רחל סרגוסטי – דברים אישיים בפתח המושב

????????????????????????????????

גדלתי ברובע היהודי להורים שנולדו ברובע, לסבא וסבתא משני הצדדים שעלו לארץ ב-1905 ממרוקו. אבא שנפצע במאורעות 1921 התהלך כל השנים עם קליע בכבד, כאשר הייתי בת שבע וחצי, נפטר אבא כשהוא בן 36. אמא נשארה עם חמישה ילדים: היינו 4 בנות ואח אחד.
במלחמת השחרור נאלצנו לעזוב את הרובע היהודי ונדדנו בין קרובי משפחה. בשנת 1952 נישאתי לחיים, פלמ”חניק מוותיקי חטיבת הראל. זו הייתה חתונה שהיו בה רגשות מעורבים, של שמחה ועצב, כי עשרה חודשים קודם נהרג אחיו של חיים, יוסי בן העשרים, שהיה בנח”ל בקיבוץ גדות.
הטראומה הגדולה היתה ב-21 ליולי 1956 כאשר יוסי אחי נהרג. לעולם לא אשכח את הזעקה לאלוהים של סבי מצד אבי שהיה אדם מאד דתי ,ונאלץ לקבור גם את בנו וגם את נכדו. בימי הזיכרון בהר הרצל בקרנו תמיד את שני ה-יוסי שהיו בחלקות קרובות.
באמצע מלחמת צוק איתן היה יום השנה של יוסי עליתי לבד להר הרצל היה שקט בהר. הרגשתי נורא כי עברו 60  וחשבתי לעצמי שאנחנו באותו מקום ואין לזה סוף ואין שום אופק מדיני. לפני שנים הבנתי שהמלחמות אין בכוחן לפתור בעיות, ושהפתרון הוא בהדברות , אך מאז הירצחו של רבין איבדתי את התקוה שתקום פה מנהיגות שפויה.

אני רוצה לקוות שרק התגייסות גדולה של אימהות משני הצדדים יכולה לשנות פה משהו, אני מאמינה בכוחן של נשים לפעול בנחישות.