פיטה ג’ונס-פלח – דיאלוג בין-דתי יביא שלום

Peta Jones Pellach

מיום שעמדתי על דעתי אני אקטיביסטית. בילדותי באוסטרליה הורי לקחו אותי להפגנות למען יהדות ברית המועצות. לימים, הפגנתי נגד האפרטהייד בדרום אפריקה, השתתפתי בהפגנות רחוב למען סיום מלחמת וייטנאם ודרשתי זכויות קרקע לילידים האוסטרלים.

כשפיתחתי זהות היהודית, ניתבתי חלק ניכר מהפעילות שלי למען ישראל והציונות. אני זוכרת במיוחד נאום נלהב שלי כאשר האו”ם הגדיר את הציונות כגזענות. כסטודנטית למשפטים, הובלתי מחאה  נגד פעילות אנטי-ישראלית בקמפוס. לימים, כפמיניסטית אורתודוכסית מחויבת, לקחתי חלק במאבקים בקהילה היהודית שלי, מסרבת לשתוק בנוגע לאפליית נשים במרחב הדתי או בכל מקום אחר.

בכל המאבקים האלה היו לי שותפות ושותפים מדתות אחרות. לנוצרים רבים החזיקו בעמדות שמאל מתוך עיקרון. חשוב לציין שהכנסיות הובילו את המאבק למען זכויות קרקע לילידים ושנשים מכל הדתות התאחדו והשמיעו קול נשי משותף בנושאים רבים.

עזבתי את לימודי המשפטים מתוך הבנה שבמשפט לא אמצא את הדרך שדמיינתי לעשיית צדק ובניתי קריירה בחינוך יהודי. קיוויתי להנחיל לתלמידים שלי את הערכים היהודיים של צדק חברתי וכבוד האדם, ערכים שמעניקים לי השראה. כמחנכת השתלבתי בדיאלוג בין-דתי, ייצגתי את הקהילה היהודית בדיונים תיאולוגיים עם הכנסיות ופיתחתי הבנה של היסודות המשותפים במגוון נושאים מעשיים.

כשעליתי לארץ, הדיאלוג הבין-דתי הפך לעיסוק העיקרי שלי וההוראה נדחקה לעיסוק משני. התמניתי למנהלת הפעילות החינוכית של מכון אליהו הבין-דתי, אני מכהנת כמזכירה של  קבוצת הקשת הירושלמית למפגש ודיאלוג יהודי-נוצרי והקמתי יחד עם עמית נוצרי את להתפלל יחד בירושלים.

בשנת 2015 סיפרה לי ידידה שהיא משתתפת באוהל צום איתן שניצב  50 ימים מחוץ למעון ראש הממשלה לציון שנה למלחמת צוק איתן שנמשכה 50 יום בקיץ 2014. ביקרתי באוהל כדי לתמוך בנשים (ושני גברים) שישבו באוהל וצמו בדרישה ליוזמת שלום. ב-2016 השתתפתי יחד עם אחותי שביקרה אותי מאוסטרליה, בצעדת התקווה. מאז, כחברה מלאה בתנועת נשים עושות שלום, לא הסרתי את הצמיד הכחול מפרק היד שלי.  

בכל פעם שאני יכולה, אני מצטרפת לחברות שעומדות בפינת עזה-מטודלה או משתתפת באירועים המוניים של התנועה. מאז שהפכתי לעמיתה בכירה במכון קיברשטיין, אני פוגשת יותר נשים פעילות בנע”ש (נשים עושות שלום), אותן אני רואה כאחיותיי.

מהרגע הראשון שלי בנע”ש, התאכזבתי מכך שיש בתנועה כל כך מעט פעילות דתיות. אנחנו מתפללות כל יום לשלום; מדוע שלא נפעל יותר כדי להפוך את השלום למציאות?  כפי שאמר באחרונה אליק אייזקס, חבר ועמית: “אם ראוי להתפלל לו, כדאי גם  לעבוד בשבילו.”

אני מקווה שהחברות שלי בנע”ש תעודד נשים אחרות להצטרף לאחווה העוצמתית הזו, המגוונת בכל כך הרבה מובנים, אך מאוחדת על ידי התשוקה לשלום.

צפו בסרטון שהכנו במכון קיברשטין לקידום החלטה 1325 של האו”ם.