דר’ שלומית ליר / נאום באירוע השקת שדולת הנשים לשלום וביטחון בכנסת, 30.1.2017

שלום לכולן,

אני שמחה מאוד להיות כאן בכנס השקת שדולת הנשים לשלום וביטחון.
כחוקרת מגדר ותקשורת וחברה בוועדת ההיגוי בפורום דבורה, אני פועלת לקידום שילוב שוויוני של נשים במדיניות חוץ וביטחון ולהרחבת השיח הביטחוני להיבטיו האזרחיים. לשאלה, למה במאה העשרים ואחת, במדינה דמוקרטית שבמגילת העצמאות שלה מצוין מפורשות יחס שוויוני – ללא הבדל דת גזע ומין – נדרשת שדולה המתמקדת במיקומן של נשים בתהליכי שלום וביטחון יש שלוש תשובות עיקריות:

ראשית, יש מקום לומר די להדרה, וכן להכללת נשים בשיח המדיני ובתהליכי קבלת החלטות. הדרת נשים מתקיימת בכל הסקטורים במדינה. היא באה לידי ביטוי בייצוג נמוך של נשים בממשלה, בכנסת, בהעדרן של מנכ”ליות בחברות ממשלתיות ובשיעור המועט שלנו בתפקידים בכירים וניהוליים בשוק הפרטי. אחת הסיבות להדרה הזאת היא ההפרדה ההרמטית בין הציבורי לפרטי, בין הפוליטי לאישי. מאז ומתמיד נשים שויכו למרחב הפרטי, תוך עידודן להצניע את קולן בעולם, דבר המבוטא ביהדות בפסוקים כמו: “כבוד בת מלך פנימה” ו”קול באישה ערווה”. כדי לשנות את המצב יש חשיבות לגופים, ארגונים ומיזמים הפועלים לעודד נשים להשמיע את קולותיהן: להביא את ניסיונן המקצועי בתחומים הרלוונטיים, להשתתף בהחלטות הנוגעות לעתיד המדינה ולקחת חלק בדיונים תקשורתיים ומדיניים.

שנית, הכללה של יותר נשים בתהליכים מדיניים מאפשרת את הרחבת השיח הביטחוני להיבטים האזרחיים הכלולים בו. אזרוח השיח הביטחוני מהווה משימה לאומית חיונית לא רק לעקרון הדמוקרטי אלא ליכולת להתמודד עם האתגרים מולן ניצבת מדינת ישראל. ככול שההתייחסות למצב מסוים מכלילה מגוון נרחב של היבטים כך גדלה היכולת לראות את התמונה המלאה. במשך שנים, זהות האם אפשרה לנשים להשמיע קול. תנועת 4 אימהות הוקמה על ידי אימהות לחיילים ששירתו בלבנון. בשעה שקול האם הוא לגיטימי, יש מקום להגיד את מה שאמור להיות מובן מאליו: לא כל הנשים חושבות בצורה דומה ואין מקום להתייחס לנשים רק דרך קול אם רחום המופרד מקול גברי מקצועי וביטחוני. לנשים, בדומה לגברים, יש קול וזהות שאינה מותנית מתוקף הורות, אלא מתוקף הכשרה מקצועית, ניסיון, ויכולת התבוננות ייחודית על מצב נתון. ככול שנשכיל לשלב בתהליכים מדיניים מגוון דעות שיש בהם עומק ויכולת לחבר בין האנושי לפרגמטי כך נוכל לקדם תהליכי שלום מבלי לשטח את השיח לממד יחיד – בין אם הוא ביטחוני או הומניסטי.

שלישית, עקרון המגוון. אנו רואות פה נשים המגיעות מכל קצות המפה הפוליטית, מהמרכז ומהפריפריה וממקומות אתניים שונים. יכולתה של חברה להתמודד עם האתגרים הניצבים מולה נסמכת, בין השאר, על יכולתה להתבסס על ידע המגיע ממגוון נרחב של נקודות מבט ומיקומים. כמי שפעלה עם חברות הכנסת יולי תמיר ואתי לבני בזמנן, בכל הקשור לקידום
בחוק הישראלי, הצעתי את רעיון המגוון בישיבה 1325 חקיקה המתבססת על החלטת האו”ם שהתקיימה עם הארגונים הפמיניסטים. ישראל היא אחת המדינות הבודדות שהחקיקה שלה מתייחסת לשילובן של נשים ממגוון קבוצות החברה בשיח המדיני. משמעות הדבר היא שיש חשיבות שבדיונים מדיניים ישתתפו נשים אשכנזיות ונשים מזרחיות, נשים מהפריפריה ונשים מהמרכז, נשים דתיות ונשים חילוניות, נשים יהודיות ונשים המגיעות מקבוצות מיעוט באוכלוסייה. כשם שאנו מוחות נגד הדרת נשים על ידי הגמוניה גברית, עלינו לוודא שבמרכזי הכוח לא יוצבו רק נשים השייכות למגזר חברתי יחיד.

ההיבט המשותף לשלוש הנקודות שהעליתי: חשיבות ההכללה כנגד הדרה, אזרוח השיח הביטחוני ושמירה על עיקרון המגוון הוא חיזוק קולותיהן של נשים בתהליכים מדיניים. במחקר שערכתי באוניברסיטת בר אילן, ובמחקרים אחרים יש התייחסות לקיומה של קבוצה שלמה של נשים שותקות.

נשים שותקות בגלל שהודרו מהשיח הביטחוני והמדיני, כאילו אינו רלוונטי גם להן. נשים שותקות בגלל שאין להן מקום הולם להשמעת קולותיהן. נשים שותקות כי הן מושתקות. שתיקת נשים והשתקתן היא תופעה חברתית שדורשת פעולה. אני מקווה שהשדולה הזאת תתרום לאזרוח השיח הביטחוני ולהרחבת מעגלי השמעת הקול בקרב נשים.