תסתכלו על הנשים האלה ותראו תקווה לשלום / סמאח סלאימה, שיחה מקומית, 22.10.16

זהו, הגיע הרגע שהחלטתי שצריך לגבש עמדה כלפי תנועת "נשים עושות שלום".

דיונים רבים השבוע טחנו לי את שאריות התקווה: הייאוש של השמאל, הכעס על הימין והרחמים על הפלסטינים בשטחים. מעל כל זה ריחפו המורכבות של הפמיניזם על גווניו הרדיקלי, המזרחי, הפלסטיני והליברלי, המאבק בכיבוש והדרת נשים. כל אלה הפכו לשייק אחד גדול, שאני צריכה לשתות או לדחות.

תנועת נשים עושות שלום היא תנועה המונית (כך הוכיחה במהלך מצעד התקווה) שמנסה לחבק כל אישה (או גבר) באשר היא. התנאי היחיד שהן מציבות להצטרפות (וגם זה לא בצורה ברורה ונחרצת דיה) הוא השאלה האם את רוצה הסכם מדיני בין הפלסטינים לישראלים. אם ענית בחיוב, התקבלת! הנה, קחי חולצה לבנה וסרט טורקיז (שהרבה ראו בו את הכחול של הדגל, ואחרות התייחסו אליו כצבע פסטל שמתאים לוורוד שהצטרף יותר מאוחר לצבעי התנועה).

להמשך קריאה בבלוג של סמאח סלאימה בשיחה מקומית