נוסעות לשלום / חגית לביא, דוגרינט, 28.5.17

 

בכניסה הראשית לכרמיאל ניצב רמזור. על עמוד הרמזור נמצא כפתור שעליו צריך ללחוץ אם רוצים לחצות את הכביש הראשי  כדי להיכנס לעיר. הרמזור הזה אינו נדיב, האיש הירוק של מעבר החצייה לא נדלק אוטומטית כשהמכוניות עומדות באדום, ואנשים רבים שלא מבחינים בכפתור מחכים הרבה ולשווא..standing in Karniel junction

כל שישי בצהרים אני עומדת יחד עם חברותי לצומת כרמיאל ומחזיקה שלט “ימין מרכז ושמאל – דורשות הסכם מדיני” על יד עמוד הרמזור ולוחצת לכל העוברות ושבים על הכפתור שמשיב לי באדיקות רבה: “בקשתך התקבלה” והאור הירוק של מעבר החציה נדלק.

בקשתך (בזכר) התקבלה!

מה בקשתי והאם התקבלה? אני מסבירה לרמזור שאני אשה וחושבת שאולי אם היה אומר לי “בקשתך (בנקבה) התקבלה” היינו מתקדמים ביחד.

…..

ועוד בקשה התקבלה: אנחנו יוצאות לרחובות. כל כך הרבה יוזמות שמנכיחות אותנו במרחב הציבורי. ברכבת, בצמתים, בפארקים ובמרכזי קניות. מול בית ראש הממשלה ומול בית הנשיא ומול הקריה. ברגל ובאופניים. נושאות שלטים ונהיות לשלט. בכנסים ובאירועים. בחוגי בית ובהקרנות. ביום ובליל. במרכז ובפריפריה.

לצאת לרחובות זה לחזור ולהיות נוכחות במרחב הציבורי, מרחב שהופקר זמן רב מדי לפעילות נגטיבית, אלימה, יוצאת נגד ולא מביאה תקווה. לצאת לרחובות זה לא להסתפק בתקשורת וברשתות החברתיות שיכניסונו לתודעה. לצאת לרחובות זה להשקיע מאמץ פיסי ונפשי כדי לעשות, לא להסתפק בלהגיד מה צריך לעשות.

פרויקט “סעו לשלום” הוא בדיוק הדבר הזה. אנחנו יוצאות מהבית להגיד מה אנחנו רוצות, אנחנו מקיפות את תמרורי האין כניסה כי על הכביש נמצאים כולם, ימין מרכז ושמאל, חילונים ודתיים, ערבים ויהודים, מתנגדים ואוהדים, מודאגים ואדישים – ולכולם אנחנו מאחלות סעו לשלום ודרך צלחה.

להמשך קריאת הפוסט של חגית לביא בדוגרינט