניסיון לנהל שיח משתף ומקשיב בו זמנית, להימנע מפינג פונג של עמדות.
הפער בין האווירה הטובה והיכולת להכיל את הדעות השונות הפתיע את כל הנוכחים וייצר למארחים והמתארחים חוויה חזקה של תיקווה, כבוד והערכה הדדית. למחרת המשיכו השיחות וההכרות.
המשתתפות העידו שלאחר המפגשים המתמשכים לאורך השבת הן יצאו מרוגשות, מבולבלות, תוהות וגם עם תחושות טובות ש: "כן זה אפשרי" להיות בדיאלוג עם השונה ממני.הן גילו איך האנרגיה והשיח משתנים, היכולת "להיות" אפשרה לבטא את הכאב האישי / לאומי ולהקשיב לכאב של האחר.
כמו כן, קיבלו חיזוקים של הוקרה והערכה לדרך שלנו בנשים עושות שלום ובהובלה נשית, המבוססת על הקשבה הדדית לכאב ולמורכבות בלב פתוח, על המאמץ וההתמדה להיפגש כדי לדבר על המציאות הקשה וזאת למרות הבדלי הדעות.
כמה רשמים של המתארחות:
"נשארנו עם טעם של עוד ורצון משותף להמשך הדרך, והכרה שלנשים יש תפקיד חשוב בהובלה."
"הרגשתי שיש לכולנו, במיוחד בתקופה זו, רצון לשמור על העם הזה, ומובן שצריך לשלם מחיר כדי שזה יקרה. מה שהכי התחדד לי זו השונות, המורכבות והעוצמה של חשיבה נשית, לעומת הגברית, כי זה פשוט נכח בכל דיון וזה מה שאיפשר דיאלוג; זו תובנה משמעותית שלי: אנחנו הנשים חייבות לצאת לקדמת הבמה ולהוביל. לחנך לכך את הבנות שלנו"
"בעזרת ההכוונה הטובה מאד של הצוות שבנה את האירוע, הצלחנו ליצור שיחה כנה ופתוחה בין המשתתפים. בתוך התעקשות על הקשבה אמיתית לאחר"
"
יצאתי מלאה בטוב ובמערבולת רגשית. חשתי בעוצמה הנשית "חכמת ההמונות", הרגשתי והבנתי שכשאנחנו ביחד, הנשים, זה מאפשר לכל אחת להעז להשמיע את הקול האותנטי שלה"
"נפתח לי הלב באירוע חשוב זה. החוויות הכי עמוקות היו עם הנערים שקיבלו אותנו בהתלהבות ואהבה. הם כל כך רצו לשמוע על ניסיוני ודעותיי בנושא הפלסטיני, רצו לספר ולקבל את הבנתי לגבי חווייתם. בהתרגשות הביעו את רצונם, שנמשיך לבוא ולאחד בשלום את העם היהודי, כי יש צורך ענק בזה."
"כולי נפעמת מהשבת בתקוע, ומצטרפת לכל התהילות, התשבחות והתודות למארגנות ולמארחות"
"השבת בתקוע היתה לי חווייה עוצמתית ומטלטלת. יותר משהתגלו דברים שלא ידעתי, הבנתי אחרת את דברים שלכאורה אני יודעת זה מכבר. התובנה העיקרית היא גודל עוצמת הפגיעה והכאב בקרב "המתנחלים", ומה רבים ביטוייו ככוח מניע בתחום האישי והקולקטיבי. מכאן, שאך ורק אם נכיר כ"א בכאב (ובמכלול החווייה) של האחרים.ות, יש סיכוי להתחיל לבנות גשרים של קשב הדדי מעל התהומות בינינו"
"השבת בתקוע הדגישה לי עד כמה ארוכה וקשה הדרך, אבל בה בעת, ובאותו מקום בדיוק, היא הראתה לי פתח תקווה לכך שנוכל להמשיך לחיות יחד תחת קורת הגג המשותפת של המדינה, עם כל ההבדלים והפערים."
ארגנו את המפגש (בשיתוף המארחות מתקוע), כתבו וליקטו את הרשמים ממנו: שלומית בן-יון ודבורל'ה אברבוך, צוות מגוון וצוות שיח (פרוייקט "אישה לאישה" – יוצרת קשר עם השונה ממני) נשים עושות שלום.
תמונה מאחד המפגשים המקדימים בתקוע:
שלומית בן יון ודבורלה אברבוך
