אוהל האימהות שלי / אביטל בראון

רב שיח באוהל האמהותכל ביקור באוהל היה חוויה, הביא עמו איזו הפתעה, ריגוש, תובנה, ובעיקר הרגשה שאין עלינו, ושום דבר לא יעמוד בפנינו.  לצערי לא הצלחתי לשריין לילה באוהל שהפך בלילה לצימר משודרג עם ארבעה כיווני אויר ואינספור כוכבים (כדברי חנה דגני, סדרנית הצימר). הצלחתי להגיע פעם או פעמיים בשבוע בלבד, ובשאר הימים, הסתפקתי בצפייה בקטעי הוידאו המוסרטים, מהאירועים שהוקרנו בשידור ישיר, ומטקסטים וסיכומים של חברות.

הנה לכן, מספר הבזקים שאשא אותם איתי עד להסכם המדיני:

מצאתי עצמי  מסייעת בהקמת האוהל ביומו הראשון, קושרת את יריעות  האוהל, תוך כדי הסבר על התנועה לתייר מזדמן, שהתרגש ופתח ארנקו לתרום לנו, כי הוא מאמין בנו.

כשכתב ערוץ "כאן" ששאל אותי למה אני באוהל, מצאתי את עצמי עונה בפשטות אותנטית "כי בני בכוננות בבסיס, ואני בכוננות שלום".  משם המשכתי בדימוי מהעולם הצבאי, ואמרתי שאני מייחלת שלעזרת מקבלי ההחלטות יעמוד מכ"ם חלופות מדיניות. מן רדאר המזהה ומתריע על כל הזדמנות שיש לדבר עם שכנינו הקרובים יותר והקרובים פחות, ומוודא שלא נחמיץ שום הזדמנות.  שמחתי מאד כאשר בביקורו של עמי איילון באוהל, כששמע על המכ"ם, עזר לי לדייק את המטפורה, כשהזכיר לי שמכ"מים משוכללים גם יודעים להינעל על מטרה כשהם מזהים אותה.

מצאתי את עצמי ערב אחד בשיחה נוקבת אך מכובדת עם אדם חרד שעבר ליד האוהל וחשוב היה לו להבין באמת אם לדעתנו יש סיכוי.  ובערב אחר, מצאתי עצמי באותה שיחה עם בחור צעיר, תושב דרום הר חברון, שחרד לבטחון ומייחל גם הוא לפתרון, כשלדבריו "כל פתרון שיביא בטחון יהיה מקובל עלי".  אותו בחור צעיר, נכנס לעקוב אחרי דף התנועה בפייסבוק, ואף תהה, מה תהיה תגובה של נשים מהישוב שלו לתנועה. כל כך שמחתי שיכולתי להציג לו דף המתאר שורה של פגישות המתקיימות בימים אלה בין נשים עושות שלום ונשות תקוע, שילה, אורנית, שדה נועז, ועופרה.

מצאתי את עצמי בוכה מכאב ומהתרגשות כשאמא של חייל שנפצע קשה בצוק איתן הובילה אותנו ללא חסך בתאורים בדרך שעברה ועודנה עוברת מרגע הדפיקה בדלת.

מצאתי את עצמי שומעת רעיונות לחלופות מדיניות אפשריות, צופה בסרטים מעוררי השראה על נשים אקטיביסטיות במקומות שונים ומדיסיפלינות שונות.

מצאתי את עצמי מסבירה את מטרות ועקרונות התנועה לנשים שנרשמו פעם לתנועה, אך לא היו פעילות, ואיכשהו הגיעו לביקור באוהל כי במקרה עברו, כי חברה שיכנעה לבוא – הגיעו, והבטיחו לעצמן שהן קמות מהכורסה ומתחילות להיות פעילות, כי יש לנו אחריות.

וכן, גם מצאתי את עצמי יום אחד עם הנכד בן השנה באוהל, משחקת בכדור.  וכשהייתי עסוקה בלהסביר את התנועה לתיירים שנכנסו, הייתי לגמרי רגועה כשלפחות שתי חברות כנסת שביקרו באוהל באותה השעה העסיקו את הנכד.

זה היה אוהל האימהות שלי, ובשבילי.  מקום מפגש בין אנשים שאחרת לא היו נפגשים, ובטח לא משוחחים. מקום למידה, מקום הדברות, כשהמוזמנים והמזדמנים הינם מכל קצוות תבל, ומכל קצוות הארץ, מכל הגילאים, מכל המינים, ובהחלט מכל "ארבעת השבטים" כדברי נשיאנו.

אוהל האימהות של נשים עושות שלום יפורק עם סיום מושב הקיץ של הכנסת, אך אנו, וגם האוהל, לא יוצאות לפגרה.  המלאכה רבה, ואנו רצות מרתון בספרינט (לפי דברי עליזה ארז חברתי).

יש לוודא שלא נכנסים למלחמה מיותרת הקיץ מבלי לבדוק ולמצות חלופות מדיניות

יש לדאוג למנגנון שיאכוף דיונים אמיצים בחלופות מדיניות

יש לדאוג שמקבלי ההחלטות יחלו במשא ומתן לקראת הסכם מדיני

יש לדאוג להרחבת מעגלי נשים עושות שלום, כך שבכל מקום וכל הזמן יעלה הנושא לסדר היום הציבורי

ואז – יהיה הסכם מדיני, בשיתוף נשים בתהליך

ומי יודע – בסוף גם יהיה כאן שלום.

תודה לחברותי שהגו את רעיון אוהל האימהות ולחברותי שעבדו סביב לשעון ב 70 ויותר הימים האחרונים. תודה גם למי שהגיעה כשיכלה, ולאלה שלא יכלו להגיע אך סייעו מרחוק,  תודה לאורחים, ול 30 חברי הכנסת מסיעות שונות שהגיעו לבקר.

וכן, לא בכדי לא הזכרתי כמעט שמות של אורחים, חברות וח"כים.  הדבר נעשה הן משמירה על צנעת הפרט, והן מפחד לשכוח מישהי בדרך.  אנחנו אלפי פעילות בנשים עושות שלום, שלא עוצרות עד הסכם מדיני.

אוהל האמהות

צילום אריאן ליטמן

לחצו לקריאת עוד רשמים מאוהל האמהות