אני בת-אדם אופטימית בדרך כלל. הייאוש לא מתאים למצב רוח הבסיסי שלי, אז אני מחפשת דרכים שייעזרו לי לשרוד את המציאות. כבר מזמן גיליתי שדרך העשייה מייצרת אנדורפינים חיוביים, וכך הגעתי לפעילות בצומת.
השלטים "ערבים ויהודים מסרבים להיות אויבים" מהקיץ האחרון, ו"נשים עושות שלום בוחרות בהסכם מדיני" מהסתיו עד הקיץ הנוכחי, עוזרים בעייני לא בגלל הסיסמאות שהם מכילים אלא בזכות התגובות החמות שבוקעות מן המכוניות החולפות בצומת. יש גם תגובות אדישות או כועסות, קללות ואצבע משולשת, אבל בצומת שלנו (כרמיאל) אם אפשר היה לעשות סטטיסטיקה נראה לי שהתגובות השליליות שייכות למיעוט.
ביום שלישי האחרון, ב-28.4.2015, התקיים כנס מעניין שאורגן ע"י ה – Vital Voice בבית הגפן בחיפה תחת הכותרת: "כנס נשים באזורי קונפליקט – סולידריות ושותפות בקרב נשים באזורי קונפליקט. מבט מקומי, לאומי וגלובלי"
אני רוצה לספר על הכנס, על ההכרות עם נשים שהחליטו לעשות, ועל החשיפה למקומות נוספים בעולם. לי זה נתן כוח להמשיך למרות שאני מודעת לתיוג שלי אצל מקורבי ומרוחקי כ"תמימה גמורה"
