צום איתן / חגית לביא, דוגרינט, 2.8.15

“צום איתן” אינו נכנס תחת הכותרת “שביתת רעב”, ובמובן הזה הוא אינו הכרזת מלחמה “אם לא תעשו כמו שאנחנו דורשות אז…” ההחלטה לצום שנה אחרי מבצע צוק איתן ולאורך כל ימיו באה להזכיר לממשלה את המחויבות לחתור להסכם מדיני מקובל על שני הצדדים ולא לעסוק רק בתכנון מהלכים צבאיים. ואם נאמר שהשלום נקנה בייסורים, אני בוחרת בייסורי הצום על ייסורי המלחמה.

באוהל המחאה שהקימו “נשים עושות שלום” מול בית ראש הממשלה בירושלים, מתקיים יום יום בשעה 11:00 בצהרים טקס העברת התפקיד מן הצמות המסיימות למתחילות לצום.

“צום איתן” אינו נכנס תחת הכותרת “שביתת רעב”, ובמובן הזה הוא אינו הכרזת מלחמה “אם לא תעשו כמו שאנחנו דורשות אז…” ההחלטה לצום שנה אחרי מבצע צוק איתן ולאורך כל ימיו באה להזכיר לממשלה את המחויבות לחתור להסכם מדיני מקובל על שני הצדדים ולא לעסוק רק בתכנון מהלכים צבאיים.

דבי יהודית ואני הגענו לאוהל ביום ה-22 של ‘צום איתן’ שהתחיל ב-8 ליולי, שנה אחרי שפרצה המלחמה, כדי להשתתף בטקס העברת המשכיות הצום. בטקס הזה מתבקשת כל אחת מן הצמות להציג את עצמה ולהסביר מדוע בחרה לצום. כשהגיע המיקרופון לידי לא הספקתי לנסח לעצמי מהו בדיוק ההסבר שלי לעובדה שהצטרפתי לצום, וזה מה שיצא מפי: “קוראים לי חגית ואני אשה מאמינה. אני מאמינה שבכוחנו להביא את השלום. ואם השלום נקנה בייסורים, אני בוחרת בייסורי הצום על ייסורי המלחמה”.

להמשך קריאה באתר דוגרינט