20 שנה להחלטה 1325 – מסמך מסכם של ליגת נשים בינלאומית לחופש ושלום

https://www.wilpf.org/wp-content/uploads/2020/11/WILPF_UNSCR-1325-at-20-Years_Web.pdf

 

20 שנה להחלטה 1325 – סיכום של ליגת נשים בינלאומית לחופש ושלום WILPF – סיכמה ותרגמה רחל סויסה

מתודולוגיה:

במטרה להעריך איך נראה היישום של החלטה 1325 בשטח עבור נשים המעורבות בהשכנת שלום ועבור נשים בארגונים אזרחיים – WILPF ראיינו במתודות שונות מעל 200 פעילות בסניפיה השונים בעולם.

 

תקציר

20 שנה אחרי קבלת החלטה 1325 ותשע החלטות נוספות על נשים שלום וביטחון, אין ספור הבטחות ממדינות ומסגרות נורמטיביות לקידום שוויון מגדרי, נשים עדיין סובלות יותר לפני, בזמן ואחרי עימות מזויין.

קיים פער בין החזון למציאות.

הבעת דאגה על איטיות ובעייתיות ביישום יכולה לשמש כסות במקום דיון נחוש בשאלה מדוע הבעייתיות קיימת מלכתחילה.

בדוח זה דיון בשלוש שאלות:

1)כיצד נראה חוסר רצון פוליטי ומה השפעתו על חיי נשים?

2) כיצד ולמה קורה שהחלטה 1325 מיושמת במנותק מתהליכים אחרים?

3) אלו תנאיים יאפשרו, לדעת נשים, השתתפות משמעותית מבחינה פוליטית, חברתית וכלכלית הקשורים לשלום  וכיצד נשים תעסוקנה במבני כוח כאשר מתעלמים מנוכחותן או מונעים באופן פעיל את השתתפותן.

 

ב-20 השנים האחרונות היקף האג’נדה של נשים שלום וביטחון גדלה וכוללת נושאים כגון מגינות על זכויות אדם של נשים, חוסר שוויון מגדרי מובנה ועוד. כמו-כן פותחו מדדים מקיפים להערכת יישום ההחלטה.

מציאות לכוד ורטוריקה לכוד: זכויות אדם, פירוק מנשק, מניעת עימותים וניתוח סיבות השורש – האלמנטים החשובים ביותר ליישום ההחלטה – מקבלים הכי פחות דגש ביישום. סין, רוסיה, ארה”ב ואחרות מתנגדות למינוחים הקיימים בנוגע להחלטה 1325 והשגורים בפי ארגונים האזרחיים שדחפו את מועצת הביטחון לקבל את ההחלטה. הדוגמא החדשה ביותר: מועצת הביטחון התמהמהה שבועות ארוכים עד שניסחה את הקריאה להפסקת אש בעקבות הפנדמיה.

קיימת אמת לא נוחה נוספת: המיליטריזם על כל היבטיו מתגבר בעולם, כולל מעשים של חלק מחברות מועצת הביטחון. דווח 2019 של המזכיר הכללי בנושא נשים שלום וביטחון שם זרקור על ההוצאה הצבאית הגלובאלית בשנת 2018 שהיתה 1.8 טריליון USD! בשנת 2019 היו המדינות החברות הקבועות במועצת הביטחון (כולן בעלות זכות וטו) בין עשר המדינות בעולם המוציאות הכי הרבה על הצבא ובין 10 המדינות המייצאות הכי הרבה נשק. אף אחת מההחלטות בנושא נשים שלום וביטחון אינה מתייחסת להוצאות צבאיות. קיים קונפליקט אינטרסים גדול.

יותר ויותר ההחלטה משמשת להפיכת מלחמה ליותר בטוחה עבור נשים ונערות, במקום מסגרת למניעת מלחמה. מיליטריזם הינו החסם הגדול ביותר בפני יישום הוליסטי של ההחלטה והשגת שלום פמיניסטי.

3 אתגרי מפתח ביישום החלטה 1325  (פירוט 3 האתגרים הוא תרגום סיכומים שבגוף המאמר)

1) מיליטריזם ומיליטריזציה, 2) חתירה פטריארכאלית ופוליטית תחת ההחלטה,  3) דין וחשבון חלקי בנושא יישום ההחלטה.

שלושת הנושאים קשורים זה בזה.

1) מיליטריזם ומיליטריזציה

                נושאי פירוק מנשק ודה-מיליטריזציה בולטים בהיעדרותם מדיונים על יישום האג’נדה של נשים שלום וביטחון.

                החלטה 1325 עדיין נתפסת כמסגרת רלוונטית רק עבור מדינות בסכסוך ולא עבור מצבים של אחרי-סכסוך, ורואים שוויון מגדרי וזכויות נשים כדבר נפרד משלום וביטחון.

                ההגדרות הצרות והצבאיות של סכסוך, שלום וביטחון חוסמות ניתוח של סיבות שורש.

                מניעת עימות נעדר מדיונים על אג’נדת נשים שלום וביטחון ומיישומה.

                הוספת נשים במבני כוח מחומשים, במיוחד בפעולות צבאיות ובפעולות של שמירת שלום, הפכה למוקד דומיננטי ביישום הא’גנדה.

2) חתירה פטריארכאלית ופוליטית תחת ההחלטה

                אג’נדת נשים שלום וביטחון מוקטנת  ל”סוגיית נשים” ונתפסת כמנותקת  מעניינים רמים כביכול של שלום וביטחון.

                יישום האג’נדה סובל מדחיפת נגד משמעותית בנושא זכויות אדם של נשים, כולל במועצת הביטחון.

                יישום האג’נדה מוטל על אירגוני נשים של החברה האזרחית ועל מגינות על זכויות אדם של נשים. הם לוקחים ולוקחות על עצמם תפקידים מדינתיים אין-ספור כדי להגן על ולקדם זכויות אדם של נשים.

                הן הארגונים והן הנשים הפרטיות הנ”ל עובדים ללא לאות על מנת להשפיע על שינוי בקהילותיהם, במדינה וברמה והבין-לאומית. והם עושים זאת תחת תנאיים יותר ויותר  בלתי יציבים ומסוכנים.

                השתתפות נשים בתהליכי קבלת החלטות נשארת פרו פורמה, ללא הכללה משמעותית או מגוון והצטלבות (intersectionality). כך קיימת חתירה תחת  זכויות נשים להשתתף  בכל תהליכי קבלת ההחלטות החברתיות, הפוליטיות והכלכליות אשר משפיעות כולן על חיי נשים.

.

3) דין וחשבון חלקי על יישום ההחלטה

                יישום נשים שלום וביטחון סובל מחוסר יישום הוליסטי כאשר ממשלות וארגונים בין-לאומיים בוחרים בפינצטה את הנושאים מתוך האג’נדה שמעריכים שיש להתמקד בהם.

                יישום נשים שלום וביטחון בד”כ מראה חוסר קוהרנטיות במדיניות, הן כלפי מסגרות פנים מדינתיות והן כלפי מסגרות בין-לאומיות.

                יישום נשים שלום וביטחון חסר חובת דווח, הן ברמת המדינה והן ברמת גורמים בין-לאומיים, כולל את האו”ם.

                תירגום האג’נדה לתנאיים המקומיים נשאר אתגר מרכזי בהינתן מודעות ותמיכה מוגבלות עבור האג’נדה ברמת השטח והמדינות.

                תוכניות פעולה לאומיות הפכו לאמצעי להראות מאמץ ציבורי של יישום. התוכניות מנציחות את הרטוריקה, מבלי לספק תמיד את היישום המשמעותי (כגון תקצוב).

 

לסיכום

בעשור הקרוב יש לפעול למען שינויים מבניים שיקדמו מערכות וכלכלות השמות במקום הראשון שוויון מגדרי, רווחה, כבוד ופרנסה. על מנת להשיג שלום בר קיימא פמיניסטי האו”ם, מועצת הביטחון וכל המדינות חייבות לעסוק בסיבות השורש ובתוצאות העימותים. כמו-כן חייבות להגן על זכויות כל הנשים ולנקוט בצעדים  למניעת סכסוכים, לפירוק מנשק ולדה-מיליטריזציה. זה מתחיל בכך שיבטיחו שנשים יהיו פרטנריות לאג’נדות הנוגעות להן ולקהילותיהן.

זכויות נשים ושוויון מגדרי אינם סתם חלק משלום וביטחון. הם קשורים לשלום וביטחון באופן שאינו מאפשר התרה.