נושאי הכלים ושוברות הכלים / יעל גבירץ, ידיעות אחרונות, 8.3.2015

“תזכירו לי, קרה בשבוע שעבר משהו דרמטי במישור המדיני-ביטחוני? אותו השום כלום, אך די היה בנאום “איראן” בקונגרס כדי שאולפני השישי יעלו על אוטומט ויגייסו שלל גברים בחליפות. מפקדי עבר ופוליטיקאים לעת בחירות הרי תמיד ירימו ללא היסוס את הטלפון האדום המגיע מההפקה. ה”מדיני-ביטחוני” הרי תקף תקשורתית רק כשהוא בא בקול אחד, ועדיף בבריטון.
גברים נושאים כלים, נשים עושות כלים ומחבקות את הצער. כל גבר שכיהן אי-פעם בעבר כ”שומר סף” כלשהו היוצא בהצהרה פוליטית כלשהי ייחשב תמיד “סיפור”, ברוח הכותרת לקראת העצרת שהתקיימה אתמול “עמירם לוין ואלמנת המפקד מצוק איתן ישתתפו”.

מיכל קסטן-קידר, אלמנתו של סא”ל דולב קידר, היא סיפור טוב כשהיא מופיעה בפני יהודי ארה”ב באירועי התרמה לצה”ל, אבל כאן? התייצבותה המרשימה מאז התאלמנה ותביעתה לקידום הסכם מדיני תוצב תמיד בשולי האיתנות הגברית. “אלמנתו של”, לא לוחמת בפני עצמה, שיש לה משנה סדורה למתחייב להיעשות למניעת הרחבת מעגל השכול.

והנה “לא סיפור” מרביעי שעבר: 3,000 נשים – מרקם של חילוניות ודתיות, ערביות ויהודיות, מזרחיות ואשכנזיות, מבוגרות וצעירות, בעלות רקורד ואזרחיות מהשורה – צעדו בשבוע שעבר בירושלים בקריאה להסכם מדיני. ברור שדי היה רק באחוז אחד של ביטחוניסטים ש”יעלו לירושלים” כדי לייצר כותרות ראשיות.
תנועת “נשים עושות שלום”, תנועה אזרחית ללא מעטה מפלגתי, קמה עוד בתוככי שבר המלחמה האחרונה. הן הגיעו לשדרות וניצבו לצד יישובי עוטף עזה בהפגנתם למען קידום ההסדר ומניעת סבב הדמים וההרס הבא. הן מקיימות אינספור חוגי בית בכל רחבי הארץ, והן עלו לירושלים כדי להשמיע את הנאום שטרם נאמו מובילי מערכת הבחירות. שומרות הסף של המערכת האזרחית המשלמת ביקר לה מכל את מחיר העדר התוחלת המדינית, הפועלות בנחישותן ל”הוציאנו ממצריים” – זו של השעבוד ל”ביטחוני” כתחליף למדיני. וכאילו לא הוציאונו בשעתו “4 אימהות” מ-20 שנות טביעה בשכול בנינו בלבנון, הפעילות שלהן נחשבת בשלב זה, במקרה הטוב, למים. בישראל ה”ציפי” הן הרי רק התוספת לפיצה ואת הטלפון האדום ירים באולפנים תמיד איתן בן-אליהו.
חשיבותה של תנועת “נשים עושות שלום”, המצטרפת לפעילות נשים בארגונים אחרים כ”נשים אומרות חלאס”, “נשות מחסום ווטש” ו”פורום המשפחות השכולות הישראליות-פלסטיניות”, ומספרן הבולט של נשים בקרב המתנדבים בארגוני זכויות האדם למיניהם, גדולה ומשמעותית במיוחד גם על רקע מיעוט הנשים בממשלה ובכנסת – שיחריף עוד. משלל המפלגות רק אחת מונהגת בידי אישה, ומרצ היא גם היחידה שברשימתה 50% נשים. ובל נשכח את עליבות אופיים של חיזורי השריון אחר נשים שערכו ראשי מפלגות הימין במאמץ לתקן את רשימותיהם הדלילות.

בל נשכח שהטירונית סתיו שפיר עצרה שוד תקציבי גדול לאין מונים משוד חברות הסלולר. ובל נשכח איך נשים דעתניות הגיעו לכנסת עם רקורד מרשים אך מחקו את תודעתן והשפעתן ונכנעו למשמעת ה”בוסים” שהביאון הלום. כשכך נראית המערכת השלטונית, כשהמוסכמה שהשתלטה היא שלטלפון האדום יכול להשיב רק הבריטון, מי יעצור שם את המשך שוד עתיד חיי ילדינו ונכדינו?
כפיים לקונגרס, אך כשעובדת בישראל מרוויחה עדיין 30% פחות מגבר, לא פלא שב”איראן” המדיני-ביטחוני שלנו אלפי נשים הפועלות יחד לעצירת השכול מיוצגות בשיח המשמעותי ביותר לחיינו כ”אחוזון”.