צעד אחד קטן לקראת השלום "זהויות מורכבות בירושלים"

– אירוע במסגרת שבוע הסובלנות בירושלים,

כתבה: פיטה ג'ונס פלח

מדי פעם אני משתתפת באירוע שנוגע בי עמוקות ומאפשר לי להשתנות ולצמוח.

כך היה באירוע ביום שני (15.11.21), כאשר במסגרת אירועי שבוע הסובלנות בירושלים, נשים עושות שלום ארחו פנל של חמש נשים ירושלמיות מרשימות, כל אחת ממרכיב אחר בחברה הירושלמית, ואשר היה לי הכבוד להנחות. גם מקום המפגש, המרכז הפיני – פלם, השייך לכנסייה הפינית, אך פתוח לכולם, היה סמלי לנושא הערב: החברה הירושלמית מכילה שונות עשירה ומורכבת של זהויות.

בכל שנה ירושלים מציינת את "יום הסובלנות הבינלאומי" (16 בנובמבר) בשבוע של אירועים, פעילויות ופגישות במרחב הציבורי, וחוגגת את מגוון התרבויות בעיר. נשים עושות שלום תמיד גאה להשתתף.
הפנל הזה לא רק הביא לחזית כל אחת מהנשים ותרומתה הייחודית לעיר, אלא גם איתגר את הטענה שירושלים היא עיר מאוחדת עם מקום לכל אחת מהקהילות המגוונות בה. חמש נשות הפנל עוררו את המשתתפות בכינוס לחשוב מה צריך לעשות על מנת לשפר את החיים של כל הנשים בעיר הזאת.

כל אשה דברה בכנות על חייה, מאבקיה וחלומותיה.

אנצ'ינאלו סלומון פינטו שיתפה שאחרי שעלתה לארץ מאתיופיה כילדה קטנה, הוריה עמדו על כך שהצלחתה תלויה במאמציה. הם אמרו לה שאין כאן אפליה והיא מסוגלת להגיע להשגים גבוהים. גישתם עזרה לה: אנצ'ינאלו מנהלת עמותה ירושלמית לקידום שיתופי פעולה בין קהילות ויש לה רקע אקדמי ותעסוקתי עשיר. אבל להצלחתה היה מחיר. לאורך זמן רב היא לא ראתה עצמה בהכרח חלק מהקהילה האתיופית. היא לא העריכה את חשיבות שמירת שפת האם שלה -תיגרית. היא לא הכירה באפליה המופנית כלפי בני קהילתה. היא ספרה לנו שאחרי שהכירה בכך שהיא שייכת לקהילה עם היסטוריה ותרבות עשירה, חשוב לה עכשיו שבנה ילמד את המורשת שלו.

 

נונה אבו דאלו היא אזרחית ישראלית, חברה פעילה בנשים עושות שלום, פועלת לקידום האוכלוסיה המוסלמית במזרח ירושלים. נחשפנו לעוצמתה ולנחישותה כששיתפה בסיפורים על הקשיים בזכויות הקניין של הבית בו משפחתה התגוררה לאורך דורות, ילדותה כמנותקת מבני המשפחה הקרובה שמצאו עצמם בירדן ולא יכלו להפגש עם אלו שבישראל, והאתגרים המשפטיים של משפחתה במצבם. שמה – נונה, הוא למעשה שם חיבה. שמה הרשמי ניתן לה לזכר דודה עם סיפור טרגי של נדידות ללא בית. נונה לא רצתה לספר את הסיפור הזה דרך שמה. הסיפור שלה מייחל לתקופה של שלום ושגשוג – אבל במטרה להשיג זאת, יותר נשים מקהילתה צריכות לקבל הזדמנות לדעת עברית ולמצוא עבודה טובה.

פנינה פויפר היא פעילה חרדית שנולדה בירושלים. פנינה העלתה חיוך בקהל כשסיפרה על הרצון של הוריה לא להיתפס כ"אמריקאים" אעפ"י שהתעקשו לדבר אנגלית בבית. יש לה זהויות רבות – כמו שיש לכולנו – ירושלמית, גרושה, אם, חרדית, פעילה פוליטית, אשת עסקים ועוד. היא שיתפה עד כמה היה מעצים עבורה לדבר בפתיחות עם נשים ממגזרים שונים ולהדגיש את חשיבות ההתבוננות מבעד לעדשה המגדרית בנושאים שונים.

קרולין בלוט היתה הכי גלוית לב בפנל והסיפור שלה היה אולי הממחיש ביותר את האתגרים במגורים בירושלים. ערביה נוצריה, שגרה בעיר העתיקה, היא דיברה על האתגרים היומיומיים כאשר נחשבת זרה בארץ בו נולדה וחיה. היא דיברה על האלימות בחברה שלה, במיוחד זו המכוונת נגד נשים; היא דיברה על ההשפלה שחווה בכל פעם שטסה משדה התעופה בן גוריון. היא דיברה על אדישות המשטרה לאיומים כלפיה. היא גם הפתיעה אותנו כשסיפרה שאת העברית שלה למדה בכוחות עצמה.

תמר אוחנה היא צעירה פעילה שמייצגת חילוניות בחברה הירושלמית. אעפ"י שהרבה חילונים וחילונית בחרו לעזוב את העיר בשנים האחרונות, תמר אמרה שהיא אוהבת את ירושלים ולא מעוניינת לגור בשום מקום אחר. היא אפשרה לנו להתבונן בחייה כאשה לסבית, היודעת היכן היא רצויה והיכן לא, אשר גרה בשכונה מעורבת ומזדהה עם הקהילה שלה. האינטיליגנציה והיכולות שלה באו לידי ביטוי בכל מילה והדגישו את הצורך שירושלים תשאר בטוחה ופתוחה לכל הנשים.

אחרי שהנשים תארו את חייהן, הן שיתפו את החזון שלהם לריפוי ירושלים. גם משתתפות מהקהל הוזמנו לחלוק מה היו רוצות לשנות. בלטה עקביות בתשובות. עדיפות ניתנה ללימוד השפה, כל אחת של רעותה; הסרת החומות הבלתי נראות בין הקהילות השונות, יצירת יותר שכונות מעורבות, יצירת הזדמנויות לשוחח אחת עם השניה. היתה הצעה שהעיריה תאמץ את העקרונות והאירועים של שבוע הסובלנות לאורך כל השנה.

תנועת נשים עושות שלום עוסקת בנשים ועוסקת בשלום. חשוב לקדם פתרון מדיני לסכסוך שלנו, אבל חשוב גם להכיר בצורך לשלום בין קהילות. השלום הזה יגיע רק אם נמצא דרכים לדבר אחת עם השניה, להכיר ולהבין מה מעסיק כל אחת, לשתף בכאב ובשמחה ולפעול ביחד להגשמת חזון משותף. כל הנשים רוצות בעתיד בטוח ושלו לילדיהן. האירוע הזה קידם אותנו בצעד אחד.