נשים חושבות ויוזמות / שרית בלום

מאה חמישים וארבע נשים סיימו עד כה שלושה סמינרים שנערכו והונהגו בידי שלושת התנועות –  איתך مَعَكِ (מעכי), מדרשת אדם ונשים עושות שלום. ומה הלאה?

כל משתתפת בכנסים התחייבה לפעול בנושאים הקשורים לנשים, ביטחון ושלום. לכל משתתפת הוקצתה קבוצת נשים והוצמדה מלווה במטרה ליזום פעילות בשטח. כל משתתפת אמורה להביא לקבוצה את רצונה, את יכולתה ואת כשרונה. כל מלווה מביאה לקבוצה את אישיותה, את כישוריה ואת תמיכתה. יחד הן משתדלות ללבות את להט העשייה, מעשירות את עצמן ואת האחרים ומרחיבות את מעגלי התמיכה.

הפגישות של הקבוצה מתקיימות בגליל, במרכז ובדרום עד אילת. המלוות מגיעות מתחומי מקצוע מגוונים – יועצות, מנהלות, רכזות, מתחום הפסיכולוגיה והשיווק, האומנות, עבודה סוציאלית, הנדסה וחינוך.  יש מלוות הדוחפות לייצוג גדול יותר של נשים בקבלת החלטות והן פעילות בכל הקשור לקידום מנהיגות נשית. אחרות מציבות מטרות אחרות לקבוצה: העלאת המודעות והיכולת האישית של כל משתתפת או חיבור בין נשים יהודיות וערביות. אחרות מנסות להעלות מודעות לשלושת הארגונים ולמסר שלהם או מעודדות את הנשים לפעול בנושאים של שלום וביטחון.

חלק מהקבוצות פעילות כבר מחודש מאי השנה. אחרות מתחילות רק עכשיו לאחר הסמינר האחרון ביולי, כך שהכול נמצא עדיין  בתחילת הדרך. אך הפעילויות והרעיונות עד עתה מקוריים ומגוונים:  הקרנת הסרט על נשות ליבריה בפורום הקבוצה מספקת הדגמה איך להנחות קבוצה ולהביא לפעילויות נוספות.  שיתוף אזורי, כפי שנעשה בצפון, מקבץ נשים מקיבוצים ומכפרים שכנים. מטרת מפגשים אלו היא לעודד שיח, להגיע לדיאלוג מפרה בין נשות הקבוצה ולמצוא מסרים משותפים שניתן להעביר הלאה, וכמובן לדרבן אחרות ואחרים להשתתף בפעילות למען נשים, שלום וביטחון. שת”פ בכל אחד מהנושאים או שילובם של כל השלושה יחד.

היוזמות הקשורות במגעים בין-מגדריים נעשות בצורות שונות: השתתפות בדיון בכנסת בנושא, השתתפות בשולחנות המו”מ הציבוריים עם פלסטינים ופלסטיניות, ביקור בגלריה באום אל פאחם, העברת סדנאות דרמה ומרפא, מפגש של הורים שכולים יהודים ופלסטינים. אחרות מנסות לארגן חוגי בית כגון זה של תנועת ‘שתי מדינות מולדת אחת’, או מארגנות ערב בנושא נשים, שלום וביטחון בבר השכונתי. יש המתקשרות עם עמותת ‘אמנת ג’נבה’ על מנת ליצור מסמך שיתמוך בהסכם בין הישראלים והפלסטינאים או לומדות  לעומק את החלטת האו”ם 1325. יש היוזמות סיורים במנזר סידני עלי או בשפרעם. התקיימו גם פעילויות ‘סלט ישראלי’  – מפגשים בין ישראלים ממקומות שונים בארץ על מנת ליצור שיח כמו זה שהיה בין נשות אופקים  ונשות התנועה “נשים עושות שלום”. יש המשתמשות בכישוריהן כדי ליצור סרטונים, לבנות מאגרי ידע  או בלוגים. וזו רק ההתחלה.

בכל אחת מהיוזמות האלה תפקיד המלוות חשוב לאין שיעור. הן אלו שמספקות תמיכה, עזרות, מוצאות קישורים, מחברות בין החברות ומעודדות רעיונות לפעילות.

מארשה  מלווה קבוצה בכרמיאל, רואה את תפקידה כמעודדת את הנשים בדרכן לפעילות, תומכת בגיבוש רעיונות ועוזרת עם אסטרטגית היישום. מארשה מקווה שבנות קבוצתה ייזמו פעולות יצירתיות שיוכלו  להעביר מסרים. כדוגמא היא מביאה סיפור מעניין מביקורה האחרון בארה”ב – בעבר מארשה הייתה חברה בעמותת ‘נשים בשחור’ וכשייצאה מבית המלון ראתה כמה נשים המשתייכות לעמותה דומה. כששוחחה איתן התברר שקבוצות רבות ברחבי ארה”ב מטפלות בנושאים דומים. אך הקבוצה הראשונה, המקורית נולדה בארץ. מארשה שוחחה עם נשים אלו על ‘נשים עושות שלום’ והן הביעו עניין רב ושמחו ליצור קשר ולתמוך (המשך יבוא).

ציפי צ’אושו מזרחי, מלווה קבוצה בחיפה. ציפי מגיעה מתחום הנחיית סדנאות ומנסה לתרום לקבוצה מתוך הידע והניסיון שלה. לדעתה כל הנשים, הן המלוות והן הפעילות בקבוצה, חייבות לעבור תהליך למיקוד המטרות.

איילת צור מלווה קבוצה בתל-מונד ומתמקדת בארגון פגישות, שידור נגישות למתן עזרה כאשר היא מתבקשת והספקת רעיונות לפעילות בשטח.

לדעתה של שלי שטרכר שלו, המלווה קבוצה ביהוד, על המתנדבות בקבוצה לבחור פעילויות מתוך הכרה של הדברים אותם הן יכולות לעשות ולהתחבר למקום שהן אוהבות. כך למשל, אם מישהי יצירתית במיוחד או אוהבת לרקוד, היא תעודד אותה לפעול בכוון הזה ולהתנדב ממקום שנוח לה אישית. תפקיד המלווה, לפי ראות עיניה של שלי, הוא לעזור למשתתפות למצוא את המקום הנוח הזה ולארגן את הפעילות הרצויה משם.

מאיה פרנקפורטר מלווה קבוצה בירושלים. מאיה מרגישה שיש ליצור דינמיקה קבוצתית על מנת להכיר את הצרכים של כל משתתפת. היא לא מאמינה שיש לכפות את הרעיונות, והיא מנסה לזרום עם הקבוצה.

אריאלה גניגר מלווה קבוצה בהרצליה. היא מאמינה שהמונח ‘מלווה’ מאוד מדויק. אריאלה מנסה לפגוש כל משתתפת בנפרד ומקווה להבין כך את צרכיה, לספק תמיכה ועזרה נחוצים, לפתוח דלתות, לקשר בין הנשים הפעילות ולתת כיוון למשתתפת שעדיין לא מצאה את דרכה. בפגישות עם כל הקבוצה מקווה אריאלה לתת מקום לדיווח על הפעילויות וליצור דיון תומך, מעשיר ומאפשר  קידום רעיונות חדשים.

ברברה אפשטיין מלווה קבוצה בתל אביב. היא חושבת שתפקיד המלווה הוא להוות בית. ברברה רואה את הליווי ברמה של חיבור חיבורים, של אפשרות לחשוב יחד עם נשות הקבוצה, לפתח נושאים לדיון ולפעולה. היא מחברת בין הנשים כשכל אחת מהן מביאה את התחום והיכולת שלה לפעילות. כמו כן ברברה מאמינה שחיבורים ופגישות אלו מעצימים את התחושה שאף אחת לא פועלת לבד. יש הרגשת שייכות וקיימת תמיכה. הפגישות מאפשרות לצעוד בצעדים קטנים לפי יכולתה ונוחיותה של כל אחת ואחת.

דלית זכאים מלווה בתל אביב. דלית רק החלה את תפקידה כמלווה אחרי שקודם לכן תפקדה כחלק מהקבוצה. ככל שהזמן עבר הבינה את משמעות התפקיד ואת האחריות המוטלת על המלוות.  היא גילתה שלנשים המופלאות בקבוצתה יש הרבה מוטיבציה ורצון ליזום פעילויות. הנכונות שלהן החדירה גם בה את הרצון להצלחת הקבוצה בפרט ולהצלחה קולקטיבית של כל הפרויקט בכלל.

כאמור, זו רק תחילת הדרך ורבות מהמלוות (לא כולן מוזכרות כאן) מנסות עדיין למצוא את הנרטיב המתאים לקבוצה אותה היא מובילה. עלו גם השגות לגבי העבודה המשותפת אך יש רצון ללמוד את הנושאים המועלים. נבנה מאגר מידע, בו יהיו קישורים לכתבות, מאמרים, למרצים ומרצות, סרטונים ורעיונות. מאגר זה עשוי לתת חומר למחשבה, לקדם רעיונות ולהביא ליוזמות נוספות. יש יתרונות בכך שהפרויקט איננו מוגדר או מוגבל, אומרת מאיה, בכך שהוא פתוח ומאפשר ליצור ולבנות פעילויות על פי היכולות והצרכים של כל משתתפת.