בעיצומו של משבר הבריאותי - כלכלי חסר תקדים, וכאשר נראה שריקמת החברה מתפוררת אל מול עינינו, יש בכל זאת מקור לתקווה זהירה.
זה התחיל בחתימת הסכם השלום עם האמירויות והצהרת שלום עם בחריין.
ראינו את מנהיגי מדינת ישראל ומדינות ערביות פועלים למען השלום, מדברים על שיתופי פעולה וחותמים על הסכמי נורמליזציה.
היום עוד יום חשוב כאן, בראש הנקרה. היום יחל מו"מ בחסות אמריקאית והשגחה ישירה של האו"ם, בין ישראל ללבנון בנושא רישום הגבולות הימיים.
המניע המרכזי להתפתחות זו הוא אכן כלכלי. שתי המדינות מחפשות למצות את התועלת הכלכלית, שבהפקת מאגרי הגז. ההסכמה הלבנונית נובעת ממצבה הכלכלי הקשה. למרות המתח הבטחוני הקיים בגבול הצפון, חיזבאללה, המצוי גם הוא במצוקה כספית, אותת על הסכמה שבשתיקה.
לא מדובר בהסכם מדיני לפיתרון הסכסוך בין ישראל ללבנון, אבל עצם העובדה שמתחילות שיחות פומביות הוא סימן מעודד.
אינטרסים משותפים עשויים למנוע התלקחות נוספת בצפון ולהוות בסיס לבניית אמון.
נחוץ למצוא בסיס משותף להדברות גם עם הפלסטינים, בגבול הדרומי עם עזה, וביהודה ושומרון.
יש מומנטום לקראת שלום אזורי, שיביא לעתיד של שגשוג ורווחה. כן, זה אפשרי!
הפלסטינים הם חלק בלתי נפרד מהשלום האזורי המיוחל.
אתמול עם האמירויות ובחריין.
היום מו״מ עם לבנון,
מחר עם הפלסטינים.
ֿ
