עליה עליסאת, בת למשפחה בדואית שורשית, מתגוררת בשכונת חילף שליד טבעון, על אגן נחל ציפורי. חייהמעוגנים במורשת בדואית מצד אחד ובאמונה חזקה בחיים של דו קיום ואהבת אדם באשר הוא אדם, מהצד האחר. את ההשראה לכך קיבלה מאב המשפחה, דמות מוכרת ומוערכת בכל האזור, שחינך את ילדיו ברוח זו. עליה מזכירה בגאווה גם את אחיה, הפסל הבדואי המפורסם, סאלח עליסאת, שבנה בביתו מוזיאון לשימור המורשת של העדה – עולם שלא נעלם – ומייצג ביצירותיו את הכמיהה לשלום.
במקצועה היא עוסקת ברפואה משלימה, ו… "אוהבת לעזור, להתנדב, ולעשות שלום". והיא אכן חברה פעילה בחמש (!) קבוצות חברתיות לפחות, ועוד היד נטויה: שומרי ניקיון, שומרי הנחל, קבוצת אקלים וסביבה, עומדים ביחד וכן בתנועת נשים עושות שלום. במסגרת התנועה היא פעילה מרכזית בקבוצת חיים משותפים, שיוזמת פעילויות משותפות של ערביות ויהודיות בטבעון ובוסמת טבעון.
הפעם הראשונה שעליה נחשפה לנשים עושות ששלום הייתה בהקרנת הסרט על נשות ליבריה. היא התרשמה עמוקות, וכעבור זמן, כשהוזמנה להצטרף כפעילה, עשתה זאת ברצון ובהזדהות מלאה. תרומתה משמעותית – בשל קשריה הענפים עם נשים מקומיות – ערביות ויהודיות, וגם העברית שגורה בפיה מילדות, בזכות החיים המשותפים.
במסגרת נשים עושות שלום הצטרפה כבר כמה פעמים למשלחות של התנועה לכנסת, והיא אחראית על העמידה בצמתים באזור מגוריה, פעילות שמחזקת, לדבריה, את ההזדהות ואת ההשתייכות.
בקבוצת חיים משותפים, שהייתה בין מקימיה, קידמה אירוחי גומלין של נשים, ברמדאן ובפסח, טיולים משותפים ועוד. עליה אומרת שיחסי האמון השוררים בין התושבים, יהודים וערבים, מקנים כוח ומוטיבציה להמשיך. האירוע הקרוב מתוכנן לפברואר: מפגש בין השייח' של קהילת בוסמת-טבעון לבין הרב של הקהילה הרפורמית מעלות טבעון.
"גבולות" זו מילה שעליה לא אוהבת, ועושה להסרתם. החל מגבולות מנטליים בין ערבים ליהודים, בין עדות ומוצאים, גבולות של הפליה בין אנשים ועד הסרת הגבולות החוצצים בין נשים לבין זכותן לחיות חיים ללא אלימות וללא טרור מכל סוג. היא מסייעת לנשים ששכלו בנים בעקבות רצח, ומלווה כמה מהן באופן אישי.
"לא רק לדבר, אלא גם לעשות" – אומרת עליה, נאה דורשת ונאה מקיימת.
