נשים ועוצמה / אנג’לה ברי, תרגמה שרית בלום

בדרך כלל לא מעודדים ילדות קטנות להיות חזקות, נחושות, תובעניות או, אלוהים ישמור, בעלות עוצמה. גדלתי בפיליפינים, למדתי בבית ספר של המנזר בו למדו רק בנות, ושבו הנזירות לא  בדיוק הכינו אותנו לקחת פיקוד ולהוביל. נועדנו לנישואין והערך העיקרי שהחדירו בנו היה הצייתנות. ובכל זאת, נזירות אלה הוליכו את נערות המנזר לקו החזית כאשר התחוללה מהפכת העם בפיליפינים שהובילה להפלת הדיקטטור.

איך עשינו זאת? הגענו חמושות בתנ”ך, במחרוזות תפילה ובאמונה, אחזנו יד ביד, הרכנו ברך והתפללנו. ברגעים אלו, כשעמדנו מול הטנקים, גיליתי שיש בי את העוצמה לשנות את גורלי. בהפלת דיקטטור באמצעי שלום, ובעזרת תפילה, טעמתי את כוחה של העוצמה בפעם הראשונה – העוצמה לחולל לשינוי.

סיכויי ההצלחה של רוב הנשים בעולם מזעריים. נשים מהוות שבעים אחוז מאנשי העולם החיים בעוני. עוני משפיע בעיקר על נשים ודרכן על ילדיהן. שני שליש מאנשי העולם הן נשים אנאלפביתיות, ורק לאחוז אחד מנשות העולם יש בעלות על קרקע. בעולם שבו הנשים מחזיקות חצי רקיע בכך שהן שני שליש מהכוח העובד, אנחנו מקבלות רק עשרה אחוז מהמשכורות. מלינדה גייטס כבר אמרה – העוני הוא סקסיסט.

לעומת זאת, כיום הנשים באמריקה שולטות על 60 אחוז מההון הפרטי. ב30 השנים הבאות, נשות אמריקה עומדות לרשת 70 אחוז מ41 טריליוני דולרים שעוברים בין הדורות. זה כוח פילנטרופי אדיר!

העוצמה של נשים תורמות, אם לחוד או ביחד, יוצרת פוטנציאל אדיר שיכול לערער את הסטאטוס קוו הפילנטרופי כיום. ההשפעה והקולות שלנו ייעצבו את עתיד ההון והתרומה. אנחנו יכולות להשתמש בעוצמה זו כדי לשנות את גורל הנשים והבנות בכל מקום בעולם ולשנות את איזון הכוחות בכדור הארץ.

עוצמה איננה מילה שמשתמשים בה הרבה לתיאור נשים מנהיגות, גם אם המנהיגות הן מלכת אנגליה, ראש  הממשלה מרגרט טאצ’ר, או ראש   ממשלת  גרמניה, אנג’לה מרקל. ועם זאת,  נשים לאורך כל ההיסטוריה אחזו בכוח. בזמנה של המלכה אליזבט הראשונה אישה הייתה ‘אישה שהיא אדון  לעצמה’, כלומר  איש לא יכול היה לתת לה הוראות.הפמיניסטית  קרוליין היילברון הגדירה עוצמה כ ‘יכולת לקחת חלק בכל שיח התורם לפעילות והזכות להתחשב בחלקך’. נשים היום ממשות את הכוח הזה.

מחקר על 40 הליכי שלום, ב35 מדינות לאורך שלושה עשורים, הראה שכאשר ארגוני נשים מעורבים ביעילות בתהליך  – אם כתנועה פוליטית,  כמו קואליציית הנשים של צפון אירלנד, או  כמו פעילות המערכה למען סיום הסכסוך בליבריה – כמעט תמיד הושג הסכם בעל  סיכוי גדול יותר למימוש. הסיבה לכך, על פי מרי או’ריילי, מנהלת המחקר של Inclusive Security , צוות חשיבה המבוסס בקמברידג’ מֶסֶצ’וּסֶטְס, היא שנשים נוטות לחצות בייתר קלות את הפער האתני והדתי ולחשוב על היום שלאחרי החתימה החשובה.

תנועת נשות ליבריה למען שלום הוקמה על ידי נשים בליבריה והצליחה להביא לסיום מלחמת האזרחים השנייה שם. התנועה החלה עם אלפי נשים שהתפללו ושרו יום יום בשוק הדגים, במשך מספר חודשים. אלפי נשים מוסלמיות ונוצריות ממכלול מעמדות הניעו את המאמץ, ארגנו מחאות שקטות ולא אלימות שכללו שביתת מין (סירוב לספק מין לבעליהן) ונעזרו כמובן בקללה אפריקאית אוטנטית.

וזה עבד – נשות ליבריה, בהנהגתה של ליימה גבואי זוכת פרס נובל, ארגנו שביתת ישיבה בארמון הנשיא, שם חסמו את הדלתות והחלונות  על מנת למנוע את נטישת שיחות השלום מבלי להגיע לפתרון. נשות ליבריה הפכו לכוח פוליטי שהביא להסכם שלום לאחר 14 שנות מלחמת אחים, ונתן את הגיבוי לאישה הראשונה שתעמוד בראש המדינה (הלן ג’ונסון סירליף).

באירלנד, נשים לקחו על עצמן את יוזמת השלום בשנת 1976 לאחר מותם של שלושה ילדים בבלפסט בתקופה ‘הבעייתית’. דודתם של הילדים, מייריד קוריגן, עקרת בית בעלת רקע מעורב, קתולי ופרוטסטנטי, שהייתה עדה לפגיעה בילדים, ארגנה מצעד שלום לעבר הקברים הטריים. למצעד הצטרפו בעיקר נשים, אבל גם אחרים, מרקע פרוטסטנטי וקתולי, דתיים וחילוניים, עשירים ועניים. העיתונאית קירן מקיואן עזרה בניסוח ‘הצהרת השלום’ שהיוותה בקשה פשוטה למאבק באמצעים לא אלימים. הסיסמא שאימצו קראה ל – ‘שלום בדרכי שלום, אין דרך לשלום אלא בעזרת הליכי שלום’.

התנועה נקראה  ‘אנשי השלום של צפון אירלנד’ כדי לרמוז על זהות אירית כוללנית שניתן לחלוק עם כולם. המערכה משכה עשרות אלפי תומכים מכל צפון אירלנד ויצרה אירועי סולידריות בכל העולם. התקווה לשלום והתמיכה הרחבה בתנועת השטח הובילו לזכייתן של קוריגן וווילאמס בפרס נובל ב1976.

בצעדת התקווה  של נשים עושות שלום ב-2016, פעילות שלום ערביות וישראליות צעדו יחד, ב 19 באוקטובר, מגדות הירדן ליד יריחו עד לירושלים. שם חנו לפני ביתו של ראש הממשלה ביבי נתניהו בדרישה לשלום.

לנשים עושות שלום שייכות נשים מכל מגוון הקשת הפוליטית והדתית. ‘אנחנו לא סתם ארגון, אנחנו תנועה. הגדרנו את מטרותינו וכאשר מטרות אלה תושגנה התנועה תפורק’, הסבירה מרלין סמדג’ה, שותפה להקמת התנועה. ‘ההיסטוריה כבר הוכיחה שכאשר נשים מעורבות בפתרון סכסוכים, ההצלחה גדולה יותר.’

מארגנות התנועה מצטטות את החלטת האו”ם 1325, ש’דוחקת בכל המשתתפים להגביר את שיתוף הנשים ולהכניס נקודות מבט מגדריות בכל ניסיונות לשלום ובטחון של המדינות השותפות,. זה עבד בצפון אירלנד ובליבריה. זוכת פרס הנובל ליימה גבואי ניסתה להצית את התקווה גם בישראל ואמרה לנשים הערביות והישראליות – ‘יש לכן את הכוח לעשות שלום’.

לכל אישה יש את הכוח לדרוש אמת, צדק וזכויות אדם. אין לפחד מהכוח שאנו נוצרים. ליימה גבואי מעודדת לעשות ‘בכל יום דבר אחד שאחרים פוחדים לעשות’ , כי הכל נתון בידינו והעוצמה והכוח נמצאים בליבנו.

למאמר המקורי