ריטה ברודניק: זה היופי בקהילה, כולנו קצת שונים ועדיין מסוגלים לעבוד יחד

כדי להבין לעומק את הפעילות החברתית של ריטה ואת הייחודיות שלה, צריך לתת קודם-כל כמה קווים ביוגרפיים: היא נולדה בלטביה, כמה שנים לפני התפרקות ברית המועצות; משפחתה עלתה לארץ בהיותה בת 10; ילדותה עברה עליה ברמלה; הזיקה שלה לרב-לאומיות ורב-תרבותיות – על היתרונות והפערים – נטועה כנראה שם.
ריטה (41) היא פעילה חברתית, מנהלת ויזמית של פרויקטים קהילתיים וחברתיים. היא גרה בחולון עם בן-זוגה, שני ילדים, ו"פינת חי" של חתול ושתי שרקניות. יש לה תואר אקדמי בקידום וטיפול בנוער ובחינוך מיוחד, ובראשית דרכה המקצועית עבדה כעובדת נוער במסגרות מקצועיות שונות.

כדי להבין את הרקע לפעילות שלה בנשים עושות שלום ואת הנחשוניות שלה, צריך להתעכב מעט על כמה אבני דרך שהובילו לכך: ילדות בעיר מעורבת, יזמות וזהות בפישקא, עשייה קהילתית בבינה, והעצמת נשים במיקרופיי Microfy – וכל זה יסופר מיד:

כילדה-עולה ברמלה, חוותה חוויות מעצבות של חיפוש זהות והגדרת שייכות. בדיעבד הבינה עד כמה הזירה הקהילתית הייתה חסרה. "לכן", היא מסבירה, "פניתי בשנותיי המקצועיות הראשונות לכיוונים כמו קהילת פישקא, שפתחה צוהר לשאלות של שייכות והזדהות". פישקא. הוא ארגון קהילתי (עמותה, 2007 – 2014) וריטה הייתה ממקימיו. הארגון התמקד בקהילת הצעירים דוברי רוסית דאז, בני 20 ומעלה, ומטרתו הייתה ליצור שיח בגובה העיניים בין העולים הצעירים לבין החברה הישראלית, להעצים אותם ולתת להם הזדמנות שווה. הדרך: קידום יוזמות חברתית, חיי קהילה ופעילות רב תרבותית. "הייתה כאן לראשונה שבירת פרדיגמות", מעידה ריטה, "ערבבנו בין שפות, חגגנו חגים ביחד, ערכנו סדנאות קולינריות עדתיות כדרך ללימוד היסטוריה אתנוגרפית בזווית אחרת ועוד ועוד, והיו לכך השלכות חשובות במישור החברתי, הדתי-חילוני והתעסוקתי". בבינה, בית תרבות יוצר, שעוסק בחינוך לזהות יהודית ותרבות ישראלית, שימשה כרכזת עשייה קהילתית ומעורבות חברתית של צעירים במרכז. במסגרת תפקידה בישיבה החילונית של בינה בגני הטבע בתל אביב ליוותה את הצעירים במשימות התנדבות בסביבה רב תרבותית, בלימוד מיומנויות חדשות וביצירת קשרים חדשים. כשעבדה במיקרופיי חלה אצלה תפנית, שסללה את הדרך לנשים עושות שלום. מיקרופיי הוא מיזם של העצמה פיננסית שנועד לסייע לנשים מאוכלוסיות מוחלשות בדרום תל-אביב – יהודיות, ערביות, פליטות, דתיות וחילוניות – להגיע לעצמאות כלכלית דרך יזמות: להפוך אותן מנזקקות ליזמות עסקיות בעסקים קטנים, ומכאן – לבעלות יכולות כלכליות וחברתיות. עבור ריטה, זו הייתה הפעם הראשונה שנחשפה לנחישות הכוח הנשי: לנחישות להתפרנס בכבוד מצד אחד, ולנשים הבוחרות לתרום ולהתנדב ולשמש מנטוריות-מלוות, מהצד האחר. הכול תוך תמיכה הדדית טבעית השוררת בין נשים, תמיכה שאין לה אח ורע.

עם התובנה הזו הגיעה לנשים עושות שלום, ממש במקרה, כשנענתה למודעה "דרושה רכזת מטה לתנועה". הכניסה שלה לעבודה (ספטמבר 2018) הייתה מתפרצת וסוחפת: בבת אחת נשאבה לעיצומן של הכנות לקראת מסע התנועה ביום השלום הבינלאומי. "התחברתי לרוח היזמית והחלוצית של התנועה – משני עברי המתרס… ראיתי ארגון לומד וגמיש, שיודע להיענות לצרכים משתנים… ראיתי שאיפה ונחישות… התלהבתי מהרעיון של "תנועת שטח" המותווית ומונעת על ידי מתנדבות, בעלות יכולת הובלה משותפת… חוויתי את זה על בשרי מהרגע הראשון", והיא מוסיפה: "הבנתי שאין בנוף המקומי חוץ מנשים עושות שלום, אף גוף אחר שעושה את החיבור בין ביטחון, חיים משותפים ויכולת של נשים להשפיע".

ריטה שימשה בתפקיד רכזת אחראית על מטה ואופרציה כ-3 שנים, עד 2021. עם סיום תפקידה, היא ממשיכה בתנועה כמתנדבת, אחת מבין אלפי נשים פעילות. האתגר שלה כעת הוא לגדל ולטפח את האקטיביסטיות של דור ההמשך בתנועה. לשם כך קם "צוותון צעירות", שנועד להנגיש לצעירות, בעזרת "מנטוריות" מנוסות, ערוצי פעולה אקטיביסטיים, המתחברים למסלולים קיימים, ולייצר תאי פעילות ברמה ארצית ואזורית. "יש לנו כרגע מאגר של 900 צעירות, הרשומות אצלנו. איפה אתן? איך תרצו להתחבר?"  הנה הקישור לשאלון,  הקוראות מוזמנות לפתוח ולהפיץ.

"עשייה לאורך החיים, ללא לאות, היא זו שמייצרת את המוטיבציה לנוע ולהתקדם", אומרת ריטה, ובפיה זה נשמע פשוט: "מאתרים בעיה מטרידה, מציקה, מפריעה, שואלים: מה אני יכולה לעשות כדי לפתור אותה? למי לחבור? איך לשנות? אני מאמינה בעשייה שיש בה חבירה של אנשים במרתונים עד שיוצא עשן לבן. כן, אנו שונות/ים אבל זה היופי בקהילה, כולנו קצת שונים ועדיין מסוגלים לעבוד יחד, לחנך יחד ולחיות יחד".

 

מיצג החלונות האומנותי, תל אביב, כיכר הסינמטק. ריטה הייתה חלק מצוות ההכנה, ההקמה והביצוע.