ביום חמישי ה-19.9.17 התקיימה הישיבה האחרונה של מטה המסע לשלום במשרד שהיה קטן מלהכיל את כל הנשים שעסקו בהפקתו. ההרגשה היתה שיש עוד המון מה לעשות ולדבר אבל בשעה 19:00 העטים הדפים והניידים "נפלו" מהידיים וכולן מיהרו למבנה השכן בשד' רוטשילד 13 אל גלריית זומר לאמנות עכשווית לפתיחת התערוכה: "נשים עושות שלום".
בתערוכה השתתפו האמניות מיכל רובנר, סיגלית לנדאו ואריאן ליטמן עם עבודותיהן פורצות הדרך הפרטי והקולקטיבי, ידיים המחפשות מגע, תפירה שקטה בנוכחות חומלת של מיכל, סיגלית ואריאן – שמאניות של שלום. בתערוכה הוצגו גם תמונות שצולמו על ידי הצועדות.
את התערוכה אצר האמן הרב תחומי גיל שני. עבודותיו בווידאו וסטילס, תיעדו ברגישות מופלאה את רגעי החסד בצעדת התקווה. גם הצלמים עודד אשכנזי וגל מוסנזון הציגו את תמונותיהם המתארות את הרגעים המופלאים שחווינו יחד.
האמנית מיכל רובנר בסיוע גלריית PACE תרמה הדפס חתום וממסוגר למי שתרם לתנועה מעל 5000 ₪ וציינה כי "מרגש לראות את תנועת נשים עושות שלום הולכת וגדלה וסוחפת עוד ועוד נשים מקצוות שונות של האוכלוסייה ומקצוות שונים של המפה הפוליטית. הן יודעות שלמרות הפערים ניתן לקיים דיאלוג מתוך כבוד ולמצוא דרך לחיות בשלום זה לצד זה. זו גם האמונה שלי והכמיהה שלי. העבודה מבטאת את הניסיונות לאחות את השבר שקיים תוך אחיזת ידיים משותפת".
אומנים נוספים תרמו את יצירותיהם למסע השלום.
האמן והיזם החברתי עדי יקותיאלי, זוכה פרס זוסמן-ג'וינט לשנת 2017, מייסד ומנכ״ל העמותה לאמנות בקהילה, תרם למסע את היצירה השמלה הגדולה – מחווה לנשים הבוראות חיים, נשים העושות שלום ברחבי העולם והאומרות: "מספיק ודי לאלימות. זה זמן לאהבה, חמלה וריפוי. הגיע זמן שלום!"
השמלה הגדולה פרי הפרויקט אסורות, נעשתה לפני מספר שנים על ידי נשים מסורבות גט מכל הארץ, בתמיכת נשים מהאגודה הישראלית למעשה טלאים, ובשיתוף פעולה עם הקואליציה הבינלאומית לזכויות נשים עגונות, במטרה להעלות את הנושא למודעות הציבור, ניתנה בשמחה ובנדיבות לתנועת נשים עושות שלום, והוצגה לראשונה בכפר השלום של הגר ושרה במסגרת מסע השלום. קונספט תליית השמלה תוכנן על ידי המעצב דניאל נחמיאס. כל חלקיה נתפרו על-ידי כיתן ואורית סוויסה – חברת יצרני מפרשים Northsails. והיא התנוססה לגובה 21 מטר בהיקף של 50 מטרים.
בצד השני של האוהל, על אדמת המדבר, צוירה יונת שלום, העתק של היצירה יונה לבנה בחולות, הציור המקורי שעשתה רות כץ קליין ערב הפינוי מסיני שם גרה עד לפינוי בשנת 1982. היונה הלבנה צוירה על 4 דונם של דיונות מול ימית כשאחרוני המתפנים פינו את בתיהם. משם עפה ונחתה בערבות ים המלח כמחווה לנשים עושות שלום, העוסקות במלאכה ימים ולילות ללא לאות עד להסכם מדיני. בעזרת צוות נפלא יושר השטח וסומן, האדמה הורטבה, ואבקת אבן גיר פוזרה בגבולות סימון היונה. עבודה זו מוקדשת על יד האמנית לנשים עושות שלום באהבה.
וכך סיפרה האמנית רות כץ קליין על ההשראה ליצירתה:
"כשנשיא מצרים אנואר סאדאת נחת בארץ ב-1977 היה זה רגע מכונן בהיסטוריה שלנו, מרגש ומשמח מאד. באותה תקופה גרתי במושב שדות. ידעתי שאצטרך לשלם בביתי אך השמחה לאפשרות שלום גברה על הכל. עוד באותו הלילה ציירתי סקיצה קטנה של יונה פורשת כנפיים שאותה החלטתי שאעשה על הדיונות, בגדול, ביום שאצטרך לעזוב את ביתי, כדי לקבל את פני שותפינו המצרים לשלום.
עברו חמש שנים של משא ומתן והגענו לשבוע לפני הפינוי ממש ואני עדיין לא ציירתי את היונה. זה בער בעצמותי כי לא היה מועד ב'.
לבית העם במושב הגיעו מנהיגי האומה ימים ספורים לפני הפינוי. גם אני עליתי לבמה והכרזתי לעיני כל שכולם מוזמנים לצפות בציור יונה ענקית ביום הפינוי על הדיונות מול ימית.
הגיע היום ולא היה אחד שרצה לעזור לי, עד שאמין מחאן יונס התנדב והביא מוטות ברזל ושני טון אבקת גיר. והגיעו גם חברים אמנים מהצפון, ולבסוף הצטרפו רבים אחרים. אחר הצהריים כבר עמדה היונה הלבנה בחולות בוהקת על הדיונות. רפול, הרמטכ"ל דאז, העמיד לרשותי הליקופטר כדי שאוכל לצלם מהאוויר את היונה וצילומים היסטוריים של הישובים לפני שנמחקו.
35 שנה מאוחר יותר הגיבו חברי הישובים ואמרו שבצאתם מבתיהם היישירו את מבטם לעבר ציור היונה הלבנה בחולות והרגישו שהיא נושאת אותם לשלום."
בביקורו הראשון של הדלאי לאמה בישראל, בשנת 1994, הקדישה רות, לכבודו תערוכה של "מגדלי ברית" בין אילת לעקבה, בה הוצגו צילומים של ה"יונה הלבנה בחולות". כמו כן, היא וזיוי אדירם הביאו לדלאי לאמה הזמנה רשמית מכובדת מטעם התנועה להצטרף למסע השלום,.
לאחר המסע, שלחה אליו האמנית צילום של "יונת השלום" בערבות ים המלח וצילומים מן המסע והדלאי למה שלח את ברכתו.
הדלאי לאמה הוא האישיות הבכירה ביותר שנתן את תמיכתו לנשים עושות שלום. הוא אחד המנהיגים הרוחניים הבולטים ביותר ומעוררי השראה היום בעולם, איש של שלום וחתן פרס נובל לשלום, מנהיגו הרוחני של העם הטיבטי הגולה המתגורר בדרמסלה. הדלאי מלמד שנים רבות ומנחה קהלים גדולים ברחבי העולם בנושאים הקשורים לפיתוח שלום פנימי כצעד לקראת פיתוח שלום אוניברסלי. הוא מדגיש את האחריות האוניברסלית של כולנו בכל תחומי קיומנו מאקולוגיה, מדע, חינוך ועד קידום מחשבה אלטרואיסטית כשורש האושר בעולם. הוא דוגל באי אלימות ומאמין גדול בכוח הנשי שיכול לחולל מהפכה על ידי החמלה. מי ייתן ונשב תחת כנפי היונה כל בעלי התודעה השואפים לחיות בהרמוניה ושלום.
לאורך המסע השתתפו זמרות וזמרים רבים, ביניהם: מרים טוקאן, דויד דאור, מירי מסיקה, דוד ברוזה, עידית צין, אסתר ראדה, מירה עילבוני, אנסמבל תפילת האמהות’, רונית שפי, לאה מגדל, לאנה זילברמן, נטע שמש, לי שין מסין, להקת יוסף ואחיו – להקות ורקדניות.
אך אין מסע של נשים עושות שלום ללא יעל דקלבאום. השיר תפילת האמהות הפך להמנון של התנועה ואין אירוע בלעדיו. יעל סחפה בשיר זה רבים בארץ ובעולם. רק בשנה האחרונה היא הוזמנה לצעדות רבות, החל ממצעד הנשים הענק בוושינגטון ועד להופעות ברחבי ארה"ב, הוזמנה לצעדה בציריך, להופעת גאלת השלום בג'נבה, השתתפה במופע שלום גדול על גבול אוסטריה שוויץ, בצעדת שלום בקורדובה ספרד, בסיבוב הופעות בגרמניה ובאוסטריה, בצעדות גדולות בברלין ובמינכן, הופעה בשער ברנדנבורג בברלין, הופעה בפסטיבל La Notte della Taranta באיטליה, הופעה עם סוזן וגה, גרגורי פורטר, פדריטו מרטינז ועוד רבים אחרים.
השיר תפילת האמהות עבר 4 מליון צפיות ביוטיוב ועוד 2.8 מליון בפייסבוק. והסירטון של השיר במסע התקווה עבר 10 מיליון צפיות. עמוד הפייס של יעל עבר 40,000 עוקבים רק החודש. יש כתבות רבות במדיה, בעיתונות ובכלל. המסע לשלום הביא עמו גל של מאות כתבות מכל העולם. מהצעדה האחרונה במדבר ובירושלים כולל הופעה של האנסמבל. https://www.facebook.com/pg/YaelDeckelbaum/videos/
סיכמה: שרית בלום