נשים עושות שלום עלו לתל-חי בי”א באדר

בשבוע שעבר, ביום י”א באדר, ,21.3.2016 עלינו, חברות תנועת  נשים עושות שלום לתל-חי להזכיר ולזכור את המתיישבים שהגנו על המקום ואת הקרב ההרואי שהתקיים במקום בי”א באדר תש” (1920), ולקרוא בקול גדול  “טוב לחיות בעד ארצנו“, חיים של תקווה ושלום.

האירוע הוכן על ידי חברות התנועה בגליל העליון בניצוחה של עינת לוצאטי מקיבוץ ברעם ובהשתתפות  מלכה בלושטיין, אורה האמר, אורית רוזנבליט, דריה ארבל, חיה דגן, אולגה בראל ואנג’לה ינטיאן. על אף התחזיות לגשם הגענו לנוף גלילי ירוק במזג אויר אביבי נפלא.

התחלנו בטקס אזכרה לטרומפלדור וחבריו סמוך לאנדרטת האריה. את הטקס הנחתה עינת לוצאטי  ונשאו דברים:  בתיה גיא מכפר גלעדי, בעברה מנהלת מוזיאון השומר, אוצרת שביל האבנים המספרות; מיכל פנט פלג;  ד”ר יעל אדמי; דפנה אברהמס מקיבוץ עמיעד, פעילה לקידום שוויון זכויות וחופש בחירה של נשים ואורטל בארי ממעין ברוך, פעילה בצוות הצעירות של התנועה.  בין לבין האזנו לשירתן של הילדות עדי, שירז, ענבר, מיקה, אורי, ומורתן סיון נווה דרי, רקדנו ושרנו לצלילי המוזיקה שניגן עופר גביש מקיבוץ יפתח.

שמחות בתלחי 2

בגמר הטקס צעדנו בשביל הפצועים לחצר תל-חי ששוחזרה על-פי החצר המקורית שנבנתה לפני למעלה ממאה שנים.  בחצר התכנסנו לפאנל:  “מתחילות בתל-חי, ממשיכות בחיים” בהנחיית אורית רוזנבליט ממטולה ובהשתתפות תופאחה סבא, סביונה רוטלוי, יפעה עמית-שלאייר ומוריה שלומות.

אורית רוזנבליט, חוקרת תרבות יהודית, דיברה על חשיבות הרוח לאורך הדורות ועל תפקיד הנשים בתולדות העם היהודי. על הנשים בפתיחת ספר שמות (מרים, אמו של משה, מרים אחותו ובת פרעה) נאמר בתלמוד: “בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים”. כי הנשים מדגישות חשיבה של יחד ושל ערבות הדדית.

תופאחה סאבא, מרצה במכללת תל-חי ויועצת לסטודנטים ערבים מטעם המרכז לשלום ודמוקרטיה, דיברה על סוג אחר של פריפריה, על תחושת הזרות שלה. כשהיא יוצאת בבוקר מביתה בעוספיה היא מרגישה שאין לה ארץ, מרגישה זרות בטריטוריה, באזרחות ובתרבות הישראלית. חוויה של זרות. לכן סוגיית הזהות מרכזית בהוויה שלה. היא לא מרגישה ישראלית ומאידך, כאישה חילונית ופמיניסטית, חשה אי-שייכות גם בחברה הערבית.

סביונה רוטלוי, שופטת  וסגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב לשעבר, התייחסה לדבריה של תופאחה ואמרה שגם היא עסוקה באחרונה בשאלות של זהות וזרות… סביונה סיפרה על חוויות הילדות שעיצבו את התודעה הפוליטית שלה. היום היא אוחזת בתקווה שנשים רבות בישראל, יהודיות וערביות, נשים המחזיקות בדעות פוליטיות שונות, יתאחדו כדי להיאבק ביחד בעד החיים כאן. “דווקא כאן בתל חי חשוב להדגיש שאנחנו חלק משלשלת. דבורה דרכלר, חברת השומר, שמצאה את מותה כאן בחצר תל חי, הנהיגה “מרד נשים” נגד הגברים שהדירו אותן מענייני ביטחון והגנה. בעצומה שלהן נכתב: אם חברות אנחנו בעבודה היומיומית כבר משנים, נהיה חברות בכל. שום אסיפה לא יכולה להיות בלעדינו, אין סודות מפנינו.‏ עם ההבנה שמה שמאחד נשים הוא לא רק היותנו אימהות אלא היותנו מייצגות את שיקול הדעת הרחב והשכל הטוב מול מצעד האיוולת שמטיף רק לשימוש בכוח. עובדה היא שאנחנו המדינה החזקה ביותר באזור ואין לנו ביטחון. עוד מטוסים, עוד צוללות, עוד גדרות וחומות לא יביאו לנו את הביטחון…”.

יפעה עמית שלאייר, מנהלת ב”ס התיכון דנציגר בקריית שמונה, דיברה בכאב על הפערים הרחבים בין המרכז לפריפריה, פערים שמדירים את תושבי הפריפריה מהשתתפות משפיעה בחברה ובתרבות הישראלית. תושבי המרכז אינם מבינים זאת אבל אפילו התלמידים המצטיינים בבית הספר שלה מרגישים זרות ונחיתות במגע עם תלמידים חזקים מהמרכז. לכן, חשוב שהמדינה תפעל לקיצור המרחקים בכל דרך אפשרית.

מוריה שלומות, ילידת ברעם ועורכת דין שהייתה מנכל”ית שלום עכשיו, פעילה עתה בתנועת שתי מדינות מולדת אחת. מוריה סקרה את חזון התנועה שהיא מייצגת, המבוסס על קיומן של שתי מדינות ריבוניות בארץ פתוחה אחת, והציעה שנשים עושות שלום יאמצו את היוזמה הזו כפתרון המדיני המועדף. וזאת, במטרה לאחד את הכוחות של תנועות השלום. חברות התנועה ענו לה שתנועת נשים עושות שלום אינה מאמצת או מציעה פתרון מסוים אלא דורשת פתרון מדיני שיהיה מכבד ומוסכם על שני הצדדים.

אוהל הידברות

אוהל הידברות – מקשיבות לעוברים ושבים בקרית שמונה

התחנה האחרונה ביום העמוס הייתה בכיכר ליד השוק בקריית שמונה, שם הקמנו בשעת אחר הצהריים המאוחרת אוהל הידברות  מסביבו התקיים מפגש פתוח עם נשים, גברים ובני נוער בנושאי שלום, תקווה והסכם מדיני. את האוהל הקימו והפעילו דריה ארבל, יעל אדמי ואורה האמר.

 אפשר שהטקס האלטרנטיבי שיסדנו השנה, בי״א באדר תשע”ו, יהפוך למסורת ובשנה הבאה ימשוך מאות רבות של משתתפות – הן מקרב חברות התנועה והן מבין תושבות הגליל.