סיור בעוטף עזה, 23.11.16 / מיכל פנט פלג

יש שקט מתעתע בחבל הארץ שנקרא הנגב המערבי או עוטף עזה. שדות חרושים ממתינים לגשם, המון קיבוצים, כמה מושבים פורחים, תחנת רכבת חדישה ועיר מחוז – שדרות -שמתפתחת במהירות. רק המגוניות (מבני בטון מזוין המשמשים להגנה מפני טילים) המפוזרות ליד כל תחנת אוטובוס ומרכז מסחרי מרמזות על המלחמה המתחוללת כאן מעת לעת ב-14 השנים האחרונות. ממש כמו דליקה שלא כובתה היטב וכל משב רוח יבש מצית אותה מחדש

הסיור שאורגן על ידי התנועה לעתיד הנגב המערבי בשיתוף אורה לוי שלנו, כוון להציג לנו את שגרת החיים המאוד לא שגרתית בנגב במערבי ולבקש מאתנו לתמוך בדרישה של תושבי האזור לספק פתרון מדיני לבעיית עזה.  “אנחנו קבוצה הולכת וגדלה של תושבים מעוטף עזה שמבינים ששיטת “הסבבים” כשלה, ואנחנו לא מוכנים יותר לחיות בין “הטפטופים”. אנו דורשים טיפול שורש בכל הנוגע לעזה.”

danny-nahal-oz

נשים עושות שלום שומעות סקירה על שגרת החיים בנחל עוז. צילום: מיכל פנט פלג

בנחל עוז שמענו מפי דני רחמים על המלחמה (צוק איתן) הארוכה שהתחוללה כאן בקיץ 2014, על ההרס של חצר הקיבוץ והשדות שמסביבו, על פינוי התושבים בעת הלחימה, על המשפחות לא עמדו בלחץ ועזבו ועל המשפחות האחרות שנקלטו מאז בקיבוץ. העיניים דמעו כשסיפר על הילד דניאל שנהרג ביום האחרון של המלחמה מפגיעת טיל בעת שמיהר לתפוס מחסה. צעדנו לאורך הקיר הגבוה והמצויר שנבנה כדי להגן על גני הילדים בעודנו תוהות איך אפשר לנהל חיי שגרה בתנאים האלה, כשכל רגע עלולה להישמע צפירת צבע אדום. נחל עוז קרובה כל כך למקורות הירי בעזה עד שלפעמים אזהרת הצבע האדום נשמעת אחרי הנפילה…

מושב נתיב העשרה הצמוד לגבול הרצועה מצפון שוכן על גבעה יפה ונראה כמו פרבר יוקרה של אשקלון. אין פלא שמשפחות לא מעטות מבקשות להצטרף אליו והביקוש לבתים במקום עולה על ההיצע.  אלא שקשה להתעלם מהחומה הגבוהה (9 מ’) הנושקת ליישוב מדרום ומסתירה את השכונות הצפוניות של עזה. אלא שהקסמים והטילים שנורו משטח הרצועה מערימים על החומה וחולפים מעליה. תושבי נתיב העשרה סבלו הן מפגיעות ישירות והן מירי תלול מסלול שחלף מעליהם בדרכו מעזה לישראל ומישראל לרצועת עזה. צמרת זמיר, אמנית קדרות תושבת המקום שאירחה אותנו החליטה יום אחד שאי אפשר לחיות בצל החומה האפורה והמדכאת והחלה לצייר עליה. כיום היא מארחת מבקרים מהארץ ומחו”ל (תיירות מלחמה כבר אמרנו?), מספרת להם את סיפור המקום ומזמינה אותם להצטרף לקישוט החומה באמצעות הדבקת אבני קרמיקה. צמרת נעזרת גם בנערות ונערים בעלי צרכים מיוחדים שמציירים ויוצרים את האבנים הצבעוניות בהדרכתה.

בשדרות התארחנו בסינמטק המקומי שכבר צבר מוניטין ויש לו אפילו פסטיבל משלו: פסטיבל קולנוע דרום. בני, מנהל הסינמטק, משדר אופטימיות ומספר שמאז סיום צוק איתן, שדרות חווה צמיחה כלכלית מואצת, האבטלה בירידה, נפתחו 28 בתי עסק חדשים ונבנות מאות יחידות דיור בשש שכונות חדשות.

גלי בסודו, שרון שלי, מלי טפירו ויעלה רענן שלנו, נשים מרשימות הפעילות בתנועת עתיד הנגב המערבי מציירות תמונה מורכבת יותר. גלי, שהדריכה את הסיור מתגוררת עם משפחתה בקיבוץ העירוני בשדרות, היא פעילה חברתית המטפלת בפיתוח קהילתי ובמרכז חוסן. גלי מספרת על תופעה רחבה של פוסט-טראומה בקרב ילדים ומבוגרים בקהילה. שרון

המתגוררת באור הנר מספרת שבתה השלישית ידעה להגיד “בום” לפני שלמדה להגיד “אמא” החלטתי שאני יוצאת למאבק”. מלי טפירו שהייתה רכזת המיפוי בשדרות וסבלה מהתקף חרדה במהלך צוק איתן, החלימה באמצעות כתיבת ספר ילדים מקסים אני ועצמי. יעלה רענן שלנו הוסיפה בשמנו: לא באנו לספר על נשים עושות שלום ולא באנו לגייס אתכן לתנועה. באנו לראות, לשמוע ולחבק.

הנשים האלה המרשימות שפגשנו אינן מוכנות לשחק את ה”עורף החזק” שבו מתגאים המנהיגים, הן לא מוכנות להמשיך לחיות בפחד מפני אזעקת צבע אדום הבאה ולא מוכנות לחוות מלחמה ופליטות זמנית כל שנתיים-שלוש. הן דורשות פתרון מדיני ובאופן ספציפי הן דורשות פתרון לפצצה המתקתקת שנקראת רצועת עזה