דברים אל מר בני גנץ, שר הבטחון | אוקטובר 22 (לקראת בחירות נובמבר 22)
שמי יעל, אני מייצגת את תנועת נשים עושות שלום. משמעות הדבר היא שעומדות מאחורי כ 50,000 נשים וגם גברים, שיוצאים בדרישה חד משמעית למנהיגינו – קדמו הסדר מדיני מכבד עם שכנינו הפלסטינים; המסו את חומות השינאה והפחד על יד קידום צעדים בוני אמון בתחומי החיים השונים – בחינוך, רפואה, קיימות, חקלאות ועוד; ובעיקר – מנעו בכל מחיר את המלחמה המיותרת הבאה.
אנו, נשים וגברים מכל הקשת הפוליטית, דתיות וחילוניות, ערביות ויהודיות – דורשות מכם המנהיגות והמנהיגים – שתציגו אופק מדיני ובטחוני. כי לא לנצח נוכל לחיות פה על חרבינו.
המילה "אחרי" מחייבת כיוון ומטרה ומשמעות.
המילה "אחרי" מחייבת מנהיגות אמיצה, תעוזה, נחישות וגם – הקרבה.
אנא "הסתערו" על היעד הבא – שהוא הסכם מדיני מכבד ביננו לבין שכנינו. "הסתערו" על דרך הפשרה. כי אין דרך אחרת.
"אחרי לשלום" דורשת מכם המנהיגים אומץ רב; זהו אומץ אחר מהמוכר לחלקכם משדה הקרב; זה אומץ שמכיל תיקווה, אופק, הזדמנויות לאינספור.
לרוב חברותי בתנועת נשים עושות שלום בנים בנות ובני משפחה המשרתים את בטחון המדינה במלוא המסירות, ביחידות הקרביות ביותר. אנו יודעות שלעוצמה הצבאית של מדינת ישראל יש ערך מדיני וצורך בטחוני וכלכלי אדיר. אבל אנו גם יודעות את חוסר התוחלת. כי ללא אופק מדיני אמיץ יצירתי וברור – אין תוחלת לחוזקה הצבאית לאורך שנים על גבי שנים.
בוודאי תאמרו לי, "אין עם מי לדבר". נכון, יש לנו אויב שמאופיין בחוסר יציבות, באלימות וגם באכזריות.
אבל, כולנו יודעים שבכל רגע ורגע, גם ברגע זה ממש, נעשות הסכמות ונחתמים הסכמים בנושאים ביטחוניים וגם בנושאים כלכליים ואחרים עם אותם האויבים עצמם, הם השכנים שלנו – גם בעזה וגם בגדה. אם כך, כנראה שכאשר אינטרסים נפגשים – יש עם מי לדבר. שלום עושים עם אויבים.
אל תגידו שוב ושוב, במשך שנים, שזו לא העת. שכרגע המצב אינו בשל.
למה אתם מחכים? שיהיו לנו אויבים יותר "נוחים"?
נזכיר לכולנו שגם לפני השלום עם מצרים וירדן בזמנו, היו רבים שאמרו שלא ניתן לעשות שלום עם מדינות אלו, שלא ניתן לסמוך עליכן וכד'. אבל בזכות מנהיגים אמיצים – נחתמו הסכמים אלו. והם יציבים. והם טובים לכל הצדדים.
כל מי שמכיר את המספרים ואת המצב לאשורו יודע שהזמן אינו פועל לטובתנו. האויבים שלנו נעשים יותר מתוחכמים צבאית, יותר נחושים, יותר רבים, ואנו – כפי שמראים אחוזי הגיוס, משתנים. זה אינטרס שלנו לקדם את הדברים. אינטרס ביטחוני, כלכלי, וגם ערכי מוסרי.
אל תגידו לנו – אתן לא מבינות, אתן תמימות. ראשית, כי זו טעות עמוקה ביותר. אבל אם בכלל נדרש איזה חיזוק לעמדתנו – מענין לראות איך רוב "הלשעברים" , מפקדים למען בטחון ישראל, מומחים ב INSS, אלופים, אפילו ביבי בנאום בר אילן, וגם לפיד בנאומו לאחרונה באו"ם, וזאת לצד רבים אחרים – כולם מדברים את שפת נשים עושות שלום. שפת הפשרה, הכבוד, האינטרסים הברורים של מדינת ישראל לצד אלו של שכנינו.
אל תגידו, כבר ניסינו כמה וכמה פעמים לעשות הסכמים אבל זה לא צלח. כי גם מלחמות ניסינו – וגם זה לא צלח, ורק זרע אובדן וכאב אינסופי. אז נציע לכם לנסות שוב את דרך השלום. דרך השלום היא לא דרך אחת, ויש עוד דרכי שלום רבות שאותן טרם ניסינו.
מדינת ישראל היא המדינה החזקה באזור, לכן היא נדרשת להיות פרואקטיבית ולקדם שיח על שלום גם בתוכנו וגם אל מול שכנינו. מדינת ישראל יכולה להסתער ואף להוביל את היעד הבא – "אחרי לשלום".
אנו, נשים עושות שלום, ובני משפחותינו – נעמוד מאחוריכם כרוח גבית חזקה.
עברנו ב 50 שנה האחרונות, במשך כשני דורות, את מלחמת היוהרה הראשונה – הרי היא מלחמת יום כיפור, שהיום כולנו יודעים לומר שהמנהיגים שלנו היו יכולים למנוע אותה.
אחר כך מלחמת היוהרה השניה – היא מלחמת לבנון הראשונה, במהלכה ראש הממשלה דאז מנחם בגין איבד את כוחו הנפשי, כי הבין שהולך שולל בידי מנהיגינו אנו, ממש כמו כולנו.
אחר כך רצועת הבטחון, שמנהיגינו הילכו עלינו אימים שאם נצא מלבנון, ביום שלמחרת נותקף באחת באלפי טילים. וזה לא קרה. ואחר כך עופרת יצוקה, ועמוד ענן, וצוק איתן – וכל יתר השמות הפרוזאיים היפים, שמנהיגינו הבטיחו לנו בכל פעם שנחסל את תשתיות החמאס. וזה לא קרה, וכנראה גם לא יקרה.
לא עוד "אחרי" בעיניים עצומות. כי גם אנו, הציבור כולו – הישתננו מאד. המספרים מדברים על כך.
באותן 50 שנה גם נוצר הלא יאומן – השלום עם מצרים, השלום עם ירדן, ואף הסכמי אברהם, וזאת אחרי שנים שהייתה פה בישראל קונספציה שמדינות ערב לא יעשו איתנו שלום עד אשר לא נפתור את הבעיה הפלסטינית. אבל מסתבר שגם פה המנהיגים שלנו טעו.
הסכמי השלום הללו כולם, פותחים בפנינו אפשרויות אדירות בתחומי חיים שונים. ובעיקר, הם יוצרים שביב תקווה לעתיד שפוי יותר לילדינו ולנכדינו.
רוצות להודות לכם מנהיגי מממשלת השינוי, מימין מהמרכז ושמאל, על המהלכים הפומביים אותם מקיימים אל מול הרשות הפלסטינית; מינוף הסכמי אברהם, הסכמים עם ירדן, וקידום ההסכם עם לבנון. לא, אל תתנו לתקשורת ולמספר פוליטיקאים לטרלל אתכם סביב הסכם זה או אחר. גם בהסכמי שלום קודמים לאורך השנים היו אותם מתנגדים שכל התחזיות שלהם הסתברו כחסרות שחר.
רוב העם בישראל שוחר שלום, כך מראים הסקרים. אך רוב העם בישראל לא מאמין שזה אפשרי.
לכן – תודה למנהיגים על אמירות ברורות על הצורך בבניית גשרים לחיזוק האמון בין שני הצדדים – מה שאתם קוראים – צמצום הסכסוך. יש לכך חשיבות אדירה לאווירה הלאומית התומכת, ולהסרת חומות האימה וחוסר האמון.
פונות אליכם מנהיגי ומנהיגות המחנה הממלכתי – רבים מכם אדריכלי מלחמה – שם צברתם ניסיון רב. זה אולי גם האוטומט שלכם.
אנו מאמינות שגם אתם בתוככם הייתם מעדיפים להיות אדריכלי השלום אז אנא –
הקימו קבינט שלום רב תחומי שפועל כל השנה ללא לאות.
קדמו את חוק חלופות מדיניות.
קחו את המושכות להמיס את חומות הפחד. כן זה אפשרי, כן זה הכרחי.
אל תדברו רק על צמצום – הציגו אופק לפתרון. תובילו באומץ רב, כי המילה "אחרי" היא מחייבת. אחרי – לאן?
ואל תגידו יום יבוא – הביאו את היום.
כתבה: יעל שטימברג. נשים עושות שלום
