שמי גדיר האני. נולדתי וגדלתי בעכו, עיר מעורבת, וחונכתי שחיים משותפים אפשריים כשיש אמון והכרה באחר, סובלנות, כבוד ואהבה הדדיים. אני מאמינה בשיח בין אנשים מכל גווני החברה כי שיח מביא לקירוב לבבות ולהכרה של האחר. כשאני פוגשת את האחר, אני מחפשת את המשותף ומתחברת אליו.
גדיר מדברת בכנס רימיני. צילום: Giacomo Bellavista
בשנת 2000, זמן קצר לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, כשעברתי לעבוד בדרום, שמעתי אין-ספור אמירות גזעניות וקריאות אלימות אך התאפקתי ולקחתי את כל אלה למקום אחר -להבנה שהגעתי לקו העימות, לאזור שאין בו קשר בין הערבים לבין היהודים מלבד כנותני ומקבלי שירותים. מצב זה הדליק אצלי נורה אדומה והתפלאתי שאף אחד לא עובד על מיגור הדעות הקדומות של הציבור בדרום.
באותו זמן פגשתי את ד"ר אמל אלסאנע אלחג'וג', אישה מדהימה שלימים הפכה להיות המנהלת שלי ויחד יזמנו מפגשים בין נשים מוסלמיות ויהודיות. במפגשים דיברנו על מנהגים וערכים בשתי הדתות וראינו עד כמה אנחנו קרובות.
היום אני גרה בישוב חוּרה ועובדת כמנהלנית של פרויקט ואדי עתיר – פרויקט אקולוגי עולמי בשיתוף המעבדה לקיימות בניו יורק והמועצה מקומית חורה ובשיתוף ממשלת ישראל. נוסף לכך, אני עוסקת בהעצמת נשים במסגרת אלסנאבל ( שיבולים בערבית ) עסק חברתי ראשון מסוגו בתחום תעסוקה והעצמת נשים אשר מספק אלפי מנות חמות לתלמידי בתי הספר בחורה ובסביבה. הפרויקט הינו תוצר של שותפות בין המועצה מקומית חורה ואג'יק – מכון הנגב, הוא ארגון ערבי-יהודי לשינוי חברתי הפועל ללא מטרות רווח ובסיסו בנגב. בנוסף לתפקידיי הפורמליים, אני מתנדבת בארגוני נשים למען זכויות וצדק חברתי וחברה בקהילת הגר השייכת אשר הקימה את בית הספר הדו-לשוני הראשון בדרום, איתם אני מארגנת מפגשים חברתיים, תרבותיים ובין-דתיים.
הצטרפתי לתנועת נשים עושות שלום לפני שנתיים כהגעתי לאוהל צום איתן עם חברות פלסטיניות מהגדה ויהודיות ישראליות. התרגשתי לפגוש נשים נחושות כל כך ובו במקום מילאתי טופס הצטרפות ותרמתי סכום סמלי. באותו יום התחלתי את העשייה שלי בתנועה כשתרגמתי את הדברים שנאמרו באוהל לשתי השפות.
הרגשתי את הצורך של נשים להכיר את השכנות שלהן, לדבר איתן לחלוק איתן ידע, חוויות, תרבות, מורשת ועוד… לכן היום אני מחברת ומקשרת ארגונים שונים לפעילות משותפת עם נשים עושות שלום. כמו כן, אני מאמינה שהשפה היא מפתח להיכרות בין אנשים ועמים. לכן אני מתרגמת לערבית את המידע שהתנועה מפיצה כדי להנגיש את המידע ליותר נשים מהחברה הערבית.
גדיר ועליסה עשת. צילום: Giacomo Bellavista
לפני כחודש חזרתי מכנס רימיני באיטליה – כנס בינלאומי שמארגן מדי שנה ארגון דתי איטלקי בנושא הכנס "ידידות בין עמים". יחד עם עליסה עשת מוזס ייצגתי בכנס את נשים עושות שלום. הנציגים ממדינות וארגונים שונים אשר איתם נפגשנו הביעו הערכה לפעולות שלנו וראו בנו תקווה לשלום בארץ ובעולם. הצגנו את התנועה בפאנל מכובד בהשתתפות נציג האפיפיור וקהל של כאלף איש שבא לשמוע שהשלום אפשרי גם במזרח התיכון. נדמה לי שאנשים בקהל הרגישו עד כמה אנחנו מחויבות לפיוס מתוך אמונה שהשלום ייתכן. חזרנו לארץ עם הרבה אנרגיות לקראת מסע השלום.
אני מאוד גאה להיות חלק מתנועה בעלת עקרונות וחזון אשר יצרה שפה חדשה שמקובלת על כל החברות בה.
