נתניהו לנשים עושות שלום: “אתן עושות עבודה חשובה, תמשיכו!” / מילנה יערי

הפגישה בין ראש הממשלה לנציגות תנועת “נשים עושות שלום” התקיימה בעקבות ל 50 ימי מאהל “צום איתן” שהוקם ב 8 ליולי מול מעון ראש הממשלה. מטרות המאהל והצום היו לציין שנה למבצע “צוק איתן” מתוך דרישה לחזור למשא ומתן עם הפלסטינאים. בצום לקחו חלק מעל ל 300 נשים וביקרו במאהל אלפי מבקרות ומבקרים מכל גווני הקשת הפוליטית. באו להפגין תמיכה והזדהות עם מטרות התנועה גם נשים פלשתיניות שקצו במלחמות. בין המבקרים במאהל היו גם אנשי ציבור ופוליטיקאים רבים כגון: השר נפתלי בנט, יו”ר האופוזיציה יצחק הרצוג, חברי כנסת לבני, יחימוביץ, מיקי לוי, מירב בן ארי, אורית סטרוק, אייל בן ראובן, עמנואל  טרכטנברג, אלי אלאלוף ועוד.

הפעילות במאהל של “צום איתן” הניבה גם הזמנה של תנועת “נשים עושות שלום” למפגש עם ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן. חברות התנועה החליטו שלפני שייסעו לרמאללה קודם יש לעשות מאמץ להיפגש עם ראש ממשלת ישראל כיוון שהוא הכתובת המרכזית לקידום משא ומתן והן כדי לשמוע את התייחסותו לקראת הפגישה עם אבו מאזן. השופטת בדימוס סביונה רוטלוי (חברת התנועה), פנתה לעו”ד יצחק מולכו, שליח ראש הממשלה למו”מ בבקשה והוא ארגן את הפגישה.

הפגישה התקיימה ב 1 לספטמבר ונמשכה במשך שעה ורבע למרות שהייתה אמורה להימשך 45 דקות. בפגישה לקחו חלק 4 נציגות התנועה המייצגות את המגוון האנושי שקיים בתנועה. ראש הממשלה גילה עניין רב בדבריהן של הנציגות, אשר בתחילת הפגישה הציגו את התנועה ואת הסיבות שהביאו אותן להצטרפות ופעילות בתנועה.

 

אילת הראל, אשת תקשורת ותוכן ואמא חד הורית ל 3 ילדים סיפרה שבאה ממשפחה ציונית. שסבים וסבתות שלה עלו לישראל כחלוצים והוריה היו ממקימי קיבוץ הראל. בשנת 1982, ביום השלישי למלחמת לבנון הראשונה אחיה הבכור נהרג בגיל 19.5 על ידי פלסטינים במחנה הפליטים עין אל חילווה. לאחר האסון, שמשפחתה של אילת חוותה היא החליטה שתעשה כל שביכולתה  כדי שמשפחות אחרות לא יצטרכו לעבור אסון כזה. מבחינתה רק ביום שיהיה הסכם מדיני עם הפלסטינים  נפילתו של אחיה תקבל את המשמעות הנכונה. רק אז המילים “במותם ציוו לנו את החיים” יקבלו את משמעותם. אילת אמרה ש”נשים עושות שלום” לא מוכנות לקבל את המלחמה  כגזירת גורל ולא מוכנות לקבל את המשפט “לא בדורנו”. במקום להצדיק את המלחמה אנו קוראות להצדיק את אופציית השלום, ליזום, לפעול להפוך כל אבן. למען עתיד ילדינו ולמען המדינה שהיא כל כך אוהבת.

אמאל ריחן אבו רמאדן מורה לערבית ואיסלם מיפו סיפרה שהצטרפה לתנועה אחרי המלחמה האחרונה, כאשר הרגישה בייאוש גדול ובחוסר תקווה. היא סיפרה שבתקופת המלחמה, השכנים היהודים שלה, לא דיברו איתה ולא רצו להסתכל על הערבים מתוך פחד וכעס כאילו שהם אשמים במלחמה. זה היה קשה במיוחד בתקופת האזעקות כאשר כולם היו רצים ביחד למקלטים וישבו מפוחדים ומחובקים אחד ליד השני. אמאל הדגישה שהיא מדברת בשם חלק גדול מהמגזר הערבי, שרוצים לחיות ביחד עם יהודים בשלום, בכבוד ובביטחון, בלי פחד ושנאה.

השופטת בדימוס סביונה רוטלוי סיפרה שכילידת הארץ חוותה את כל המלחמות מאז מלחמת השחרור, כילדה, כאם ועתה כסבתא. היא סיפרה שבמלחמת “צוק איתן” חשה שבר גדול, ייאוש  מהמלחמות התכופות שרק מייצרות עוד אלימות ושנאה ולכן הצטרפה ל”נשים עושות שלום”. זאת תנועה, שמונה כיום 14000 נשים ממגוון אוכלוסיות ודעות פוליטיות ומה שמחבר ביניהן זה לא רק האימהות אלא גם התובנה, שלא נעשה מאמץ מדיני מספק להפסקת סבבי אלימות. השופטת סיפרה שהכירה אישית את מנחם בגין והעריצה אותו על האומץ להקשיב ולשנות עמדה ולעשות את מה שהוא חשב שהעם צריך ולא מה שנתפס כרצון העם. לדבריה, בגין הצליח לשנות את התודעה ואת המציאות על ידי כך שהסכים לחתום על הסכם היסטורי עם מי שהייתה אז האויבת הכי מאיימת של מדינת ישראל. עד היום ההסכם מתקיים ויש מאחוריו היום אינטרסים רבים יותר מאשר בעבר. בסיום דבריה סביונה רוטלוי קראה לנתניהו לפעול על פי ערכי היהדות  “בקש שלום ורדפהו”  ואמרה שחברות התנועה יתמכו ותנו רוח גבית לכל הסכם שיוביל ואשר יהיה מקובל על שני הצדדים.

אני, מילנה יערי,  סיפרתי לראש הממשלה על כך שעליתי לישראל ב 1990 מטשקנט שבאוזבקיסטאן עם אמי ושני אחיי הקטנים. חצי שנה לפני שעלינו לישראל אבי נפטר בתאונת דרכים ולכן אמי נאלצה לגדל שלושה ילדים קטנים לבדה. כמו להרבה עולים גם אנחנו התמודדנו עם קשיי קליטה רבים, אך אחרי כמה שנים השתלבנו בצורה מאד טובה והיום ישראל היא הבית שלנו והמדינה שלנו. בישראל הקמתי משפחה ויש לי שלושה ילדים, שבגללם הצטרפתי לתנועה. המבצע של “צוק איתן” היה מאד קשה בגלל האזעקות, החרדה ומוות של חיילנו ותושבי עזה אך מה ששבר אותי היה כאשר בני הגדול בן 8, ניגש אלי ושאל “האם עוד עשר שנים גם אותי יהרגו או אני אצטרך להרוג ערבים? האם אני חייב להיות חייל? אני לא רוצה להרוג או להיהרג, אני מפחד..” דבריו טלטלו אותי כי לא הבנתי למה ילד בן 8 צריך לחשוב על זה.

מתוך כל הכאוס של חיינו הוא ניסה להבין את המציאות שלנו והרגיש חרדה גדולה מהמחשבה שזה העתיד שמחכה גם לו, שכנראה למלחמות מייעדים כאן את הבנים. נחרדתי להבין שאולי הוא צודק ואולי עוד 10 שנים זו באמת תהיה מציאות שאצטרך להתמודד איתה. כאימא, שמשקיעה מאד בילדיה מבחינת דאגה לחינוך טוב ולאוכל בריא, הבנתי שזה מאד לא אחראי לגדל כאן ילדים כי המציאות שאנו חיים בה לא שפויה. יש יותר מדי שנאה, פחד וסכנה. בפנייתי לראש הממשלה ביקשתי ליטול יוזמה מדינית כדי להוביל שינוי. הסכם מדיני זהו אינטרס של כולם, שמאל וימין כי המחירים של המלחמה יותר כבדים ממחירים של שלום.

ראש הממשלה הקשיב לנו בקשב רב ושאל שאלות עלינו ועל התנועה. בחלקה השני של הפגישה שטח את משנתו בהקשר לאיומים הניצבים בפני מדינת ישראל והעולם כולו מארגוני האיסלם הקיצוני וגם את הניתוח שלו לכשלון המו”מ עם הפלסטינים עד כה. יחד עם זאת ראש הממשלה טען בנחישות כי הוא מעוניין להגיע להסכם עם הפלסטינים ושהוא דוגל בפתרון של שתי מדינות לשני עמים. וזאת כי לא רוצה מדינה דו לאומית וכי גם הוא רוצה לחיות בשלום ושמבחינתו כל אחד מהחיילים ואזרחים שנפגע הוא מתייחס אליהם כאילו זה היה בנו. וכן, שהוא בא ממשפחה שכולה ויודע כמה המחירים האישיים והמשפחתיים כבדים. ראש הממשלה ציין שהוא מאד תומך במה ש”נשים עושות שלום” עושות בבואן לגייס תמיכה ציבורית רחבה לקידום הסכם מדיני וביקש שאם ייסעו לפגוש את ראש הרשות הפלסטינית אז שימסרו לו מסר שהוא מוכן לפגוש את ראש הרשות בכל מקום ובלי תנאים מוקדמים.

מדוע נתניהו בחר להיפגש איתנו ולהביע את תמיכתו המפורשת? מתברר שנתניהו לא אוהב את הדימוי של סרבן שלום שנדבק אליו והיה מעדיף  להצטייר כרודף שלום ושאבו מאזן יוצג באור שלילי כמי שלא רוצה או לא יכול לקבל החלטות. יחד עם זאת, כשקמנו כדי ללכת ולחצנו ידיים ביבי אמר לנו “תמשיכו לעשות את מה שאתן עושות, זה מאד חשוב!”. ורק אז חשבתי שאולי, רק אולי הוא באמת היה כן איתנו ושאולי הוא באמת מעוניין לקדם מהלך מדיני והלחץ שאנו מפעילות נותן רוח גבית למהלך שלא פשוט להוביל, בטח לא עם הממשלה הקיימת. המשפט הזה, שנאמר בעמידה בדרך החוצה, נתן לי קצת תקווה לכך שאולי יש מקום לאופטימיות ופשוט צריך להמשיך ללחוץ על שני המנהיגים  עד שיחזרו לשולחן משא ומתן ויתחילו לדבר. ושלא יפסיקו, עד שלא יגיעו לפתרון מוסכם. שישבו וידונו עד שיצא עשן לבן. כי חייבים  להגיע להסכם. כי מלחמה זה לא פתרון!